איך להכשיר כוסות חרסינה לאחר ערבוב בשרי וחלבי וגם שימוש לחמץ?
1. ביום שישי לפני החג בת שלי בטעות השתמשה בחלב שיבולת שועל בתוך כוס קפה שהיא הכינה בכוס שהוא חלק מסט חרסינה לפסח. מה דין הכוס? האם אסור להשתמש בו יותר לפסח?
2. במקרה שני, הבת שלי הכינה תה בכוס מסט חרסינה חלבית, והשתמשה בכפית בשרית. מה דין הכוס והכפית? קשה לדעת מתי נעשה שימוש לפניכן בכוס ובכפית (את הכפית ניתן להכשיר בקלות – כולה מתכת פשוטה)
תשובה
כולנו עושים ועושות טעויות ואני מודה לך על שאלתך בנושא.
בשאלות כשרות בין בענייני בשר וחלב ובין בענייני הפסח יש חשיבות לציין ממה עשוי הכלי.
במקרה זה בשני המקרים מדובר בכלי חרסינה, כלומר כלים העשויים מחרס המצופים זיגוג גלָזוּרָה שאמור להגן ולאטום את הכלי (מכונים גם כלי פורצלן).הנחת המוצא ההלכתית היא שכלי חרס "בולע", בעוד שלגבי כלי חרס שמצופה בזיגוג מתעוררת שאלה האם לראות את הכלי מחרסינה ככלי חרס או ככלי זכוכית.
אם נראה כלי חרסינה ככלי חרס, לכל הדעות, לא ניתן יהיה להחזיר את הכלי למצבו הקודם ואין לו תקנה. אך, אם נדון אותו ככלי זכוכית קיימת מחלוקת בין שו"ע לרמ"א בעניין זה בהקשר של פסח. כך שהלכה למעשה, גם אם היה שימוש בחם בכלי זכוכית- לפוסקים כשו"ע די בשטיפת כלי זכוכית ולפוסקים כרמ"א לא ניתן להכשירו. ואין כאן המקום להאריך.
נראה מהפוסקים כי אם אין הפסד מרובה יש לתת לכלי חרסינה דין של כלי חרס.
ככלל, כלי חרס/קרמיקה, אשר נעשה בו שימוש בחם שלא כהלכה, אין לכלי תקנה והוא יהיה אסור לשימוש. (שו"ע סימן תנא סעיף כג ובספר "ואכלת ושבעת" של הרב אלישיב קנוהל, בעמ 95)
במקרה זה, כפי שציינת, חלב שיבולת שועל הוא חמץ והכנסתו לכוס מסט הפסח הביאה לכך שבכוס שהיא כלי שני היה חמץ חם. לכן, על פניו הכלי אסור בשימוש ככלי פסח (במהלך השנה כלי שני אינו מבשל אך בפסח לפי הרמ"א, מחמירים שכן ולכן הכלי נאסר).
עם זאת, קיימת אפשרות, בנסיבות מסוימות, למשל אם לא נעשה שימוש בכלי 12 חודשים להגעיל את הכלי. (הרב קנוהל מביא בספרו הנ"ל דעה זו ומפנה לפסק של הרב פינשטיין שו"ת אגרות משה יו"ד ב, מו בעניין כלי פורצלן)
לכן נראה, כי אם ספל החרסינה חשוב לך לסט הספלים של פסח, תוכלי בערב פסח הבא בע"ה לאחר שלא היה שימוש בספל זה ב 12 החודשים האחרונים להגעילו. הגעלה הכוונה להכניס את הספל לתוך סיר מים רותחים. נכון לעשות זאת שלש פעמים או להסתפק בפעם אחת, לפי המנהג שלכם. שתי הדעות מופיעות בהלכה. (בשו"ת ישרי לב של הרב יוני רוזנצוויג בשם הרב רבינוביץ')
בעניין השני, את שואלת לגבי כוס מסט חרסינה חלבי שהוכן בה תה שהוא פרווה והוכנסה לתוכה כפית בשרית. הנחת המוצא שלי היא שהכלים היו שטופים ונקיים. אני מבינה שלא ניתן לדעת אם הכוס /הספל הוא בן יומו או לא בן יומו, כלומר האם עברו 24 שעות משימוש אחרון בו ובאיזה אופן היה השימוש (חלבי/בשרי/פרווה). כך גם לגבי הכפית. בכל מקרה, ההלכה קובעת כי "סתם כלים" אינם בני יומם לכן כל עוד לא ידוע בוודאות שהיה שימוש בכלי תוך 24 השעות האחרונות, אין צורך בשום פעולה נוספת וניתן להמשיך ולהשתמש בכלים בהתאם לשימושם הרגיל. (הכוס החלבית לחלבי והכפית הבשרית לבשרי).
