האם מותר לשיר במקהלה מעורבת? מאת: הרבנית רחלי אביישר-לבל
שלום רב, האם מותר לשיר במקהלה מעורבת?
תשובה
שלום לך ותודה על פנייתך.
לצורך התשובה יש להתייחס למספר רבדים חשובים העולים מתוך השאלה:
1. מהו האיסור של "קול אישה" ובאלו תנאים האיסור תקף – ומתוך כך לבחון מתוך זה האם שמיעת השירה שלך בתוך חברייך מותרת או אסורה.
2. מהם השיקולים הנוספים מעבר "לקול אישה" המשפיעים על האפשרות לשיר יחד.
אקדים ואומר שבחברה שלנו (ביהדות הדתית-לאומית והאורתודוקסית מודרנית) אנחנו מצויים בקהילות ובמקומות עבודה מעורבים של נשים וגברים. אני מאמינה שאנחנו יכולים לחיות חיים קדושים ובריאים בחברה מעורבת, ולכך גם מחנכת ומובילה. בכלל זה אני חושבת שיש תנאים מסויימים המושתתים על ערכי הקדושה שבהם מותרת שירה משותפת של נשים וגברים.
למעשה, יש דעות האוסרות את השירה המשותפת אך יש גם שיקולים להתיר ופוסקים חשובים שהתירו שירה משותפת במצבים בהם היא מקובלת חברתית ואופייה תמים ולא נועד לגירוי יצרים. עליך לשקול אם זהו המצב בהתכנסות המדוברת בבסיס שלך, ולהחליט כיצד לנהוג.
יש לצרף לשיקולים את העובדה שאין עליך איסור לשיר, לא יחד עם אחרים ולא לבד. האיסור הוא על גברים להאזין לאישה שרה. כיוון שאינך אחראית על החלטותיהם של אחרים, וכיוון שהאירוע יתקיים בכל מקרה איתך או בלעדיך, נראה שהשיקול הוא יותר ערכי – האם זה אירוע צנוע ומכבד שבו יש מקום להשתתף, או שעדיף להמנע ממנו.
שיקול נוסף הוא המצב בו את וחבריך החיילים והחיילות נתונים. בזמן מלחמה, יש חשיבות לחזק את הנפש ואת החיבור למי שסביבנו, כדי לעמוד בקשיים ולעשות את המרב למען עם ישראל. מאידך, דווקא בזמן מלחמה התורה מלמדת אותנו להקפיד במיוחד על "קדושת המחנה" ולהמנע מאווירת הפקרות בצבא. לכן חשוב לשים לב לאיזה כיוון יוביל אותך האירוע הזה.
רחלי
הרחבה:
איסור "קול באישה"
שאלתך נוגעת, כאמור, בשאלה יסודית יותר של שמיעת קול אישה שרה על ידי גבר. שאלה זו נדונה רבות על ידי הפוסקים ראשונים ואחרונים. האיסור חל על הגבר לשמוע שירת אישה ואיננו איסור לאישה לשיר בפניו. אך מכיוון שאנחנו רוצים לקיים חברה מכובדת ומתחשבת, ראוי שהאישה תיקח חלק ביצירת המרחב הציבור הראוי גם לנשים וגם לגברים ולא תיצור מכשול לגבר.
אכתוב בקצרה את עיקרי הדין:
בגמרא (ברכות כ"ד, ע"א) מופיעה מימרא של האמורא שמואל : "קול באשה – ערווה". בהבנת ההקשר של האמירה נחלקו רבותינו הראשונים. ראשוני אשכנז חשובים סברו שאין איסור בשמיעת קול זמר של אשה אלא בשעת קריאת שמע ושאר דברים שבקדושה (לפי הקשרה של הסוגיה). ראשונים אחרים סברו שההקשר הוא איסור גורף בדומה לאיסור הסתכלות במקומות האסורים באשה שחל לא רק בזמן אמירת דברים שבקדושה.
ר' יוסף קארו פסק בשולחן ערוך (או"ח ע"ה ג', ואה"ע כ"א, א'] כשתי הדעות שאין לשמוע קול אישה גם בעת קריאת שמע וגם בכלל. אך הרמ"א הוסיף ביחס לקריאת שמע שבקול הרגיל בו אין ערווה.
