בתי קוראת בתורה בבת מצוה שלה. איך לעשות זאת? – בשיתוף עם הרבנית רחל קרן
תשובות מאת: הרבנית רחל קרן
שלום רב,
הייתי רוצה לארגן לבתי קריאה בתורה ועליה לתורה לכבוד בת המצוה שלה במניין נשי בבית הכנסת שלנו (ספרדי) מה הן ההנחיות ההלכתיות לגבי עליה לנשים לתורה במניין נשי בעניין ברכות והאם יש עניין עם של טהרה/נידה.
תודה רבה על פועלכן
תשובה
שלום רב לך, וברכות לרגל בת המצווה של בתך.
יפה ומשמח מאד שבתך תחגוג את כניסתה לעול תורה ומצוות מתוך לימוד וקריאה בתורה.
ניתן בהחלט לקיים קריאה בתורה בקבוצת נשים בלבד. התפיסה המקובלת היא שבקבוצה כזו אין לברך את ברכות העליה לתורה לפני ואחרי הקריאה ואין לומר "ברכו", כיוון שעל פי ההבנה הפשוטה של ההלכה אלו ברכות הנאמרות רק במנין של עשרה גברים.
יש נוהגות להחליף את הברכות ואת "ברכו" באמירת חלופות שאינן מזקיקות מניין, ראי מספר אפשרויות כאן.
אין בעיה של נידה בקריאת התורה- מותר לאישה נידה לגעת בספר תורה ולקרוא בו, שכן הספר לא מקבל טומאה כלל. יש נשים הנוהגות להמנע מלגעת בספר התורה בזמן נידתן, אולם זהו מנהג שלא נקבע להלכה.
בנספח מצורפות הנחיות לעליות לתורה, והנחיות לשימוש בספר תורה שחשוב לעבור עליהן.
מאחר וציינת שאת רוצה לקיים את האירוע בתוך הכנסת של הקהילה שלך, חשוב גם להתייחס למה מקובל בקהילה ואם הקריאה היא מהלך חדש שעלול לעורר התנגדות נכון לקחת זאת בחשבון ולמצוא את הדרך לשוחח ולהסביר את הרצון ואת היסוד ההלכתי בדרכי נעם.
הרחבה
א. אופן העליה והברכות:
עלייה לתורה במניין כוללת אמירת "ברכו את ה' המבורך" אליה מגיב הקהל באמירת "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", ברכת "אשר בחר בנו מכל העמים" הנאמרת על ידי העולה לפני תחילת הקריאה, וברכת "אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו" בסיום הקריאה.
במשנה מסכת מגילה (דף כ"ח עמ' ב') נמנית קריאת התורה בתוך רשימת הדברים הזוקקים מנין, כשהפסיקה המקובלת היא שמניין הוא עשרה גברים, והתכנסות של נשים אינה נחשבת מניין מבחינה הלכתית.
העובדה שלא מקובל להחשיב קבוצת נשים כמניין הלכתי אינה מונעת מהן לקרוא בתורה, אולם היא משפיעה על היכולת לברך את ברכות העליה לתורה: הפוסקים לאורך הדורות הבינו ש"ברכו" נאמר רק במניין, וגם ברכות העליה לתורה, שהן אמנם ברכות שבח, תוקנו במקור למעמד של קריאת התורה בציבור.
כך נאמר בשולחן ערוך:
"אפילו ברך ברכת התורה לעצמו ותכף קראוהו לקרות בתורה צריך לחזור ולברך אשר בחר בנו כשקורא בתורה דמשום כבוד התורה נתקנה כשקורא בצבור" (אורח חיים קל"ט).
לכן, לא ניתן לומר "ברכו" בעלייה לתורה בקבוצת נשים, והפסיקה המקובלת כיום היא שהן נמנעות גם גם מאמירת ברכת "אשר בחר בנו". כיוון שהמציאות בה נשים קוראות בתורה כ"קהל לעצמן" היא חדשה, טרם התבססה פסיקה מספקת בנושא. למרות זאת, יש מקומות בהם נוהגות הנשים לברך לפני הקריאה את ברכת "אשר בחר בנו" בשל היותה ברכת שבח (צירפנו לתשובה זו נספח מאת הרבנית רחל קרן בו מוסברת גישה זה) ויש מקומות בהם נמנעות מכך מחשש לברכה לבטלה. כמו כן, הברכה שלאחר העלייה לתורה נועדה גם היא לאמירה רק בציבור, וכן ברכות ההפטרה, ולכן בקבוצת נשים ההפטרה נקראת ללא ברכה לפניה וללא הברכות שאחריה. גם כאן, קיימים נוסחים חלופיים.
