איך לעשות סיום מסכת וסיום סדר יחד?

סיימתי ב"ה ללמוד את מסכתות סדר מועד.
1. האם יש נוסח מיוחד לסיום סדר? לא מצאתי בחיפושיי.
2. לא למדתי את המסכתות לפי הסדר וסיימתי בשקלים. האם בסיום להתייחס לסוף שקלים או לסוף הסדר?

תשובה:

שלום לך וישר כוח על ההתמדה בלימוד התורה ועל סיום הסדר!

תודה על שאלתך שמאפשרת לנו לשמוח איתך.

את שואלת שתי שאלות ונתייחס לשתיהן בקצרה, ולאחר מכן נרחיב בבסיס ההלכתי של מושג סיום המסכת.

1. האם יש נוסח מיוחד לסיום סדר?

אין נוסח מיוחד לסיום סדר. למעשה לא הנוסח הוא העיקר אלא סעודת המצווה, הנוסח הוא נהוג אך אינו מחייב – ראי בהרחבה.

2. האם סיום המסכת מתייחס למסכת או לסיום הסדר כולו?

המנהג הוא לקיים סיום מסכת, למרות שכל סיום מצווה מתמשכת הוא סיבה לסעודת מצווה. כמובן, בסיום המסכת שלך את מסיימת גם את הסדר, ולכן תוכלי לציין זאת, כי כאמור סיימת את המצווה המתמשכת של לימוד הסדר כולו. העובדה שלא למדת לפי סדר המסכתות אינה מפריעה לציין סיום סדר.

הנוסח שאומרים בסיום כזה הוא "הדרן עלך מסכת שקלים וסדר מועד והדרך עלן, דעתן עלך מסכת שקלים וסדר מועד ודעתך עלן" וכן הלאה.

נהוג לומר קדיש בסיום לימוד תורה, ובכך אנו נותנות ביטוי לכוונה שלנו שהלימוד יגדיל את שמו של הקב"ה בעולמו, והתורה מחוברת לנותנה. אין מניעה שנשים יאמרו את הקדיש; לאורך הדורות נהגו לומר את הקדיש רק בנוכחות עשרה גברים בוגרים מישראל, וכך הפסיקה המקובלת עד היום, אם כי יש החולקים וסוברים שניתן לאמרו גם בקהל נשי. אם תרצי, ראי כאן פירוט על כך.

יהי רצון שהקב"ה יזכה אותך להתחיל מסכתות וספרים אחרים ולסיימם, ללמוד וללמד, לשמור ולעשות!

שלומית

הרחבה:

המקור הראשון לסיום מסכת מופיע במסכת שבת: 

אמר אביי, תיתי לי דכי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתיה, עבידנא יומא טבא לרבנן

רש"י מסביר:

דשלים מסכתיה – שגרסה [למד אותה]. 

עבידנא יומא טבא לרבנן – לתלמידים, ראש ישיבה היה.

הביטוי "יומא טבא" בגמרא משמעותו סעודה גדולה וחגיגית שהופכת את היום ליום טוב. כלומר, בכל פעם שתלמיד מסיים ללמוד מסכת אביי דואג לקיים סעודה גדולה וחגיגית לכל תלמידיו.

מקור נוסף לעניין סעודה בגמר מצווה מופיע בבא בתרא דף קכ"א ע"ב, שם אחד הנימוקים לשמחה ביום ט"ו באב הוא "יוֹם שֶׁפּוֹסְקִין בּוֹ מִלִּכְרוֹת עֵצִים לַמַּעֲרָכָה" ועל כך מסביר שם "נימוקי יוסף":

ומפני שבאותו יום היו משלימים ומסיימין המצווה, היו עושין שמחה גדולה… שהוא מנהג לשמוח בעניין מצווה עד שכשהשלימה עושין שמחה ומשתה ויום טוב

כלומר שדין הסעודה של סיום מסכת הוא חלק מתמונה רחבה יותר, שנהוג לקיים סעודה שמחה בכל סיום של מצווה. לכן, יש לסעודה זו מעמד הלכתי מסוים, כעין סעודה של ברית מילה או של בת מצוה, שדוחה מנהגי אבלות וכדומה.

גם במדרש קהלת רבה (א', א') מוזכר מנהג שמחה וסעודה בסיום לימוד:

"ויבא ירושלם ויעמד לפני ה' ויעל עולות ושלמים ויעש משתה לכל עבדיו" – אמר ר' יצחק מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה

בשולחן ערוך יורה דעה סימן רמ"ו, פוסק זאת הרמ"א להלכה:

 כשמסיים מסכתא מצוה לשמוח ולעשות סעודה ונקראת סעודת מצוה.

מכאן, שעיקר ענין הסיום הוא הסעודה, שיש לה מעמד של סעודת מצוה.

נוסח ה"הדרן" הנאמר בסיומים אינו מוזכר במקורות הראשוניים לגבי סיום מסכת, ואזכורו הראשון הוא מתקופת הגאונים. נראה שהנוסח השתנה עם השנים, ואין הקפדה לגבי מה בדיוק נאמר בסיום. לפיכך, אין בעיה לציין בסיום שהמצווה אותה חוגגים היא גם סיום מסכת וגם סיום סדר.