האם נשים חייבות ללמוד תורה?

שאלה:

שלום רב,

האם נשים מחויבות בלימוד תורה (פרשת השבוע, משנה, גמרא בבקיאות, מוסר)

או שאינן מחויבות, אלא רק ללימוד הלכות בסיסי ביותר (שבת, נידה וכו')?

 

תשובה:

שלום רב ותודה על שאלתך,

ברוב המקורות המסורתיים הקו ההלכתי הבולט הינו שנשים פטורות מעצם מצוות לימוד תורה. חכמים לומדים מהפסוק "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם", שחובת האב ללמד דווקא את הבנים ולא את הבנות (קידושין כט ע"א), הם מבחינים בין סוג הקשר של נשים לתורה לזה של הגברים, וכך בהתכנסות של הַקְהֵל מסופר ש"אנשים באים ללמוד, נשים באות לשמוע" (חגיגה ג, ע"ב), ואם אישה בוחרת מיוזמתה ללמוד תורה, יש לה אמנם שכר, אך אינו גדול כשכר האיש, לפי שהיא אינה מצווה ועושה (רמב"ם, הלכות ת"ת, א', יג). 

יש בחז"ל גם דעה של בן-עזאי שדווקא מחייב את האב ללמד את בתו תורה,  וגם דעה הפוכה של ר' אליעזר השולל זאת וטוען כי זה יביא את הבת לידי 'תפלות', המתפרשת כדברי הבל או כפריצות מינית. (משנה סוטה, ג, ד) 

להרחבה בנושא של חיוב/פטור/איסור על נשים ללמוד תורה, ממליצה לך לעיין בתשובתה המקיפה והבהירה של הרבנית רחל קרן באתר זה, בה היא סוקרת מקורות רבים מזוויות שונות של הסוגיה:  https://www.meshivat-nefesh.org.il/post-194/

לאורך ההיסטוריה רוב הנשים לא זכו ללמוד קרוא וכתוב ולא רכשו השכלה עיונית וכמובן גם לא למדו תורה, מעבר לידע מעשי במצוות הקשורות לנשים, ניהול הבית, חיי המשפחה ומעגל החיים. (על חיוב זה מעיד למשל הרמ"א: "ומכל מקום חייבת האשה ללמוד דינים השייכים לאשה", הגה לשו"ע, יו"ד רמ"ו, הלכות ת"ת, ו')

אך בכל דור ודור היו גם נשים שחשקה נפשן בתורה, השקיעו בה את כוחותיהן וזכו להערכת הקהילה, כולל הערכת תלמידי החכמים הגברים. במסע מהיר על פני הזמן והמקום, ניתן להזכיר את ברוריה אשת ר' מאיר, המצוטטת בענייני הלכה בתקופת התנאים, את בתו של ר' שמואל בן עלי מבגדד מתקופת הגאונים, שעליה מסופר שלימדה את הבחורים בישיבתו של אביה מאחורי וילון, את בנותיו של רש"י בימי הביניים באשכנז שלמדו מהן מנהגים, את אסנת ברזאני שעמדה בראש ישיבה בכורדיסטן במאה ה17, ועד הרבנית פרחה ששון, ילידת הודו, במאה ה19, שהתכתבה עם הבן איש חי וכתבה מאמרים תורניים. זהו מדגם חלקי של מעטות, המעידות אמנם על הפוטנציאל הקיים, אך לצערנו לא על מימושו בקרב רוב בנות דורן. 

בימינו נראה שלימוד תורה לנשים לא יכול להישאר במסגרת המלצה או עידוד ליחידות שנפשן חשקה בכך, אלא יש חובה חינוכית ודתית, לפתוח בפני כל הבנות את שערי בית המדרש על אגפיו השונים, ללמדן תורה בהעמקה וברצינות ולתת להן לצמוח ולגדול בה.  

אנסה לפרט מספר טעמים לכך, בהדרגה, מן הקל אל הכבד: 

 

"לעשות נחת-רוח לנשים" – זוהי קטגוריה הלכתית המבקשת לתת לנשים מקום בקודש, לא להדיר אותן מהעיסוק המרכזי של הציבור היהודי, בבחינת "אל תמנע טוב מבעליו". (נלמד מההיתר לנשים לסמיכה על קרבנות, חגיגה טז, ע"ב). נראה שבעולם שלנו, בו לימוד התורה הוא חלק ניכר מהעיסוק הרוחני ומעבודת ה' של כל אדם, צריך לאפשר גם לנשים להעצים את רגשותיהן הדתיים ואת הקשר שלהן לקב"ה, דרך לימוד תורה.

"תורה מגנא ומצלא" – כדי לתת לנשים חוסן אמוני בעולם שברירי וסוער, ולחזק את יסודות האמונה לנוכח רוחות הזמן  –  הן חייבות ללמוד תורה. דווקא כשהידע הכללי החילוני נגיש וסוחף, ההגנה הטובה ביותר היא התורה. בלשונו של החפץ חיים, מתוך התמודדות עם העולם המודרני: "אבל כעת בעוונותינו הרבים, שקבלת האבות נתרופף מאוד מאוד… בוודאי מצווה רבה ללמדם חומש וגם נביאים וכתובים ומוסרי חז"ל, כגון מסכת אבות וספר מנורת המאור וכדומה, כדי שיתאמת אצלם עניין אמונתנו הקדושה…" (ליקוטי הלכות, סוטה, פ"ג)  או בלשונו של הרב משה מלכה: "…החיוב מוטל עלינו ללמדה, ולהלעיטה כל מה שאפשר, אולי המאור שבה יחזירנה למוטב… ואולי תשמש משקל נגדי, לכל אותן התחבולות והערמומיות שהן לומדות באותם ספרים חיצוניים". (שו"ת מקווה המים ג יו"ד סי' כא)