עם זאת, יש פוסקים לאורך הדורות שפסקו שבמקרים ובתנאים מסויימים שמיעת שירת אשה אינה אסורה.
ככלל, כדי שתיאסר שירת אישה בכל חומרתה, חייבים להתקיים כמה תנאים. הרב הנקין (שו"ת בני בנים, חלק רביעי, מאמרים כ') שואל כיצד יתכן ששירת מרים והנשים במעמד שירת הים מתפרשת על ידי הגמרא כפריצות, ומסיק מדברי רש"י שם שכדי להגיע להגדרת שירה כזו כ"ערווה" בצורתה החמורה ביותר יש צורך שיתקיימו יחד תשעה תנאים, ובלשונו: "(א) אשה (ב) יחידה (ג) המשמיעה את קולה (ד) הערב (ה) בכוונה להנאות (ו) לגבר יחיד (ז) המתכוון לשמוע (ח) וליהנות מקולה (ט) ונהנה מראייתה.
כל אלו הם צדדים להחמיר והיפוכם יהיה צד להקל. לדוגמא "תרי קלי לא משתמעי" (שני קולות ששרים יחד אינם נשמעים – ועל כן אינם ערוה) יהיה ההיפוך של 'יחידה' … על ידי צירוף של כמה צדדים להקל אפשר שלא תהיה שם פריצות כלל".
שיקולים להתיר שירת נשים עם גברים
אציין כאן כמה מההיתרים הרלוונטים שעל פיהם יתכן להתיר שירה במקהלה מעורבת בתנאים מסויימים.
שירת רבים
רבני גרמניה המשיכו לנהוג כפסיקת ראשוני אשכנז ולא אסרו שירה משותפת של נשים וגברים. על פי נוהג זה התיר הרב וינברג שירה מעורבת של שירי קודש, מהטעם ההלכתי של "תרי קלי לא משתמעי" – כאשר יש שירה או דיבור משותף של כמה קולות יחד אי אפשר לשמוע בבירור אחד מן הקולות, ולכן אין כאן קול אשה אלא קולות רבים. [שו"ת שרידי אש חלק א' סימן ע"ז] על פסיקה זו סמכו תנועות הנוער הדתיות בארץ ובחו"ל וכן רבים מאנשי הציונות הדתית להתיר שירה מעורבת של נשים וגברים ביחד אפילו בהופעה.
כדאי לציין שאת התירוץ של "תרי קלי" דחה הרב דוד ביגמן ("לאיזה עניין נאמר קול באשה ערווה" באתר ישיבת מעלה גלבוע) אשר מצא דרך שונה להתיר שמיעת קול אשה בנסיבות מסוימות. ואף הרב וינברג עצמו, בתשובתו המתירה את השירה המשותפת מקשה על תירוץ זה.
שירת קודש
כתב החיד"א שבמקום שיש השראת שכינה מותר לאישה לשיר כיוון שיש אימת שכינה ואין חשש להרהור (דבש לפי, מערכת ק', אות י"ט). יש מי שפסק שאיסור שירת נשים אינו תופס בשירת קודש ואפילו היא שרה לבד "בשביל נס שנעשה לה" (הרב אהרון טולדו, דברי חפץ, דרוש ל"ד דף קי"ג). דעה זו לא התקבלה להלכה. ה"שדי חמד" (מערכת הקו"ף כלל מ"ב) סובר שיש מחלוקת אחרונים בענין שירה כשאין כוונה ליהנות – לרוב הפוסקים אסור ולעומתם, "הרב דברי חפץ" התיר "כל שאינו קול של שירי עגבים ואינו מתכוין ליהנות מקולה כשמשוררת דברי שירות ותשבחות לאל יתברך בשביל נס או שפועה להרדים הילד או שמקוננות על מת לית לן בה כל דלא מכוין ליהנות מקולה". השדי חמד עצמו מכריע להחמיר כרוב הפוסקים לאסור, אך הוא אינו מבטל את דעת דברי חפץ וכותב כי דבריו נכוחים. אולם היתר הדברי חפץ הוזכר שוב ושוב בדברי האחרונים כסניף להתיר שירה משותפת של שירי קודש וזמירות (שו"ת שרידי אש, שם הערה 5).
