האם בתור מעסה גבר מותר לי לעשות עיסוי לאשה?
אני מעסה מקצועי כבר שנים רבות (כ-13 שנה) ואני עובד רק עם גברים ויש לי לקוחות קבועים וברוך ה' הכל מצוין.
לאחרונה אחד מהלקוחות שלי התחיל לבקש ממני אם אני מוכן לעשות עיסוי לאשתו, בהתחלה אמרתי לו שאין על מה לדבר, זה אסור יחוד וכו', אבל הוא אמר לי שהוא יהיה בחדר ליד עם דלת פתוחה, וממילא הוא סומך עלי שהכל יהיה כמו שצריך.
אני רוצה לציין שתי עובדות האחת שאני אדם דתי עם כיפה וזקן וכו'.
העובדה השניה שאותו זוג הם מה שנקרא דתיים לייט.
לגבי הטיפול עצמו הוא נעשה ללא הבגדים העליונים, אבל נשארים עם תחתונים, (אמנם גבר שנח לו להיות משוחרר אני מאפשר לו ומכסה במגבת). וגם כאן כלפי האשה ודאי שהיא תהיה לבושה בתחתון וחזיה, השאלה היא על עצם המגע, אם הוא מותר, את האמת אני לא חושש מהרהור כי אני מכיר אותה והיא באה הרבה פעמים עם בעלה, ובשעת הטיפול אני חייב להתרכז במה שאני עושה, אשמח מאד לקבל תשובה מהירה.
בתודה מראש
תשובה
שלום לך,
שאלת חכם חצי תשובה, ומתוך הדברים שכתבת עולה גם התשובה, כפי שאני מבינה.
כידוע, גילוי עריות היא אחת משלוש העבירות, שאנו מחוייבים למסור עליהן את הנפש. אולם בנוגע ל"קרבה לעריות" נחלקו הפוסקים לגבי מידת חומרתה. בשולחן ערוך (אבן העזר סימן כא על פי הרמב"ם איסורי ביאה פרק כא) מובאות התנהגויות שונות שיש להימנע מהן משום קרבה לערווה, על פי הציווי: "לֹ֥א תִקְרְב֖וּ לְגַלּ֣וֹת עֶרְוָ֑ה אֲנִ֖י הֽ' " (ויקרא יח, ו). המגע עם בני המין השני, שאינם קרובי משפחה ממדרגה ראשונה, נאסר באופן מוחלט, עד כדי כך שאף לחיצת יד לשם נימוס נאסרה ע"י רוב הפוסקים. לדעת הרמב"ם (ספר המצוות לא תעשה שנג, והלכות איסורי ביאה פכ"א ה"א), אף נגיעה ללא חיבה אסורה מהתורה, והיא נכללת ב"יהרג ואל יעבור" (ראה בית יוסף יורה דעה קצה[1]), ואחרים נוספים אסרו אף הם מגע מסוג זה (ספר חסידים סימן תתרצ, שדי חמד כרך ג מערכת ק' כלל ז, וחלק ז מערכת חתן וכלה סימן יב, אגרות משה אורח חיים חלק א סימן קיג, אבן העזר חלק ד סימן לב, וחלק ב סימן יד). המתירים ללחוץ יד, סייגו את ההיתר לשעת דחק גדולה, על מנת למנוע ביוש גדול וחילול השם (מחמת כבוד הבריות), וזאת כל עוד שיודע האדם שאין בלבו כוונה להנאת האיסור ולהרהורי עבירה (שו"ת נשמת חיים סימן קלה).[2]
בעניין הסתכלות אקראית בנשים שחושפות איברים שמקובל לכסותם, חילק הרב פיינשטיין (אגרות משה אבן העזר חלק א סימן נו) בין חומרת האיסור במצבים השונים, אך לא התיר. יחד עם זאת, גם כאשר הקל מחומרת האיסור דאוריתא, הוא הדגיש שמדובר בהסתכלות בלבד ללא מגע. וכן הוסיף, שבמצבים שניכר בבירור שאין בהם חיבת ביאה, ולכן האיסור אינו מדאוריתא, יש צורך שהדבר יהיה ניכר (שאין חיבה), מכך ניתן להבין, כי כשמדובר באשה ללא לבוש, הדבר אינו ניכר כלל (יורה דעה חלק ב סימן קלז). כך מובא גם בגמרא (ברכות סא ע"א), שאדם המהלך ומביט אחר אשת איש החוצה את הנהר ומגביהה את בגדיה, אין לו חלק לעולם הבא, והמרצה מעות מידו לידה על מנת להסתכל בה, גם בלא מגע, לא יעמדו לו תורה ומצוות שקיים אף כמשה רבנו, ולא יינצל מענשו.[3]