הזמנת האישה העולה בתורה נעשית עם שמה ושם אמה/הוריה ("תעמוד פלונית בת פלוני ופלונית") ומספר העלייה ("ראשונה"). אחרי קריאת העלייה ואחרי שהגבאית מזמינה את העולה הבאה, היא אומרת "מי שבירך" לעולה המסיימת. אפשר ורצוי לשמח את בת המצוה ומשפחתה באמירת "מי שבירך" בין העליות, בשירה ובזריקת סוכריות. אפשר להשתמש בנוסח הכתוב בסידור ואפשר לכתוב "מי שבירך" משלכן.
ב. התנהלות עם ספר התורה: "ספר כשר – נוהגין בו קדושה יתירה וכבוד גדול"
כבודו וקדושתו של ספר תורה מחייבים שיטולטל מעט ככל האפשר, ובמצב הרצוי מקומו הוא קבוע והרוצים לקרוא בו באים אליו. אולם, במציאות בה לקבוצה הרוצה לקרוא אין ספר קבוע, הפתרון הוא לייצר מצב "קבוע למחצה" – להשהות את הספר לפרק זמן משמעותי במקום בו קוראים. פרק זמן זה נקבע להלכה כשלושה ימים, כלומר שני לילות ומעט מן היום שלפניהם והיום שאחריהם. בימים האלה הספר צריך להיות בתוך ארון מכובד ושמור היטב.
את העברת הספר עושים במידת האפשר בליווי של יותר מאדם אחד, ואם מסיעים אותו במכונית רצוי שהמלווה תחזיק את הספר בדרך. אם אין אפשרות כזו, מניחים את הספר עטוף בבד על אחד המושבים, ורק אם אין אפשרות גם לכך – עוטפים אותו היטב ומניחים בתא המטען. בהליכה בדרך, מי שרואה את הספר צריך לעמוד לכבודו. רצוי לקחת את הספר כשהוא עטוף בבד מעל המעיל.
אחסון הספר יהיה בתוך ארון סגור שמונח על הגבהה של עשרה טפחים ולא על הרצפה. אם אין ארון – יש להקפיד שהספר יהיה עטוף כל העת בבד נוסף על גבי המעיל (וכמובן גם לשמור היטב מפני גניבות או פגיעות). בהגיע זמן הוצאת הספר, נהוג שהקהל נעמד עם פתיחת הארון (או הסרת הבד המכסה), ומי שרוצה בכך ניגשת לנשק את מעיל הספר או מלווה אותו בהליכה עד להנחתו על הבמה. אין לשבת בשעה שהספר עובר, אלא רק כאשר הונח על הבמה המוגבהת לפחות עשרה טפחים. הקראה תיעשה בפרישת הספר על הבמה, בלי לגעת בגוויל עצמו, אלא באמצעות מטפחת. ב"עצי החיים" אין בעיה לגעת.
בנוכחות ספר התורה ובזמן הקריאה יש להקפיד על התנהגות מכובדת, לבוש צנוע ומכובד, להתנהג בכובד ראש, ולהמנע מהתנהגויות כגון יריקה או גילוי ערווה. על הספר להיות סגור ומכוסה כל הזמן, מלבד כאשר ממש קוראות בו או מגביהות אותו להראות לקהל.
במידה וצריך לקרוא שתי פרשיות – כגון בשבת ראש חודש וכדומה – עדיף במידת האפשר להביא מראש שני ספרים מאשר לגלול את הספר מפרשיה לפרשיה כשהקהל ממתין.
בשום מצב אין לגעת בגויל התורה עצמו, וגם בעת הקריאה משתמשות ב"אצבע" למעקב בספר; כמו כן, יש לכסות את הספר בין עליה לעליה כך שלא יהיה חשוף כאשר אין קוראות בו. הקוראת והעולה אוחזות ב"עצי החיים" בעת הקריאה. בכל זמן יש שלוש נשים ליד הספר: העולה, הקוראת והגבאית; ואפשר שהעולה תהיה גם הקוראת. גם העולה הקודמת נשארת לצד הספר עד תום העלייה שאחריה, ונהוג שנמצאת אישה נוספת שתפקידה לעקוב עם חומש אחרי הקריאה ולתקן שגיאות אם נופלות כאלה. בהגבהת ספר התורה נהוג ששתי נשים מגביהות יחד, אחת מכל צד, בגלל כובד הספר.
ג. נידה בקריאת התורה
לשאלתך ביחס לאפשרות להשתתף בזמן נידה או שבעה נקיים, פוסק השולחן ערוך:
"כל הטמאים אפילו נדות מותרים לאחוז בספר תורה והוא שלא יהיו ידיהם מטונפות או מלוכלכות" (יורה דעה, סימן רפב סעיף ט).
