האם ניתן מלכתחילה שאישה תבצע את בדיקת החמץ ולא הגבר? ומה לגבי ביעור חמץ?
האם יש חלקים בהגדה שבהם יש צורך שדווקא הגבר יוביל ולא האישה ?
תשובה:
שלום לך.
אינני יודעת האם שאלתך מכוונת דווקא לשנה מיוחדת זו שבה מציאות החיים של רבים מאיתנו שונה ואחרת מבדרך כלל, ולכן אתייחס לשאלות שלך באופן כללי.
לעניין בדיקת חמץ:
הגמרא במסכת פסחים דף ד ע"ב דנה בשאלת נאמנות של נשים, עבדים וקטנים בבדיקת חמץ. מסקנת הגמרא היא ששלושתם אכן נאמנים על בדיקת חמץ, אך הסוגיה מסייגת זאת בכך שהחובה לבדוק חמץ היא רק מדרבנן. הנחת העבודה של הסוגיה היא שמהתורה אפשר להסתפק בביטול חמץ ובכך להשבית את החמץ מקיומו אצלנו, אך חכמים החמירו גם לבדוק את החמץ מסיבות שונות (הנתונות במחלוקות ראשונים בסוגיה). הראשונים בסוגיה תמהו מדוע הסוגיה מבינה שנאמנות של נשים בבדיקת חמץ קשורה לכך שהבדיקה היא מדרבנן והרי דרך כלל גם מי שפוסלים לעדות בדרך כלל, כמו אשה, נאמנים להעיד בענייני איסורים. מכוח קושיא זו יש מהראשונים שלא קיבלו בכלל את הסיוג של הגמרא (הרי"ף בכלל לא קיבל אותה להלכה והריטב"א הסביר שהסיוג נאמר על קטנים ולא על נשים שנאמנות מעיקר הדין) ויש מהראשונים שביקשו להסביר שבדיקת חמץ דורשת טרחה ומאמץ מיוחד ועל כן יש חשש שהנשים לא יעשו אותה היטב (תוספות, מהר"ם חלוואה וראשונים נוספים).
להלכה פסק השולחן ערוך (סימן תל"ז סעיף ד') שאשה, עבד וקטן נאמנים לבדוק את החמץ. ובכל זאת המשנה ברורה מסתייג וכותב שמלכתחילה אין נכון לתת לנשים לבדוק מהחשש שיתעצלו (מקור דבריו במגן אברהם ס"ק ח). בניגוד להסתייגות של המשנה ברורה, ערוך השלחן כותב בסימן זה דברים הפוכים. הוא כותב שבימינו הנשים בודקות טוב יותר מגברים ועל כן לא רק שאין בעיה שנשים יבדקו אלא נראה שגם לכתחילה טוב יותר שהן יעשו את הבדיקה.
לעניין ביעור חמץ:
הלמדנים התלבטו האם יש מצווה חיובית בביעור החמץ שבה מקיימים את מה שאמרה התורה שיש להשבית החמץ ביום הראשון, או שביעור חמץ הוא מצווה של "שב ואל תעשה", כלומר שרק צריך לדאוג שבפועל לא יהיה לנו חמץ לכשיגיע זמן איסור חמץ אך אין מצווה חיובית בביעורו. כמובן שאם נאמר שאין מצווה חיובית בביעור אלא רק יש לדאוג בכל דרך שהיא שלא יהיה לנו חמץ בבית כשיתחיל זמן איסור חמץ – אין משמעות לשאלה מה ומי ואיך העלמנו את החמץ מהבית שלנו ואזי השאלה שלך בכלל לא מתחילה..
במידה וקיימת מצווה חיובית מהתורה לבער את החמץ, על פניו זו מצוות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות ממנה (בשונה ממצוות הסדר שאף על פי שזו מצוות עשה שהזמן גרמא הסוגיה למדה שנשים חייבות בה מהטעם ש"אף הן היו באותו הנס"). אם כך, אולי יש עדיפות שגבר יקיים את מצוות הביעור, אך כאמור נראה לי שיש יסוד מספיק להניח שגם נשים יכולות לבער את החמץ.
