מה נשים יכולות לומר במקום ברכות כשהן עולות לתורה?
אנחנו קבוצת נשים שרוצות להתחיל לארגן קריאות נשים בתורה בישוב שלנו לפי ההלכה. הבנו שנשים עולות לתורה בלי ברכה כשאין מניין, וגם לא מברכות ברכות ההפטרה.
נראה לנו ריק וחסר לקרוא בתורה בלי ברכה, וזה גם נחשב דבר שלילי, "על מה אבדה הארץ, על שלא בירכו בתורה תחילה".
האם יש פתרון ביניים כלשהו או איזה נוסח שכן ניתן לברך בעלייה לתורה שלנו?
תשובה
תודה שפנית אלינו בשאלה זו, שאלה שיש בה כל כך הרבה אהבת תורה ויראת שמיים! שאלה שמשקפת כנות דתית ורצון גדול להתקרב לה' ולתורתו, בלי לוותר על ההקפדה ההלכתית אך גם בלי להשתיק את רגשי הלב.
יש כאן בעצם שתי שאלות, אחת עקרונית ואחת מעשית.
השאלה העקרונית: מהו היחס בין הקריאה בתורה לברכה עליה, ואיזה מקום יש לקריאה בתורה בלי ברכה.
השאלה המעשית: מהן החלופות האפשריות עבור קבוצת נשים הקוראות בתורה.
נפתח ברשותך בשאלה העקרונית.
אכן, הברכה על הקריאה בתורה היא ברכה חשובה שמבטאת את התפיסה היסודית שעיסוק בתורה הוא שיא רוחני ועמוד התווך של החיים הדתיים. באופן כללי, לברכות בעולם הדתי ישנה משמעות כבירה, המשכינה את נכחות הקב"ה בכל צעדינו ובכל מעשינו. הברכות הופכות את המעשים האנושיים לטעונים מטען דתי, ובכך מעלות אותם למישור של ביטוי הקשר לה'. אין פלא שאתן מרגישות שללא ברכה, חסר משהו משמעותי מאוד בקריאת התורה שלכן.
הציטוט שהבאת בשאלתך לקוח מן הגמרא במסכת בבא מציעא דף פה עמוד א:
אמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב: "מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי ה' אליו ויגידה על מה אבדה הארץ"? דבר זה אמרו חכמים ולא פירשוהו, אמרו נביאים ולא פירשוהו, עד שפירשו הקב"ה בעצמו, שנאמר: "ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם". אמר רב יהודה אמר רב: שלא ברכו בתורה תחילה.
רב כנראה מזהה את הלשון "תורתי אשר נתתי לפניהם" עם דברי הפסוק הנאמר בקריאת התורה, "וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל" ועם לשון הברכה "אשר נתן לנו תורת אמת", ומקשר בין הברכות הנאמרות על התורה ובין העזיבה המתוארת על ידי הנביא ירמיהו.
ואכן, פרשנים ראשונים ואחרונים עסקו סביב מדרש זה בחשיבותה הרבה של הברכה על העלייה לתורה – לא רק כמעשה נקודתי אלא כעמדה נפשית. למשל כתב שם רש"י:
"כשהיו עוסקין בתורה לא היו מברכין לפניה … וכיון דלא מברכי גליא דעתייהו שאינה מתנה חשובה להם"
וביתר פירוט כתב הבן איש חי (בן יהוידע שם):
"היו רובם עוסקים בתורה כדי להתחכם בה במילי דעלמא ולכן לא היו מברכים עליה ברכה ראשונה של אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל דִּבְרֵי תוֹרָה דאין להם חפץ להתקדש מקדושת התורה ורק לומדים אותה בשביל עסק הגשמי שלהם.
לזה אמר שֶׁלֹּא בֵּרְכוּ בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה רצונו לומר לא היו מקפידים לברך ברכה ראשנה המורה על קדושת האדם מכח דברי תורה כי אין להם רצון שיתקדשו בה ולכן לא הועיל זכות תורה זו שלהם לדחות הפרענות כי לא היתה לשמה ולזה אמר עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי דייקא רצונו לומר תורה לשמה המתייחסת אלי לשמי"
לאור מקורות אלה אין פלא שצורמת לכן האפשרות של קריאה בתורה ללא ברכה. הרי התורה עבורכן היא חיבור לרצון ה' לשמו והבחירה לקרוא בה מגיעה מתוך השאיפה להתקדש.