בנוגע לקבלת טיפול רפואי, כאשר בעל המקצוע מהמין השני עדיף עבור החולה, התקבל ההיתר אצל רוב ככל הפוסקים (ש"ך יורה דעה סימן קצה סק"כ), אף כשאין מדובר בפיקוח נפש (תמצית לדברים מובאת באגרו"מ אבה"ז ח"ב סי' יד). טעמי ההיתר הם משום שהרופא טרוד במלאכתו, ואינו פנוי להרהורים, מה עוד שאין קרבה רגשית בינו לבין המטופלת (וכן ברופאה ומטופל), כלומר, לבו אינו עסוק בקרבה הגופנית, והוא שומר על ריחוק מקצועי. ועם כל זאת מדגיש הרב, כי מי שיודע בעצמו שעלול להגיע לידי הרהור, ראוי שיימנע אף מנגיעה אקראית שאינה מכוונת, למשל במצב של צפיפות בתחבורה הציבורית.
כאשר מדובר בעיסוי, אין זה טיפול רפואי, אלא מגע גופני מתמשך לשם הנאה ותענוג, לכן אף כשהמטופלת לבושה, ראוי שאיש יטפל באיש ואשה באשה, קל וחומר בעירום, שאין בזה שום צורך רפואי. ככל הידוע לי, השוק רווי במעסות נשים, כך שאין הכרח להיעזר בגבר דווקא, ואפילו בעיסוי לצורך רפואי.
מן הדברים עולה, כי אין שום היתר לטפל באשה ע"י עיסוי, ובטח בסיטואציה אינטימית, כשהיא ללא בגדים, ואף כשבעלה נמצא בחדר הסמוך. האיסור העיקרי הוא כמובן אביזרייהו דגילוי עריות, אך יש בכך גם מעשה מכוון, שבו האדם מביא את עצמו ביודעין למצב שיש בו חשש גדול להרהורי עבירה (ואף הוצאת זרע), ואף חשש של הגעה לקלות דעת ולהתקרבות יתרה עד לכדי עבירה עתידית (אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן נד), כך שנוכחות הבעל אינה מעלה ואינה מורידה (גם אם אין כרגע ייחוד). וכך מפרש רשי את הפסוק: "וְלֹֽא־תָת֜וּרוּ אַחֲרֵ֤י לְבַבְכֶם֙ וְאַחֲרֵ֣י עֵֽינֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם זֹנִ֖ים אַחֲרֵיהֶֽם" (במדבר טו, לט): העין רואה והלב חומד והגוף עושה את העבירות.
רבים וגדולים מחכמינו הביאו עצמם לידי נסיון, ונכשלו, או ניצלו בעזרה נסית, אולם דרך זו אינה רצויה, ואנו מצווים להרחיק את עצמנו מראש מן הנסיון,[4] כפי שלמדונו רבותינו, שאין אפוטרופוס לעריות.[5] ומכיוון אחר כתב הרב קוק, כי בעצם השמירה על ההרחקה מאשת הלקוח שלך, אתה מבטא כלפיה כבוד והערכה: "ההרחקה של הצניעות מאשת רעהו, שאינה באה מתוך קנאה וצרות עין חלילה, כי אם מתוך טהרת הנפש וקדושת המדות והמעשים. מפני, שכשם שהקירוב שבפעל ואותות האהבה המה נאים ויפים להנעים ולשכלל חיי המשפחה, כן כשהם מפכים מצד איש זר יכולים הם לעכר חיי המשפחה וטהרתה. ועם התרחקותינו מאשה זרה, הננו אוהבים אותה בתור אדם, ומשתדלים בטובתה".