לעניין אמירת ההגדה:
מצוות סיפור יציאת מצרים גם היא מצוות עשה שהזמן גרמא שעל פניו נשים פטורות ממנה. ובכל זאת ביחס לחלק ממצוות הסדר למדה הגמרא במפורש שנשים חייבות בהן בכל זאת מהטעם ש"אף הן היו באותו הנס". בגמרא לא נאמר לימוד זה באופן מפורש על מצוות סיפור יציאת מצריים ועל כן נחלקו הפוסקים האם נשים חייבות בה כמו גברים או לאו. ספר החינוך הגדיר בפשטות שמצוות סיפור יציאת מצרים נוהגת בנשים וגברים באופן זהה. בסיס לדבריו ניתן אולי למצוא בסוגיה שמתארת ליל הסדר בו אשה שואלת את בעלה את שאלות הסדר. המנחת חינוך תמה מאד על דברי ספר החינוך והכריע שנשים חייבות רק מדרבנן במצוות סיפור יציאת מצרים. מחלוקת זו איננה קובעת מי יוביל וינהל את הסדר ונראה נכון שבמשפחות בהם המבנה הזוגי מתאים שתהיה הובלה משותפת יעשה כך גם בליל הסדר.
בתפילה לחג שמח ובריא
חנה
מקורות להרחבה:
שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תל"ז סעיף ד
בית שהוחזק שלא בדקו המשכיר, ואמרו אשה או עבד או קטן:"אנו בדקנוהו" – הרי אלו נאמנים, והוא שיהא קטן שיש בו דעת לבדוק.
משנה ברורה, סימן תל"ז ס"ק י"ח
אף דבדיעבד אם אמרו שבדקו א"צ לחזור ולבדוק מ"מ לכתחלה אין נכון לצוות לאלו לבדוק שהבדיקה יש בה טורח גדול ויש לחוש שמא יתעצלו:
ערוך השלחן, אורח חיים, סימן תל"ז סעיפים ו-ז
הכל נאמנים על בדיקת חמץ, אפילו נשים ועבדים וקטנים. דכיון דבדיקת חמץ הוא מדרבנן, דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי – הימנוהו רבנן. ואף על גב דיש להנשים נאמנות גם בדאורייתא, כשחיטה, וניקור, ומעשר, וחלה; מכל מקום בדיקת חמץ, דהוי טירחא גדולה, אי לא הוה מדרבנן – לא היו נאמנות. ובירושלמי אומר: נשים עצלניות הן.
(עיין תוספות דיבור המתחיל "הימנוהו". ואולי מיירי הירושלמי כשלא ביטל, ובירושלמי לא חשיב קטנים. וגירסא שלפנינו בירושלמי משובש, עיין שם בפרק קמא הלכה א).
ואפילו הוחזק בית זה שאינו בדוק, כגון שידענו שהבעלים לא בדקוהו, מכל מקום נאמנים אלו לומר "אנו בדקנוהו". והכל מטעם שנתבאר. והקטן צריך להיות שיהא בו דעת לבדוק.
ופשוט הוא דכל זה הוא כשביטל החמץ, דאם לא כן – אין נאמנים. ומכל מקום אף כשביטל – אין כדאי לסמוך לכתחילה על בדיקת נשים (מגן אברהם סעיף קטן ח). והאידנא נשי דידן בודקות יותר בטוב, ומחטטין אחר משהו חמץ, ורוחצין ומנקין כל המקומות, ומדקדקות יותר מאנשים.
ספר החינוך מצווה כ"א
לספר בענין יציאת מצרים בליל ט"ו בניסן, כל אחד כפי צחות לשונו, ולהלל ולשבח לשם יתברך על כל הנסים שעשה לנו שם.
וענין המצוה שיזכר הנסים והענינים שארעו לאבותינו ביציאת מצרים ואיך לקח האל יתברך נקמתנו מהם. ואפילו בינו לבין עצמו אם אין שם אחרים, חייב להוציא הדברים מפיו כדי שיתעורר לבו בדבר, כי בדבור יתעורר הלב
ונוהגת בזכרים ונקבות בכל מקום ובכל זמן. והעובר עליה, בטל עשה.
פסחים דף קטז ע"א
חכם בנו שואלו ואם אינו חכם אשתו שואלתו ואם לאו הוא שואל לעצמו ואפילו שני תלמידי חכמים שיודעין בהלכות פסח שואלין זה לזה
מנחת חינוך מצווה כא אות ו'
ונוהגת בזכרים ונקבות וכו'. דבר זה חידוש גדול אצלי, למה תהיה נוהגת מצווה זו בנשים, כיוון דהווי מצוות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות… ועיין רמב"ם פי"ב מעכו"ם ה"ג, חשיב המצוות עשה שהזמן גרמן שנשים חייבות, קידוש היום ואכילת מצה ופסח ושמחה והקהל, ולא חישב זה, מהיכא תיתי יתחייבו נשים במצווה זו. ולומר הטעם שנשים היו גם כן באותו הנס, כמו במקרא מגילה וארבע כוסות, כבר הוכיחו התוספות בכמה מקומות דדבר זה אינו אלא דרבנן… ומדרבנן בוודאי גם נשים חייבות, דחייבות בארבע כוסות וכן בהלל בליל פסח