 

"בזכות נשים נגאלו ישראל" – לנשים יש תפקיד חינוכי מרכזי של הדורות הבאים, גם בתוך הבית, כאחראיות על תורתם של הבנים והבנות, וגם מחוצה לו, כמורות ומחנכות של דור ההמשך ברוב מוסדות החינוך. אין ספק שמודל טבעי של אמא ושל מורה הלומדת וחיה את התורה, מחבר את ילדיה ותלמידיה ומאהיב עליהם את התורה. בלשונו של הרש"ר הירש: "פעמים רבות הצילו בנות ישראל את הרוח וטהרת החיים בישראל. גם גאולת מצרים היתה פרי וזכות הנשים, ובכל עת תמיד ע"י עלמות ואמהות ישראל יראות ה' ביקרת רוחן ובתומת לבבן נוכל לכונן רוח נעלה וחיים טהורים בישראל…(ספר חורב)

 

"השתנות הטבעים" – בתחומים שונים בהלכה חכמים נוקטים שמשהו בטבע המציאות או בטבע האדם השתנה ולכן הנחות מוצא קודמות – מתבטלות. נראה שאין שינוי גדול יותר במציאות מאשר השינוי במעמד האישה בדורות האחרונים. הנשים קלות-הדעת שהכירו חכמי הגמרא והרמב"ם, אותן אלה שעליהן נאמר ש"אין דעתם מכוונת להתלמד אלא הן מוציאות דברי תורה לדברי הבאי, לפי עניות דעתן", אלו הם נשים אחרות לחלוטין. ייתכן כי נשות קדם שהיו ללא השכלה, שבקושי יצאו מביתן ושהו רק בחברה נשית, אם הן נחשפו פתאום לעולם של תורה גברית, זה היה יכול לבלבל אותן ולהוביל לטשטוש גבולות, לשהייה במחוזות גבריים ואף לפריצות (כאחת ההבנות האפשריות ל"כל המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תפלות").  

אולם בנות דורנו שזכו להשכלה כללית ואקדמית, בנות דור דעה, היוצאות מביתן ומנהיגות בתחומים רבים – הן בעלות טבע אחר. אם יש נשים שיכולות להיות חברות כנסת, שופטות, רופאות וחוקרות, מדוע ייגרע חלקן דווקא מעולם לימוד התורה?   

בלשונו של הרב חיים דוד הלוי: "נראה שבזמנים הראשונים, כאשר הייתה האשה עקרת בית גרידא, והבנות לא למדו כל עיקר, היה קיים חשש שלימוד התורה, שכולה חכמה… תגרום אולי נזק לאותן נשים שהיו מרוחקות מכל חכמה אחרת… אבל בזמננו, שלומדות לימודים כלליים בכל הרצינות הראויה, למה ייגרעו דברי תורה?" (שו"ת עשה לך רב ב, סי' נב) 

"חכמת נשים" – בנוסף, חשוב לציין שלא רק הנשים מרוויחות מכך שעולם התורה נפתח בפניהן, אלא גם התורה עצמה מתרחבת ומתעשרת ממגוון חדש של נקודות מבט נשיות. כך בסוגיות הקשורות לנשים, שעד הדורות האחרונים עסקו בהן בעיקר גברים, וכך בסוגיות כלליות, שבהן הפרספקטיבה הנשית מאירה זוויות חדשות. (להרחבה בנקודה זו אני יכולה להפנות אותך למאמרי: כדור של בנות

 

ולבסוף לעצם שאלתך – מהי בדיוק התורה שעל הנשים ללמוד? 

נדמה לי כי כאן התשובה היא בדיוק כמו אצל הגברים – התורה אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ וּרְחָבָה מִנִּי יָם וכל אחד ואחת עוסקים בה על פי כוחם ורוחב דעתם – תנ"ך ומשנה, פשט ופרשנות, הלכה ואגדה, מצוות מעשיות וספרי מחשבה, מדרש וגמרא, וכל המרבה הרי זה משובח. 

יש לי שאלה

הפנייה ל"משיבת נפש" יכולה להיות אנונימית, עם זאת כל פרט שתבחרו לשתף יעזור לנו בדיוק התשובה והתאמתה אליך אישית. השאלות והתשובות יפורסמו באתר ללא פרטים מזהים ובמידת הצורך ישונו פרטים בגוף השאלה כדי להגן על צנעת הפרט.

בשל השאלות הרבות המופנות אל הרבניות אנו ממליצים להתאזר בסבלנות בהמתנה לתשובה. אם יש צורך במענה דחוף אנא ציינו זאת בפנייתכן. זמן המענה הרגיל הוא כשבועיים.
לתשומת לבכם, השאלות מגיעות למנהלות האתר, ומועברות למשיבות השונות בהתאם לתחומי העניין והפניות. אם ברצונכם להפנות שאלה לרבנית מסוימת אנא ציינו זאת בגוף השאלה.
עצם שליחת השאלה מהווה הסכמה לתנאים אלו.

תשובות הרבניות לשאלותיכם יתקבלו באמצעות הדואר האלקטרוני, אנא הקפידו לציין כתובת דואר אלקטרוני תקינה.