האם ואיך מותר ליטול ויטמינים בשבת?
שלום,
אני צריכה לקחת ויטמינים שונים בכל יום, ביניהם 10 טיפות של ויטמין די.
א. האם יש בעיה לקחת ויטמינים בשבת?
ב. האם יש בעיה בספירת הטיפות? ידוע לי שיש בעיה במדידה בשבת…
תודה רבה
התשובה:
שלום רב.
התשובה בקצרה:
- אם את נוטלת את הויטמינים מפאת שאת חולה (שאין בה סכנה) אז מותר ליטול אותם כהרגלך. אם את בריאה והויטמינים הם לחיזוק הגוף וכד' אז עדיף, אם יש לך אפשרות לכך, לקחת את הויטמינים לפני שבת ואחרי הבדלה. אך אם לא, יש לך על מי לסמוך ליטול אותם כרגיל.
- במידה והחלטת ליטול את הויטמינים בשבת – אם הצורך בויטמינים הוא משום צער ורפואת הגוף, מותר למדוד את הטיפות לצורך נטילתם בשבת. אך, אם הם מיועדים לחיזוק כללי של הגוף, יש צד לומר שאין זה דומה למדידה לצורך רפואה ולכן עדיף לטפטף את הטיפות ללא מדידה מדוייקת (ללא ספירה מדוקדקת, רק לשפוך כמה טיפות מהבקבוק). אם יש חשיבות למס' טיפות מדויק (מה שבד"כ אינו המצב בויטמין D אך יתכן שכן בסוגים אחרים) אז עדיף למדוד את הטיפות בערב שבת. אך בדיעבד אפשר למדוד גם בשבת.
התשובה בהרחבה:
א. נטילת ויטמינים בשבת
בהלכות שבת אנחנו מוצאים עיסוק רחב בשאלות של רפואה בשבת.
מצד אחד ברור שבמצבים של פיקוח נפש מחללים את השבת, כמו שנפסק בשולחן ערוך:
מי שיש לו חולי של סכנה, מצוה לחלל עליו את השבת; והזריז, הרי זה משובח; והשואל, הרי זה שופך דמים. (שו"ע, או"ח, שבת שכח סעיף ב)
ומצד שני ישנה גזירת חכמים בגמרא שאסור לעשות בשבת פעולות ריפוי. כמו שפסק הרמב"ם:
אסור לבריא להתרפאות בשבת גזרה שמא ישחוק סממנין. (רמב"ם הלכות שבת פרק כא)
מקורה של הגזירה הוא בחשש שלצורך הכנת תרופות אדם ישחוק סממנים- כלומר יבצע מלאכה אסורה של כתישת צמחים. חכמים הרחיבו את הגזירה לכל רפואה שהיא (שיש לה תחליף בתרופות), ולא רק לנטילת תרופות.
אמנם, הגזירה הזו היא גזירה מוגבלת: האיסור להתרפא בשבת נאמר רק בחולים שיש להם 'מיחושים' – כאבים בלבד.
במקרה שהחולי הוא "כאב חזק, חולי של כל הגוף או שנפל למשכב" – כלומר, כאבים חזקים מאוד שאינם מאפשרים לאדם לתפקד – כתב ה"משנה ברורה" שמותר "לעשות בשבילו רפואה שאין בה מלאכה" (משנה ברורה סימן שכח ס"ק א) וכך גם נפסק בשמירת שבת כהלכתה. (פרק לד, סעיף ג). כמו כן אם קיים חשש שאם לא יקח תרופות הכאב יגבר והוא יחלה- מותר לו לקחת תרופות. (שש"כ ל"ד, טז).
בנוסף, האיסור הוא על תרופות בלבד. אוכל מבריא אין עליו גזירה כלל.
כמו שנפסק בשו"ע (או"ח סימן שכ"ח סעיף לז) "כל אוכלים ומשקים שהם מאכל בריאים מותר לאכלן ולשתותן לרפואה." אפילו אם מוכח שזה לצורך רפואי.
לעומת זאת, פסק השו"ע שאם זה אינו "מאכל בריאים" – למי שבריא לחלוטין מותר לאכלו. המג"א במקום מסביר שרק אם זה ברור שהוא אוכל את זה לתיאבון ולא אם הוא אוכל את זה בשביל להתחזק.
פוסקי זמננו דנו בשאלה האם ויטמנים, דינם כתרופה או שמא כאוכל מבריא-
השמירת שבת כהלכתה (פרק ל"ד סע' כ') אוסר לאדם בריא לקחת ויטמינים בשבת, אפילו אם רגיל לקחת כל יום ומתיר לחולה אף שאין בו סכנה.
כמו כן מתיר לקחת ויטמינים שמשמשים כתחליפי מזון כיון שהם נחשבים למאכל. וכן פסק הרב אויערבך (שש"כ פרק ל"ד הערה פ"ה.)
בשו"ת אגרות משה (אורח חיים חלק ג סימן נד) כתב לחלק בין סוגי האנשים ובין סוגי הוויטמינים:
- ויטמינים שאינם מבריאים את האדם, אלא מחזקים אותו מעט, כמו שמתחזק מאכילת בשר וכדו' – מותר לקחת בשבת.
- ויטמינים שמרפאים כגון: אדם בריא החלש בטבעו שהויטמינים מחזקים אותו – יש להחמיר.
