אני מתקשה לשמור נגיעה ומחשבות על חתונה מעסיקות אותי
היי אז אני חוזרת בתשובה ולפני כמה זמן לקחתי על עצמי "לשמור את המניות לחתונה" אני עוד לא שומרת נגיעה לגמרי אבל אני משתדלת שלא להגיע למצבים לא צנועים
ומאז שהתחלתי להגביל את עצמי במיניות נהייתי מאוד אובססיבית לרעיון של חתונה אני כבר לא יודעת אם זה בצורה בריאה על פעם שאני מחבבת או שאני יוצאת עם מישהו הראש שלי ישר הולך לחתונה אני מניחה בגלל שעכשיו זה הדרך היחידה שאני אוכל לספק את הצרכים שלי
אני רוצה להתחיל לשמור נגיעה 100% אבל אני מפחדת שאם אני אגביל את עצמי עוד יותר אני ארד מהפסים לגמרי עם כל הרעיון הזה של חתונה
תשובה
שלום יקרה,
השאלה שלך מאד נוגעת ומרגשת. תחילה – מפני שלקחת על עצמך לעשות שינוי משמעותי בחיים. זה דבר לא פשוט. ושנית – מפני שאת מודעת לעצמך, ומתבוננת בשינויים שמתחוללים בך פנימה ונוקטת בזהירות. ממש מרגש ומעורר השראה.
אני שומעת ממך שבעקבות בחירתך להגביל את עצמך במיניות את חושבת על חתונה יתר על המידה. נראה לי סביר שייקח זמן להתרגל ולהתאקלם לשינוי כל כך משמעותי, יתכן שעם הזמן זה יעבור לבד. אך עיסוק יתר מכל סוג זה לא דבר רצוי ולכן נחשוב יחד על כמה כיוונים שאולי יסייעו לך לעבור את התהליך בשלום וללא עיסוק יתר.
יש לכל אדם צרכים. ישנם צרכים בסיסיים מאד כמו הצורך בתזונה, ובשינה. יש צרכים אחרים שאפשר לחיות בלעדיהם אבל איכות החיים עשויה להיפגע. ישנם צרכים שסיגלנו לעצמנו בעקבות הרגלים ואורח חיים. הקטגוריה הראשונה מאד ברורה, אך החלוקה בין בקטגוריה השנייה לשלישית לא תמיד ברורה.
אני רוצה להציע שהצורך במגע, הצורך בהנאה גופנית והצורך בביטוי פיזי הם אולי צרכים שאפשר לחיות בלעדיהם אך החוסר בהם עשוי לפגוע באיכות החיים. יתכן שהצורך במגע מיני, בגיל 17, נחווה כצורך מכח ההרגל ואורח חיים מסוים. אבל בפועל אפשר בהחלט לחיות חיים מלאים באיכות גבוהה בגיל 17 בלעדיהם, בתנאי שמוודאים שהצרכים שהוזכרו קודם – צורך במגע פיזי שהוא לא מיני, צורך בביטוי פיזי, מוצאים את סיפוקם. למשל, אני מציעה שתנסי לברר בתוך עצמך אם אולי עיסוק בריקוד, באומנות, או בעשיה פיזית אחרת ייתן לך מענה מסוים לצורך בביטוי פיזי ויסייע לך בהתמודדות הזו.
יתכן ועשיה משמעותית גם ללא מרכיב פיזי מובהק יסייע לך. היסח הדעת נתפס לעיתים כהדחקה, אבל במקרים רבים ישנם רגעים שהסחת הדעת יכולה להיות כלי חשוב בהתמודדות עם אתגרים בכלל, ועם עיסוק יתר בפרט. כמובן בשילוב עם הקשבה פנימית ועמידה מול האתגר ברגעים אחרים.
אני רוצה להוסיף שחשוב מאד לזכור שהתפיסה ביהדות היא שמיניות היא דבר קדוש ורצוי, בזמן ובמקום הראויים.
לגבי קשרים עם בחורים – אין איסור לדבר עם בנים, וזה גם לא בהכרח דבר שלילי, אבל יתכן שכרגע כדאי לך להמעיט בהם ולנסות להקיף את עצמך בחברות טובות עד כמה שאפשר.
אני מרגישה שבדור שלנו ישנה מודעות גדולה לרגש. זוהי ברכה גדולה, אך הברכה מביאה איתה גם כן אתגר גדול, כיוון שהמודעות הזו לעיתים מדגישה קושי ועשויה אף לתת לנו תחושה שאנו חלשים ושפוטים של הרגש.
שמירת נגיעה, עשויה להיות מאתגרת. אפילו מתאגרת מאד, ובמיוחד עבור מי שהדבר חדש לו. יחד עם המודעות לאתגר, וההקשבה לקשיים שכרוכים בו, חשוב בעיני לזכור שיש לנו כוחות ואנו מסוגלים לעמוד בפני אתגרים.
אני רוצה לשתף שאתמול פגשתי שוב קטע של הרב קוק זצ"ל, זהו קטע שהולחן ואולי את מכירה. הוא הרגיש לי מאד קשור לשאלתך ואולי אף יתן לך חיזוק.
הרב קוק אומר: "עלה למעלה עלה, כי כח עז לך. יש לך כנפי רוח, כנפי נשרים אבירים. אל תכחש בם פן יכחשו לך. דרוש אותם – וימצא לך מיד". (אורות הקדש א' ס"ד)
הרב קוק אומר לנו שיש לנו המון כח, כח עז. כנפי רוח. ולעיתים אנו מכחשים בם, בכוחות שלנו. אבל הוא מדגיש שאם נדרוש אותם, את הכוחות שלנו. אם נאמין בהם, הם ימצאו לנו מיד.
מקווה שהייתי לעזר,
מוזמנת ממש להתייחס ולדייק אותי אם לא כדי שאוכל לתת לך מענה שיתאים לך.
בהצלחה רבה.
רחל וינשטיין מדריכת כלות, יועצת הלכה ומדריכת חיי אישות.