אני רוצה לטעון שהאמת היא הפוכה – בעיני, הבחירה שלכן לקבל את ההלכה ולא לברך את ברכות התורה בקריאתכן היא ההיפך מ"עזבם את תורתי, שלא בירכו בתורה תחילה". אתן ניגשות לפעולה הדתית שלכן, קריאת התורה, מתוך כפיפות להלכה הפסוקה, גם במקום בו היא לא נוחה לכן. אתן בעצם מקבלות על עצמכן את המגבלה ההלכתית – שנשים לא נחשבות ציבור לעניין ברכות התורה – על אף שהיא לא טבעית עבורכן, כשאתן מתקבצות כציבור ומבקשות לעבור חויה רוחנית משותפת. ולמרות אי-הנוחות שבדבר, אתן מקבלות על עצמכן להקפיד על ההלכה כפי שפסקו רבותינו. זה בדיוק לקדש את מעשיכן ולקרוא עליהם שם שמיים.
אין בכך שום דבר שלילי.
קושי נוסף שהזכרת בשאלתך הוא תחושה של ריקנות. אכן, עלולה להיווצר תחושה של חוסר בעת שאתן קוראות בתורה ללא ברכה, המקום שאנו מאוד מורגלות בו של ברכה לפני מעשה משמעותי נשאר מיותם. לכן, הרבה מהחלופות שתיכף יובאו מעוצבות באופן שמזכיר את הברכות המוכרות: נשים רבות מרגישות בנוח להשתמש בחלופות שדומות למבנה המסורתי של עליה לתורה, ולהרוויח את החיבור הטבעי שכבר קיים כלפי מבנה זה. בדרך זו, החלופות שומרות על רצף וקשר אל המקור ונשענות על המסורת הארוכה והאיתנה שבה עם ישראל קורא בתורה.
וכעת לשאלה המעשית.
אכן, לפי ההלכה המקובלת, בקבוצת נשים אין לברך את ברכות העליה לתורה לפני ואחרי הקריאה ואין לומר "ברכו", כיוון שאלו ברכות הנאמרות רק במנין של עשרה גברים.
נשים רבות בוחרות לקרוא בתורה בקבוצות נשים וכמוכן מחפשות חלופה לברכות. להלן מספר נוסחים שכבר נעשה בהם שימוש בקבוצות נשים שונות בעליה לתורה ללא ברכות. בנוסחים אלו השימוש בשם ה' לא גורם בעיה הלכתית, מכיון שהוא נאמר בתוך פסוקים שלמים שאמירתם כצורתם מותרת תמיד, ולא כברכה שאין לברך אותה.
לפני הקריאה:
יש שאומרות לקהל "השם עמכן" והקהל משיב "יברכך השם".
העולה אומרת "אָבִינוּ הָאָב הָרַחֲמָן. הַמְרַחֵם. רַחֵם עָלֵינוּ. וְתֵן בְּלִבֵּנוּ לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל. לִשְׁמֹעַ. לִלְמֹד וּלְלַמֵּד. לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַּלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. ברוך אתה אדונ-י למדני חוקיך"
או
"והערב-נא אדנ-י א-להינו את דברי תורתך בפינו ובפי עמך בית ישראל, ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל כלנו יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה. ברוך אתה אדנ-י למדני חוקיך"
אחרי הקריאה אומרת-
"ברוך הוא א-להינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים וחיי עולם נטע בתוכנו; הוא יפתח ליבנו בתורתו וישם בליבנו אהבתו ויראתו ולעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם. ברוך אדונ-י לעולם אמן ואמן".
או
"תּוֹרַת אדנ-י תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ. עֵדוּת אדנ-י נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, אדנ-י אֱ-לֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תּוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנו בָּעוֹלָם הַזֶּה וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא".
