אני מתחזקת בשמירת מצוות ומעוניינת ללמוד איך להתקדם בתהליך
שלום רב!
אני נערה בת 15 לומדת באולפנה. לאחרונה אני גאה להגיד שהתחזקתי יותר אבל אני מקבלת ביקורת רבה מהמשפחה שלי ואני מרגישה כרמאית כאילו אני מאכזבת את הקב"ה – אני לא צדיקה כפי שהייתי רוצה להיות
אני אשמח לחיזוק או טיפים אם יש.
תודה רבה על זמנך, מעריכה ביותר
תשובה
שלום לך יקרה,
פנייתך הרשימה אותי מאד.
שתי מטרות הצבת לעצמך: לעבוד את ה' ולקיים מצוות, ולדעת שאת עובדת ה' באמת.
ובשתי אלו את בוודאי לא "מאכזבת" את הקב"ה.
חכמים מלמדים אותנו (בגמרא מסכת סנהדרין קו, ב. ומקומות רבים נוספים): הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִיבָּא בָּעֵי, דִּכְתִיב: ״וַה׳ יִרְאֶה לַלֵּבָב״. ובעברית: הקדוש ברוך הוא רוצה את כוונת הלב, את הרצון הכן בלבו של אדם, בלבך, כפי שכתוב בספר שמואל א (טז, ז): "וה' יראה ללבב".
הקב"ה אינו מצפה לאדם מושלם ששלם בכל מעשיו, אלא לכוונה אמיתית לעובדו. מדבריך ניכר שזאת הדרך שאת הולכת בה.
וארחיב קצת את הדברים:
קיום המצוות הוא ההכוונה שנותנת התורה לאדם. בספר דברים (פרק יא, פסוק כב) מתוארת ההכוונה הזאת בפסוק: "כִּי אִם-שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת-כָּל-הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם לַעֲשֹׂתָהּ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקיכֶם לָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכָיו וּלְדָבְקָה בּוֹ." זאת דרישה גבוהה עד מאד, ואכן אומר פרשן התורה, אבן עזרא: מעטים הם מי שיצליחו לעמוד בדרישה גבוהה זו.
אם כך, מה בכל זאת נדרש מאתנו? האם נדרשת מאתנו שלמות? ומה אם איננו שלמים?
על השאלה הזאת, האם מותר לקיים מצוות למרות שלא עושים הכל בשלמות, ולא תמיד מתוך יראת שמים עונים חכמים באופן חד משמעי: (תלמוד בבלי סנהדרין קה, ב): "לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה". פירוש האמירה הזאת: אדם צריך לקיים את המצוות מהמקום בו הוא נמצא, מהיכולת בו היא נמצאת, ורק מתוך ההתמדה בקיום התורה והמצוות אפשר יהיה להגיע בהדרגה לקיום שלם יותר, מכוון יותר ומדויק יותר.
בדברים אלו של חכמים יש מענה לביקורת שאת שומעת ומשמיעה על דרכך. אין ציפיה ממך שתהיי צדיקה. יש הדרכה והכוונה ללכת בדרך התורה ומצוותיה. דרכך נכונה. לכי בה.
נחזור אל המילים מהפסוק בספר דברים: "ללכת בכל דרכיו". האם ייתכן שאדם יוכל בכלל ללכת בדרכיו של ה'? והתשובה על כך היא: "שתעשו הטוב והישר ותגמלו חסד". (כך למשל ברמב"ן דברים כו, יז. ומדרשים ופרשנים רבים). כלומר: עלינו להשתדל לנהוג בחיינו על פי המידות והערכים והדרכים הנלמדים מן התורה, ולא רק מצוות שבין אדם לקב"ה, אלא בדרכי התנהלותנו עם בני אדם, ובמצוות הרבות בין אדם לחברו, ובכך נוכל להתקרב אל ה'.
מדי בוקר אנו אומרות בברכת אהבה לפני קריאת שמע: "ותן בלבנו בינה להבין ולהשכיל, לשמוע ללמוד וללמד, לשמור ולעשות ולקיים". זאת צריכה להיות דרכנו. ההשתדלות ללמוד ולדעת ולהכיר את הדרכים שמציבה בפנינו התורה ולהשתדל ללכת בה.
ביקשת שניתן לך "טיפים", אז אציע לך אחד, ואת הדרך בה תוכלי להנחות את עצמך.
בפסוק הראשון של קריאת שמע: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלוֹהֵינוּ ה' אֶחָד" אנו לומדים את יסוד האמונה הישראלית. בהמשך – שלוש פרשיות קריאת שמע אשר הן המשך והרחבה של יסוד זה: קבלת עול מלכות שמים: הכרזה על האמונה בה', ועל ביטויה בחיינו.
קבלת עול מצוות, והבנה שרק כך אנו יכולים להתקיים בעולם.
ופרשת ציצית: זכירת המצוות מתוך חיבור ליציאת מצרים – הכרה בשלטונו והשגחתו של ה' בעולם.
אלו יסודות האמונה. והנה, למרות המשמעויות העמוקות האלו, על פי ההלכה: "צריך אדם לכוון את ליבו למה שהוא אומר בפסוק הראשון…" (תלמוד בבלי ברכות יג, ב. ובשולחן ערוך סימן ס, ה). די בכוונה בפסוק הראשון. כיצד אפשר להבין זאת? האם אין כאן ויתור על כל התכנים החשובים של קריאת שמע?
ודאי שלא! אלא, אנחנו העומדים לפני הקדוש ברוך הוא, לא באים מתוך עמדת שלמות אלא פונים אליו כפי שאנחנו.
ובדרך הזאת תוכלי לצבור לך עוד "טיפים". למשל: לסמן בעיפרון שורה בסידור שעוזרת לך לכוון את ליבך לעמידתך מול הקב"ה. או: לקבל על עצמך עשיה חברתית משמעותית אשר יש בה מדרכי ה'.
בדבריך הזכרת עימות שיש לך עם משפחתך אף שלא ברור מדברייך על מה בדיוק הביקורת והאם היא על חוסר הערכ לדרך החדשה שבחרת בה. אני מקווה שבהתמדתך בדרך זו, מתוך ביטחון פנימי שאכן את צועדת בדרך ראויה, ושיש מקום להשתדלות, גם כאשר לא מגיעים לשלמות, יבינו הכל שדרכך אמיתית. אינך צדיקה, ואינך צריכה להוכיח שאת כזאת. את צועדת בדרך נכונה ומטרותיך נכונות, וכך ראוי. וכפי שכתבתי בפתיחת דברים "הקב"ה ליבא בעי" – הקב"ה רוצה את כוונת הלב. את הרצון הכן של האדם. לא את שלמותו. אל תירתעי מהביקורת אלא המשיכי בדרכך הטובה ויהי ה' עמך.
אני מאחלת לך שתבורכי ושתמצאי חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם.
רחל