יש לדעת כי כפית בשרית נקייה גם אם הינה בת יומה נחשבת לחלק מהפוסקים ככלי שאינו פולט טעמים. (ראי הרב מלמד כשרות כרך ב, עמ 139)
בברכה,
רוית
מקורות
שו"ע או"ח סימן תנא
סע א: קדרות של חרס שנשתמש בהם חמץ כל השנה אפילו אותם שעושים בהם דייסא ומיני קמחים משפשפן היטב בענין שלא יהא חמץ ניכר בהם ומותר להשהותן לאחר הפסח להשתמש בהם בין במינו בין שלא במינו ומצניען בפסח במקום צנוע שאינו רגיל לילך שם כדי שלא יבא להשתמש בהם בפסח וטוב לסוגרם בחדר ולהצניע המפתח אבל היסק שיסיקם באש אינו מועיל להם ולא לשום כלי חרס שנשתמש בהם חמין אפילו שלא על ידי האור אלא שעירה לתוכו רותחין:
הגה: ויש אוסרים אפילו בכלי שני (המגיד פרק ה'):
סע' כג: כלי חרס המצופין בהתוך זכוכית דינם ככלי חרס:
הגה: ויש מקומות שנהגו שלא להשתמש בכלי חרס גליזאר"ט אפילו חדשים (מהרי"ל) ואין להחמיר רק במקום המנהג (תשובת מהרי"ל):
סע' כה: כל כלי השתיה בין צלוחיות בין כוסות מותרים בשטיפה בין שהם של זכוכית בין שהם של עץ בין שהם של מתכת בין שהם של חרס ואף על פי שלפעמים נותנים בהם לחם חם כיון שרוב תשמישן אינו אלא בצונן סגי בשטיפה שלא הלכו בכל כלי אלא אחר רוב תשמישו:
הגה: מיהו יש מחמירים ומצריכין הגעלה וכן נוהגין ועיין לעיל סעיף ו'
סעיף כו
כלי זכוכית אפילו מכניסן לקיום ואפילו משתמש בהן בחמין אין צריכים שום הכשר שאינם בולעים ובשטיפה בעלמא סגי להו:
הגה: ויש מחמירין ואומרים דכלי זכוכית אפילו הגעלה לא מהני להו וכן המנהג באשכנז ובמדינות אלו (סמ"ג ואגור). וכן כלי כסף שיש בתוכן התוך זכוכית שקורין גישמעלצ"ט אין להגעילו אבל מבחוץ אינו מזיק (תרומת הדשן סימן קל"ב):
משנה ברורה על סימן תנא:
(קסג) כלי שתיה: של שכר ויי"ש והיינו במקום שתוחבין בהם תוך הכלי ולא הבית יד [א"ר] וברזא שבחביות שכר אם תחבו במי דבש בפסח ושהה מעל"ע אסור המי דבש בשתיה ובהנאה ואם אינו בן יומו יש להקל ואם הברזא הוא של יי"ש אף באינו בן יומו אסור ואף בהנאה [פמ"ג]. עוד הביא בשם השכנה"ג כלי פרפור"י שקורין פרצעלאיי דין כ"ח יש להם ולא כלי זכוכית: (הערה שלי.- דין כלי חרס ולא כלי זכוכית)
שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן מו – הרב פינשטין התיר כלי אוכל מפורצלן שאכלו בהם אוכל לא כשר במקום של הפסד מרובה ותקנת השבים לאחר שלא השתמשו בהם 12 חודשים- לאחר הגעלה 3 פעמים.
"בדבר המשפחה שהשפיע כתר"ה עליה שיאכלו כשר, ויש להם כלים יקרים מפארצעלאיין שלא שמשו בהם משך שנה והוא הפסד גדול, הנה מצד הפ"מ ויותר מזה בשביל תקנת השבים שמצינו שכמה דברים הקלו חכמים עיינתי ונראה לע"ד שיש להקל להתיר בהגעלה ג' פעמים. … נמצא שאיכא שיטה שהיא נכונה שלשיטת החכ"צ יש להתיר אחר יב"ח. וגם בכלי פארצעליין איכא שיטה בתשובת יעבץ בשם אביו דלא בלעי כלל משום דשיע, הובא ביד אפרים ריש סימן ק"כ, ואף שבפמ"ג סימן ק"ג בשפתי דעת ס"ק י"ז מפורש שכלי פארצעליין הם ככלי חרס, וגם אוסר אף שהם כלים חשובים שהוא הפ"מ דלא כמנחת יעקב שמתיר בכ"ח שא"א בהגעלה, עכ"פ איכא שיטה דריעב"ץ בשם אביו החכ"צ שלא בלעי וגם בכלים אלו הם ברוב הפעמים רק בתשמיש כלי שני ועכ"פ הוא רק ספק שמא השתמשו בעירוי ובדבר גוש חם שנמצא שאיכא עוד ספק. ולכן יש לסמוך בכה"ג על בעל העיטור שהביא הטור בסימן קכ"א להגעיל ג"פ כיון שהוא הפ"מ וגם צורך תקנת השבים ויהיו כשרים להשתמש בהם אח"כ ולקובעם או לבשר או לחלב. ומצד הכסוי דזכוכית אין זה ציפוי ממש שלכן אין להם דין כלי זכוכית. אבל יש להכשירם בהגעלה דג' פעמים כדבארתי".
*עייני הרב קנוהל, ואכלת ושבעת, עמ' 95-96
שו"ע יו"ד סימן צד סע ה:
אם בשלו מים בקדרה חדשה ותחבו בה כף חולבת ואחר כך חזרו ובשלו בה מים פעם אחרת ותחבו בה כף של בשר ושתי הכפות היו בני יומן ובשום אחד מהפעמים לא היו במים ששים אסור להשתמש בקדירה לא בשר ולא חלב אבל שאר דברים מותר לבשל מאחר שהיתה חדשה שלא בשלו בה מעולם:
הגה: מיהו אם עבר ובישל בה בשר או חלב מותר דהוי נותן טעם בר נותן טעם (הגהות מיימוני פ"ט) קדרה שבשלו בה ירקות או מים ותחבו בה כף בן יומו והקדירה אינה בת יומא או להפך או שיש במאכל ששים הכל שרי ונוהגין להחמיר לאכול המאכל כמין הכלי שהוא בן יומו ולאסור הכלי שאינו בן יומו (ארוך כלל ל"ז) ואינו אלא חומרא בעלמא כי מדינא הכל שרי:
הרב יוני רוזנצוויג, שו"ת ישרי לב, כרך ב