מדבריו עולה כי אין איסור על נידה לגעת בספר תורה ולקרוא בו, לפי הכלל "שאין דברי תורה מקבלים טומאה". הרמ"א ציין שהיו שאסרו זאת, אולם הלכה לא כמותם; יחד עם זאת, הוא מעיד על נשים בנות זמנו שנוהגות להימנע מקירבה לספר תורה בימי המחזור שלהן. עדויות לנוהג כזה או נוהגים דומים נוכל למצוא גם בכתבי פוסקים ספרדים, אולם אלו מנהגים שלא נפסקו להלכה מחייבת. עשויות להיות נשים שנמנעות מהתבוננות בכתב או בנגיעה בספר תורה בעת נידתן, ולכן חשוב התיאום מראש עם נשים לפני הזמנתן לעלות לתורה כדי למנוע חיכוך ואי נעימות.
ד. נוכחות בני משפחה גברים
מאחר והקריאה נעשית בנוכחות קהל נשים, חשוב לתת את הדעת גם על הגברים במשפחה, קרוביה של כלת השמחה: אב, סבים, אחים, דודים. ניתן להציע להם להצטרף לקריאה מאחורי מחיצה, ואף לזרוק סוכריות.
מאחלות לך ולבתך המון מזל טוב, שתזכו לרוב נחת ושמחה, ושמאור התורה ילווה את בתך תמיד!
נספח – מאת הרבנית רחל קרן:
שלום רב לך
ישנן דעות שונות בין פוסקי ופוסקות הלכה בדורנו ביחס לנשים העולות לתורה – אם וכיצד תברכנה. אציג את הדעה לפיה נשים יכולות לברך בעלייה לתורה בקבוצת נשים ואסביר אותה:
במשנה מסכת מגילה נמנית קריאת התורה בתוך רשימת הדברים הזוקקים מנין, כשההנחה המקובלת היא שמנין הוא – עשרה גברים, אולם ביחס לקריאה בתורה ניתן להבין שנשים הן חלק מהציבור הקורא בתורה, מהנאמר בברייתא (מגילה כג, א): "הכל עולים למניין שבעה (=העולים לתורה בקריאה בשבת), אפילו נשים ואפילו קטנים". הנשים נחשבות כחלק מהציבור המתאסף לקריאה בתורה, בהיותן חלק מעם ה' מקבל התורה מסיני. ולא רק מניין של גברים.
לשיטת "מגן אברהם" (על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רפב סעיף ג) חל חיוב על נשים לשמוע את קריאת התורה:
משמע מכאן דאשה חייבת לשמוע קריאת התורה, ואע"פ שנתקנה משום תלמוד תורה ונשים אינן חייבות בתלמוד תורה, מכל מקום מצווה לשמוע כמו מצוות הקהל שהנשים והטף חייבים בה… ומיהו [=אבל] יש לומר דאף על פי שאינן חייבות, עולות למניין.
ומכאן, כשם שנשים שלומדות תורה, מברכות את ברכות התורה בברכות השחר בנוסחן המלא: "אשר בחר בנו מכל העמים…" בשם ובמלכות (אף על פי שנשים פטורות מלימוד תורה), כך נשים שקוראות בתורה תברכנה את אותה ברכה במלואה לפני הקריאה.
וכך גם תברכנה את הברכה בסיום העליה: "אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו" בשם ובמלכות.
ברכות אלו אינן ברכות על המצוות. בברכות המצוות דעת הפסיקה הספרדית כפי שכתובה בשולחן ערוך היא, שנשים לא תברכנה כשהן מקיימות מצווה שהן פטורות ממנה. למשל: לא תברכנה על הלולב. הפוסקים האשכנזים חייבו את הנשים לברך כשהן מקיימות את המצווה.
ברכות התורה הן ברכות שבח לקב"ה על בחירתו בנו ועל נתינת התורה, ובברכות השבח אין משמעות לחיוב או לפטור ממצוות.
ביחס לקריאה לציבור: "ברכו את ה' המבורך" הנאמרת על ידי העולה לפני הברכה – "ברכו" נאמרת כקריאה של שליח הציבור לקהל רק כשיש מניין גברים, ולפי ההבנה המקובלת לכך מתייחסת המשנה בקביעה "אין פורסים על שמע בפחות מעשרה" (מגילה ד', ג'), ולכן לא נאמרת בקריאת תורה של נשים.
אם כך – בקריאת התורה שתקיימו לכבוד כניסת בתך לעול תורה ומצוות, תברכו על הקריאה לפניה ואחריה כמו בקריאה במניין, אך לא תאמרו "ברכו".