נוסח חלופי לברכות ההפטרה:
לפני קריאת ההפטרה יש אומרות –
וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּחַר בִּנְבִיאִים טוֹבִים וְרָצָה בְדִבְרֵיהֶם הַנֶּאֱמָרִים בֶּאֱמֶת בּוֹרֵא נִיב שְׂפָתָיִם הַבּוֹחֵר בַּתּוֹרָה וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ, וּבְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ וּבִנְבִיאֵי הָאֱמֶת וְהַצֶּדֶק:
או –
חִזְקוּ וְיַאֲמֵץ לְבַבְכֶם כָּל הַמְיַחֲלִים לַאדֹנָ-י.
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, הָאֵ-ל הָאוֹמֵר וְעוֹשֶׂה, הַגּוֹזֵר וּמְקַיֵּם, שֶׁנַּמְשִׁיךְ לִרְאוֹת עַיִן בְּעַיִן בְּבוֹא כָּל נְבוּאוֹת חוֹזֶיךָ, מְנַחֲמֵי יִשְׂרָאֵל וּמְבַשְּׂרֵי שָׁלוֹם לְצִיּוֹן, כִּי נֶאֱמָנִים דְּבָרֶיךָ, וְדִבְרֵי נְבִיאֶיךָ אֱמֶת וָצֶדֶק.
ולאחר קריאת ההפטרה יש אומרות:
צוּר כָּל הָעוֹלָמִים, צַדִּיק בְּכָל הַדּוֹרוֹת, הָאֵל הַנֶּאֱמָן, הָאוֹמֵר וְעוֹשֶׂה, הַמְדַבֵּר וּמְקַיֵּם, שֶׁכָּל דְּבָרָיו אֱמֶת וָצֶדֶק. נֶאֱמָן אַתָּה הוּא מַלְכֵּנוּ וְנֶאֱמָנִים דְּבָרֶיךָ, וְדָבָר אֶחָד מִדְּבָרֶיךָ אָחוֹר לֹא יָשׁוּב רֵיקָם, כִּי מֶלֶךְ נֶאֱמָן וְרַחֲמָן אָתָּה, הַנֶּאֱמָן בְּכָל דְּבָרָיו:
רַחֵם עַל צִיּוֹן כִּי הִיא בֵּית חַיֵּינוּ, וְלַעֲלוּבַת נֶפֶשׁ תּוֹשִׁיעַ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, כִּי אַתָּה מְשַׂמֵּחַ צִיּוֹן בְּבָנֶיהָ:
שַׂמְּחֵנוּ גּוֹאֲלֵנוּ בְּאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא עַבְדֶּךָ, וּבְמַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחֶךָ, בִּמְהֵרָה יָבֹא וְיָגֵל לִבֵּנוּ. עַל כִּסְאוֹ לֹא יֵשֵׁב זָר וְלֹא יִנְחֲלוּ עוֹד אֲחֵרִים אֶת כְּבוֹדוֹ. כִּי בְשֵׁם קָדְשְׁךָ נִשְׁבַּעְתָּ לֹּו שֶׁלֹּא יִכְבֶּה נֵרוֹ לְעוֹלָם וָעֶד, כִּי אַתָּה מָגֵן דָּוִד:
בשבת:
עַל הַתּוֹרָה, וְעַל הָעֲבוֹדָה, וְעַל הַנְּבִיאִים, וְעַל יוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה, שֶׁנָּתַתָּ לָּנוּ לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה, לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת: עַל הַכֹּל אֲנַחְנוּ מוֹדוֹת לָךְ וּמְבָרְכוֹת אוֹתָךְ, יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ בְּפִי כָּל חַי תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד, כִּי אַתָּה מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת.
או –
כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב אִם יִתְמַהְמַהּ חַכֵּה לוֹ כִּי בֹא יָבֹא לֹא יְאַחֵר.
אָנָּא אֵ-ל אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת לְכָל בָּשָׂר, רוּחַ הַעֲרֶה מִמְּרוֹמִים עַל לוֹמְדֵי תּוֹרָתְךָ וְעַל כְּמֵהֵי יִשְׁעֶךָ, וְקַיֵּם בָּנוּ דִּבְרֵי נְבִיאֲךָ: אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי עַל כָּל בָּשָׂר וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם.
מאחלת לכן הרבה תפילות וקריאות משמעותיות בתורה, שיקויים בכן "עץ חיים היא ותומכיה מאושר".
שלומית