- ויטמינים שהם רפואה – אסור בכל עניין.
לעומתם שו"ת ציץ אליעזר (חלק י"ד סימן נ') מתיר באופן מוחלט לקחת ויטמינים בשבת.
וכן כתב בילקוט יוסף (שבת חלק ד' סי' שכ"ח סע' נ"ה) שמותר לבלוע כדורי ויטמינים בשבת, גם לאדם בריא הבולעם כדי לחזק את מזגו, וכל שכן שיש להקל בזה למעוברות ומניקות וילדים קטנים. ומכל מקום עדיף להתחיל ליקח מהם מערב – שבת.
ומי שיכול להימנע מזה בשבת בלא שום קושי, תבוא עליו ברכה.
יוצא אם כן, שאם יש לך אפשרות לקחת את הויטמינים לפני שבת ואחרי הבדלה, מה טוב אך אם לא, יש לך על מי לסמוך וליטול אותם כרגיל.
ב. מדידת טיפות בשבת
על מדידה בשבת לומדים במשנה במסכת שבת (דף קנז, ע"א) ומודדין את המטלית, ומודדין את המקוה. ובגמרא (שם ע"ב) לומדים שהמדידה המותרת היא של מצווה או של מתעסק. מסבירים התוספות (שם קכו,ב) שהטעם שאסור למדוד הוא משום "דהוה עובדא דחול" (מעשה של חול).
וכך פוסק בעל השולחן ערוך (אורח חיים הלכות שבת סימן שו סעיף ז) שמדידה לצורך מצווה מותרת:
מותר למדוד בשבת מדידה של מצוה, כגון: למדוד אם יש במקוה מ' סאה, ולמדוד אזור מי שהוא חולה וללחוש עליו כמו שנוהגים הנשים, מותר דהוי מדידה של מצוה.
המשנה ברורה מעיר (שם ס"ק לד) שאמנם לא התירו שבות אפילו במקום מצווה, כאן הדין שונה מכיוון שאין במדידה איסור של ממש, אלא רק עובדין דחול, ולכן התירו במקום מצווה. הוא מוסיף וכותב (ס"ק לו) שמדידה לצורך רפואה מותרת אף היא מכיוון שרפואת הגוף מצווה היא (וגזירת שחיקת סממנים אינה שייכת במדידה עצמה). עוד הוא כותב בסימן שכח (ס"ק קלו) שמשום צער הותר עובדין דחול.
לגבי מדידת אוכל לצורך חולה כותב בילקוט יוסף (שבת כרך ב' עמוד קע) שאם הנחיות הרופא הם לא לאכול יותר ממשקל מסויים, מלכתחילה ישקול מערב שבת. ואם לא עשה כן, מותר למדוד ולשקול את המאכלים בשבת. אך בשונה ממנו כותב בשו"ת אור לציון (ח"ב הערות פרק כה) שמדידה כדי שלא לאכול הרבה מטעמי רפואה מותרת בשבת. אך אם אין זה מטעמי רפואה אין למדוד בשבת. כך שיש דעות שונות לגבי שקילת אוכל לצורך רפואי. אך מכל מקום אם שקילת האוכל היא מסיבות אחרות, אין למדוד בשבת.
בעניין מדידת חום מסכימים הפוסקים שמותר למדוד בעזרת מד-חום שאינה חשמלית. (אג"מ או"ח חלק א ס' קכח, שו"ת חלקת יעקב או"ח ס' קנא, שו"ת ציץ אליעזר ח"ג ס' י). מוסיף הציץ אליעזר סיבה נוספת להתיר, משום שהחולי או המיחוש מפריעים למנוחת השבת.
כל מדידה שאינה של מצווה או רפואה, כגון מדידת משקל הגוף או משקל אוכלים, מדידת אורך חפצים וכו' אסורה. (שש"כ יד, מב). אך פוסק הרמ"א (שו"ע או"ח שכג, א): ויש מקילין לומר דכל שאינו מכוין למדה לגמרי, שממעט או מוסיף מעט, שרי מותר למדוד אפילו בכלי המיוחד לכך. כלומר כאשר אינו מדייק במדידה אלא מוסיף או ממעט במעט (למשל שלא מדייק למלא בקבוק תינוק בדיוק לפי פס מדידה) (שש"כ כט, לד).
סיכומו של עניין, במידה ולאור סעיף א' החלטת ליטול את הויטמינים בשבת – אם הצורך בויטמינים הוא משום צער ורפואת הגוף, מותר למדוד אותם לצורך נטילתם בשבת. אך, אם הם מיועדים לחיזוק כללי של הגוף, מצד אחד יש לומר שגם במקרה זה המדידה היא תחת ההגדרה של צורך מצווה של רפואת הגוף ומותר. אך יתכן גם לומר שאין זה רפואה ישירה ויש עדיפות שמלכתחילה לשפוך את הטיפות מהבקבוק מבלי למדוד את כמות הטיפות באופן מדוייק (בד"כ זה בסדר במקרה של ויטמין D). אך אם יש חשיבות למספר טיפות מדוייק עדיף למדוד אותם בערב שבת. איך בדיעבד אפשר למדוד גם בשבת.
בברכה,
בת שבע סמט ורחל וכטפוגל