האם הפטור ממצוות עשה שהזמן גרמן רלוונטי בימינו?

האם המושג "מצוות עשה שהזמן גרמא" רלוונטי בימינו? האם נכון לפטור נשים מהן? אם זה מהטעם שהן טרודות בעניני הבית וגידול הילדים הרי ברור שמושג הזמן השתנה (נשים לא מכבסות בנהר וכו..) נשים מאותגרות בהרבה משימות היום חלקן רופאות חלקן עורכות דין..מלאות בחוגים שונים ובסדנאות לא מן הראוי שגם בתחום התורני במקום לפתור אותן מדברים מסוימים יהיו יותר מאותגרות..?

(השאלה יכולה גם להתרחב כמובן לעוד הרבה תחומים שקשורים לקיום המצוות ושיתוף נשים בהן אם זה בתפילה בבית כנסת…אם זה לאפשר להן להיות שותפות למנין…ועוד)

 

תשובה:

[בשל חשיבות השאלה ואופייה, הפננו אותה למספר משיבות. ראי גם את תשובתה של הרבנית זיוית ברלינר]

 

 

 

שלום לך, ותודה על השאלה.

אני חייבת להודות, 

ששאלתך מעסיקה גם אותי, ורבות הנשים (והאנשים), שרואות בה שאלת מפתח בכל ענייני עבודת ה' של בנות ונשים בדורנו. מכיוון שפתחת פתח לדיון נרחב ומעמיק, אתמקד רק בשאלתך העיקרית, ואם תרצי, נוכל בהזדמנות נוספת לדון ביתר פירוט גם בעניינים הנוספים שהעלית.

אם נחפש את המשמעות הפשוטה והישירה של הביטוי "מצוות עשה שהזמן גרמן", נגיע באמת לכיוון שאותו ציינת בדברייך, וכך גם כותבים ר' דוד אבודרהם (ברכת המצוות ומשפטיהם), ר' אהרן הכהן מנרבונה (ספר כלבו סימן עג) ועוד, שהתחייבות האשה לצרכי הבית מונעת ממנה להתחייב למצוות התלויות בזמנים ספיציפיים.

 

צדקת, כשהדגשת את פערי המצבים בין המציאות הקדומה, בה נשים (וגם גברים) היו משועבדים לצרכי הקיום היומיומיים, לבין ימינו, שבהם מלאכות רבות נחסכות מאתנו, וכן צדקת בתיאור עולמן העשיר והמגוון של הנשים בימינו, הן בעולם התעסוקה והלימודים, והן בתרבות הפנאי. כולנו נהנים מפירות השינוי המבורך, נשים, גברים וילדים.

 

יחד עם זאת, ואולי ביתר חריפות, לנוכח המערך החברתי המשתנה, והשינויים הנפלאים הללו (החל מחיתולים חד פעמיים ומכונות כביסה, וכלה במסגרות חינוכיות תומכות), המציאות טופחת שוב ושוב על פנינו עם צדו הפחות נעים (והפחות מדובר) של המהלך, והמודרנה גובה את מחירה.

 

עם כל תמיכתי החד-משמעית בכיווני ההתפתחות שהזכרת עבור ציבור הנשים, נשכח מאתנו פרט חשוב, והוא המשפחה. מרוץ הקריירה, המעמד והכסף יצר מציאות בלתי אפשרית, אשר בה שני בני הזוג עובדים שעות רבות לפרנסתם ולקידומם (ולעתים קרובות גם למען סיפוקם המקצועי), והבית איבד את מקומו עבורם ועבור ילדיהם, כעוגן של בטחון ואהבה. הורים רבים אינם מעורבים בחינוך ילדיהם, אינם מספקים את צרכיהם הרגשיים, ואינם מהווים עבורם כל סמכות. תשומת הלב ההורית נקנית במוצרי צריכה, והזמן ההורי מתוגמל בפיצויים חמריים שונים, חלקם מפוקפק ומזיק.

 

(נגעתי על קצה המזלג בבעיה עמוקה וכואבת, שלא זה המקום לפרטה, ולא התייחסתי כלל לערעור הטוטאלי על מוסד המשפחה מצד ערכים ותיאוריות פוסט מודרניסטיים, המעוניינים לעקור כל הגדרה, ולטשטש כל מוסכמה).