רגילות
רבים מן הראשונים הזכירו שדין "שיער/קול/טפח באישה ערווה" זה לא נאמר בקול שהאדם רגיל בו, או בשער הרגיל בו וכו', כפי שראינו בדברי הרמ"א: אבל קול הרגיל בו אינו ערווה" (או"ח ע"ה ג') על פי דברים אלו כותב הרב ברוך גיגי (בתגובה לרב ביגמן בעניין קול באשה ערווה) כי המציאות היום היא שיש רגילות בשמיעת קול באישה, ועל כן לדעתו יש מקום לבחון את גדרו של האיסור ואת גבולותיו לאור יסוד זה.
שירה תמימה
הרב דוד ביגמן ("לאיזה עניין נאמר קול באשה ערווה" באתר ישיבת מעלה גלבוע) טוען כי "שירה תמימה אין בה איסור כלל, אלא רק שירה שנועדה לגירוי מיני – שירת עגבים היא שאסורה" הוא ממשיך ומסביר כי "הבחנה זו אמנם אינה מפורשת בדברי הקדמונים, אך הולמת מאד את אופי האיסור כפי שתואר בהקשרים התלמודיים ובדברי הראשונים". רעיון זה הובא אף בדברי הדברי חפץ בתוך דברי השדי חמד לעיל.
הרב ביגמן מסכם את דבריו ופוסק כי: "אפשר להקל בשמיעת קול זמר של אישה כאשר יש אומדנא ברורה של הקשבה תמימה לשירה תמימה. אומדנא זו תלויה בחמישה תנאים: הקשר, אוירה הולמת, המילים של השיר, הסגנון המוסיקאלי, הלבוש ושפת הגוף."
ניתן לאסוף את כל ההיתרים שציינתי לעיל לתמונה שלמה המתייחסת לתפיסת העולם שהבאתי בתחילת התשובה ביחס לחברה מעורבת כיום המובא בדברי הרב משה ליכטנשטיין (פיך ובלבבך – עיון הלכתי בסוגיית שירת נשים, פסקה ה', מופיע בתחומין ל"ב -"שירת נשים ללא קירוב הדעת"). הרב מנתח את המקורות ונוטה לפסוק כמתירים וחותם את דבריו במילים:
"בנסיבות שבהן השירה אינה מעוררת לתאוה מינית, אינה מבליטה את הנשיות באופן חושני, והאדם משער בנפשו שאינו בא לידי הרהור עבירה, אין לאסור שמיעת קול אשה בדיבור או בזמר. בהווי החיים הרגיל, משמעות הענין היא שיש לאסור כל מציאות של קלות ראש, הוללות ומתן פורקן יצרי וכן יש לאסור קול אשה במקום קרוב הדעת אך ניתן להתיר שירת נשים בזמירות שבת, השתתפות בטקסים רשמיים שאופיים רציני ופורמלי, שמיעת פרסומות מזדמנות ברדיו, ועוד מצבים רבים. ניתן וראוי במסגרת ההלכה להתיר במקרים הללו והעושה כן נוהג כדת וכדין. יתר מכן, במקרים רבים המחמיר לאסור במקום שראוי להקל יוצר בעיות אחרות, נמצא חומרו קולו ויצא שכרו בהפסדו. כבכל דבר בחיים, אף כאן, יש צורך ליצור איזון בין ערכים סותרים ומתנגשים ועל הפוסק לשקול את האיזון העקרוני הראוי ואת היישום הנכון למקומו ושעתו."
לסיכום, אמנם יש קולות רבים לאסור שירה במקהלה מעורבת אולם כיוון שהאיסור עצמו הוא איסור דרבנן ניתן לסמוך על השיטות המקלות ולשיר, בתנאי שהסיטואציה מכובדת ואינה מביאה בין בהופעתה ובין בסגנון השירה לקלות ראש והתנהגות שאינה הולמת בנות (ובני) ישראל כשרים.
הערה נוספת, האיסור עצמו נוגע קודם כל לגברים. מצד האישה יש איסור של נתינת מכשול בפני עיוור אולם מאחר ויש המתירים את הדבר אין עוד מקום להגדיר זאת כנתינת מכשול.