האם אפשר להתפלל כשאני מיוזעת?
שלום, קראתי את תשובת הרבנית לעניין הקדמת התעמלות לתפילה (כאן).
בהקשר זה יש לי שאלה נוספת. האם אני יכולה להתפלל כשאני מזיעה? במקרה שמתפללת אחרי התעמלות. הגוף נקי רק מיוזע. אשמח לתשובה.
תשובה:
שלום לך,
להתפלל עם גוף מלוכלך או ליד מקום עם ריח מסריח זו אכן בעיה. אך המצב אותו את מתארת: גוף נקי עם זיעה שמגיעה כתוצאה ממאמץ נורמלי של התעמלות – לא מייצרים תנאים בעייתים לתפילה. במידה והריח מפריע לך, אולי יש לחשוש.
דוגמא לכך ניתן אולי למצוא במסכת ברכות שמתארת פועלים שעוצרים לקריאת שמע ולתפילה תוך כדי עבודתם על האילן. אני מניחה שגם הם הסריחו קצת מזיעה של מאמץ ובכל זאת נראה שהמשנה לא ראתה בכך בעיה.
בריאות טובה
חנה
הרחבה ומקורות:
תפילה צריכה להתקיים במקום נקי מצואה ומריח רע. דין זה נלמד מהפסוקים בספר דברים המקשרים בין נוכחות השכינה לבין הצורך להתרחק מצואה:
".. וְשַׁבְתָּ וְכִסִּיתָ אֶת־צֵאָתֶךָ׃ כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ" (דברים כ"ג). מכאן לומדים שהתהלכות ה' במקומנו דורשת מאיתנו ניקיון.
היקף "המחנה" לעניין זה נחשב ארבע אמות (שו”ע עט, א). דרישה זו הורחבה לצורך להתרחק מכל דבר שריחו רע ומפריע לבני אדם, ולא רק מצואה (משנה ברורה או"ח ע"ט, כ"ג).
כשם שהסביבה צריכה להיות מכובדת בתפילה, כך גם גוף האדם עצמו: המתפללת צריכה להיות לבושה (שו"ע אורח חיים צ"א, ומקור הדין מהגמרא בברכות כה.), והידיים צריכות להיות נקיות, ואם הידיים נגעו בלכלוך צריך ליטול אותן לפני התפילה (שו"ע אורח חיים סימן צ"ב). אולם, אין בהלכה התייחסות לזיעת הגוף כבעייתית לעניין תפילה, כל עוד אינה יוצרת סירחון רב. יש לציין שלאורך דורות רבים לא היו לרוב האנשים אמצעים לרחצה תדירה כמו שנהוג בימינו, ובאופן טבעי הגוף היה פחות מוקפד.
יש לציין, שהשולחן-ערוך כותב שצריך להסיר לקראת התפילה מן הגוף "כל דבר הטורדו" (אורח חיים סימן צ"ב סעיף ג'), אבל מההקשר נראה שמדובר על ניקוי הפרשות שאולי מצויות על הגוף, ולא על דברים שאינם בולטים כמו זיעה.
מכל אלו עולה, שכל עוד הגוף נקי ומצבו לא מפריע לך להתכוון בתפילה ניתן להתפלל.