בשולי הדברים ברצוני לייעץ לך להתרחק ממצבים כאלה שמלבד איסורם המפורש, והבאתם את האדם לידי נסיון (מה שאנו מתפללים עליו יום יום שלא תביאנו לידי נסיון), יש בהם סכנה גדולה גם להביא את האדם לידי ביזיון, אף אם לא תתגלגל מן הדבר שום עבירה נוספת. אנו חיים בחברה מעורבת, שעם כל יתרונותיה, גדרות רבות נפרצו בה, ולא אחת נחשפו מקרים מבישים, אף של בני תורה, שאינם ניתנים להשבה, תן דעתך שתשמור את חייך וכבוד משפחתך
אני מאחלת לך שתמשיך לעשות חיל במלאכתך, לסייע לאנשים ולפעול לשם שמים.
עידית
הערות שוליים
[1] אם כי הש"ך (יו"ד סימן קצה סק"כ) מסייג את שיטת הרמב"ם, וסבור כי ללא חיבה אין בזה איסור תורה, וגם הרמב"ן (בהשגותיו על הרמב"ם) סבור כי זהו איסור מדרבנן.
[2] היתר ייחודי מופיע בספר עוד יוסף חי, פרשת שופטים סעיף כב, בעניין חכם וזקן שהנשים מנשקות את ידיו, וכתב ש"אין צריך לסרב לדחותם להשיב פניהם ריקם", משני טעמים: מדובר בנשיקה על היד שאין זו דרך חיבה, אלא לשם כבוד, וכן שעושין כן לכבודה של תורה, וכונתם למצוה כמו נשיקה לספר תורה (עם זאת היו ששללו את המנהג כגון השדי חמד לעיל).
[3] וכן בברכות כד ע"א: כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורף! מדובר על התבוננות מכוונת, ואף אם לא לשם הנאה. ובבא בתרא נז ע"ב: עוצם עיניו מראות ברע – א"ר חייא בר אבא: זה שאין מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה. היכי דמי? אי דאיכא דרכא אחריתא, רשע הוא! אי דליכא דרכא אחריתא, אנוס הוא! לעולם דליכא דרכא אחריתא, ואפ"ה מיבעי ליה למינס נפשיה. ועבודה זרה כ ע"א-ע"ב: ולאסתכולי מי שרי? מיתיבי: ונשמרת מכל דבר רע – שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו פנויה, באשת איש ואפי' מכוערת, ולא בבגדי צבע [של] אשה… אפילו שטוחין על גבי כותל במכיר בעליהן.
[4] הגמרא מביאה מספר מקרים, בין היתר דוד המלך: לעולם אל יביא אדם עצמו לידי נסיון, שהרי דוד מלך ישראל הביא עצמו לידי נסיון ונכשל… אמר לפניו: רבונו של עולם, בחנני ונסני (סנהדרין דף קז עמוד א), וכן רב עמרם, רבי מאיר ורבי עקיבא (קידושין פא, ע"א).
[5] מה עוד שאין מדובר בחטא פרטי בלבד, שהרי מצווה אותנו התורה: כִּי֩ ה֨' אֱלֹהֶ֜יךָ מִתְהַלֵּ֣ךְ׀ בְּקֶ֣רֶב מַחֲנֶ֗ךָ לְהַצִּֽילְךָ֙ וְלָתֵ֤ת אֹיְבֶ֙יךָ֙ לְפָנֶ֔יךָ וְהָיָ֥ה מַחֲנֶ֖יךָ קָד֑וֹשׁ וְלֹֽא־יִרְאֶ֤ה בְךָ֙ עֶרְוַ֣ת דָּבָ֔ר וְשָׁ֖ב מֵאַחֲרֶֽיךָ (דברים כג, טו), כלומר יש לכך השלכה על כלל ישראל של סילוק בשכינה מקרבנו, וחשיפתנו למפגעים (ספרי דברים כי תצא, במדבר רבה פרשה ט סימן ז.)