 

אפשר אמנם להציע, כי כל זוג ינהל משק בית על-פי בחירתו והחלטתו, אם ע"י חלוקת הנטל הכלכלי והמשימות הביתיות באופן שוויוני, ואם ע"י חלוקת האחריות לשני תחומים נפרדים, ובו האב הוא "שר הפנים, והאם "שרת החוץ", אך עדיין, המצב הנורמטיבי (וברוב המקרים, גם המצב המיטיב), הוא זה שבו האם אחראית על ניהול הבית והילדים, היא היולדת והמניקה, והאב הוא האחראי העיקרי על הפרנסה. 

בדברי אלה אין קביעה נחרצת, מכיוון שהחיים הם דינאמיים ומשתנים, והסדר שמתאים להיום, אינו מתאים למחר, אבל בשורה התחתונה, השינויים המבורכים שציינתי צריכים לבוא תוך התחשבות בשמירת יציבות הבית, על כל יושביו.

 

ברצוני לטעון, כי אמנם הזמנים השתנו, אך המטלות הפיזיות התחלפו במטלות מורכבות יותר, ועדיין קיום מצוות בזמנים מסוימים קשה למי שמטופלת בילדים קטנים. אין זה אומר שהיא אסורה לקיימן כמובן, כאשר הדבר עולה בידה, כשם שאין זה אומר גם, שביום מן הימים ילדיה יגדלו, ועתותיה יהיו בידיה לקיים את כל המצוות שבהן היא חשקה בצעירותה, אך יותר מכך, אין זה נכון לחייב נשים באופן גורף לעמידה בסטנדרטים הלכתיים מחמירים, שיעיקו עליהן ויוסיפו לחץ, ולאו דווקא יקרבו אותן לעבודת הבורא.

 

בשולי הדברים אגע בנקודה נוספת, הכואבת לי באופן אישי, והיא הנטיה לראות בעבודת האיש חזות הכל, ואני מתכוונת לכל תחומי ההוויה והקיום שלנו, בצבא, בחברה, באקדמיה ובעבודת ה'. נשים מואסות לא פעם בתחומי עניין ועיסוק מסורתיים, רק משום שהם אינם נחשבים פופולריים בקרב קובעי הטון בתקשורת ובאקדמיה, וזאת למרות שהן מחוברות לתחומים הללו ומוצאות בהם סיפוק.

 

להבנתי, עצם פתיחת האפשרויות לנשים היא חיונית ונדרשת, אך בה בעת חובה עלינו להרים את קרנן של מלאכת החינוך וגידול הילדים כמקור לסיפוק ולמימוש כוחות וכעבודת ה' גדולה וחשובה, כך שנשים תוכלנה לבחורבחירת אמת בדרך זו בשמחה ובאהבה, ללא התנצלות או בושה.

עידית

יש לי שאלה

הפנייה ל"משיבת נפש" יכולה להיות אנונימית, עם זאת כל פרט שתבחרו לשתף יעזור לנו בדיוק התשובה והתאמתה אליך אישית. השאלות והתשובות יפורסמו באתר ללא פרטים מזהים ובמידת הצורך ישונו פרטים בגוף השאלה כדי להגן על צנעת הפרט.

בשל השאלות הרבות המופנות אל הרבניות אנו ממליצים להתאזר בסבלנות בהמתנה לתשובה. אם יש צורך במענה דחוף אנא ציינו זאת בפנייתכן. זמן המענה הרגיל הוא כשבועיים.
לתשומת לבכם, השאלות מגיעות למנהלות האתר, ומועברות למשיבות השונות בהתאם לתחומי העניין והפניות. אם ברצונכם להפנות שאלה לרבנית מסוימת אנא ציינו זאת בגוף השאלה.
עצם שליחת השאלה מהווה הסכמה לתנאים אלו.

תשובות הרבניות לשאלותיכם יתקבלו באמצעות הדואר האלקטרוני, אנא הקפידו לציין כתובת דואר אלקטרוני תקינה.

דילוג לתוכן