האם עלי לשמור נגיעה עם בני דודים? ועם בן הזוג של אמי?
היי, יש לי כמה שאלות שאני תוהה לגביהן ואשמח לתשובה.
-האם אני צריכה לשמור נגיעה מבני דודים או דודים?
-במידה וההורים שלי גרושים ומתחתנים שוב, אני צריכה לשמור נגיעה מבעלה של אמא שלי נגיד? או מהילדים במידה ויש?
תודה מראש♡
תשובה
שלום רב ותודה על שאלתך.
שאלתך במקומה- בחברה הכללית בה אנו גדלות, המגע הוא חלק מקשר מאד בסיסי ובכל יחסי ידידות המגע קיים, אולם ההלכה הכירה באפשרות שהמגע יביא לקשר מיני ולכן לא התירה מגע בין אנשים זרים.
מצד שני, בין אחים ומול הורינו הביולוגיים המגע מותר ואולי אף רצוי. מה לגבי המעגלים השניים?
אז נצעד טיפה אחורה. מפסוקי התורה בפרשת אחרי מות- "אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה אֲנִי ה':" (ויקרא יח ו) למדו חז"ל ובעקבותיהם פסקו הרמב"ם והשולחן ערוך שכל מי שנאסר עלינו ביחסי אישות (בעצם כל מי שאינו נשוי לנו בימים מותרים) נאסרה עלינו גם קירבה אליהם. דוגמא לקירבה היא איסור נגיעה של חיבה. בלשון הרמב"ם – "נהנה בקרוב בשר הרי זה לוקה מן התורה"[1]
הקירבה המותרת בדברי הרמב"ם היא של הורים לילדיהם ולהפך. למרות שהם אסורים עלינו, אין חשש למתח מיני וליצר מיני בין הורים לילדיהם: "שאין קריבין לערוה כלל בין גדולה בין קטנה חוץ מהאם לבנה והאב לבתו. כיצד מותר האב לחבק בתו ולנשקה…" [2]
לגבי סבים וסבתות כתבו נושאי הכלים של השולחן ערוך שמותר לגעת בהם כמו שמותר לגעת בהורים: "והוא הדין לבת בתו" (ח"מ סימן כא ס"ק י)
בדברי הרמב"ם ובשולחן ערוך שם נראה שגם מגע בין אחים גדולים מגונה (למרות שלא נאסר מהתורה) אבל נושאי הכלים והפוסקים האחרונים התירו מגע בין אחים משום שאין חשש סביר להרהור מיני בין אחים.[3]
אולם לגבי בני ובנות דודות הענין שונה. מבחינה הלכתית יש היתר לישא בן דוד ולכן יכול להיווצר ביתר קלות גם מתח מיני ונראה שנכון לא לגעת מגע של חיבה בין בני דודים ובין דודים ודודות.
לפעמים מגע קל ויומיומי כגון לחיצות יד מאוד מקובל במשפחה, ראוי להמנע גם מזה כי לשיטת הרבה פוסקים[4] זה סוג של מגע של חיבה. אמנם, אם נוצר קושי משמעותי בעקבות כך, כדאי לשאול שוב ולפרט את הסיטואציה. כמו כן אם המגע משמעותי יותר אבל יש איזה צורך מיוחד – כדאי להתייעץ לגביו.
לגבי מה ששאלת אודות בן הזוג של אמא שלך- אני בטוחה שזה לא קל ואפילו מורכב ברמה הטכנית.
מעיקר הדין, אם אין צורך כלשהו, הוא נחשב לזר ואין היתר למגע של חיבה בניכם.
אני מתארת לעצמי שכל ההתנהלות במשפחה משולבת היא עניין מורכב שלעיתים כולל רגישויות. כדאי לשים לב להתנהל בנושא הזה בצורה עדינה, מכבדת וחכמה ולהשקיע בהסברת ההתנהלות שלך לאמך ולבן זוגה. מקווה מאד שבסבלנות ומתוך אמון אפשר לבנות קשר טוב עם בן הזוג של אמא, גם אם סוגיית המגע מציבה מורכבות בשלב ראשון.
במקרה של אימוץ וגידול – יש מן הפוסקים שמצאו להקל במקרה של ילד שגדל אצל אמו החורגת וילדה אצל אביה החורג.[5] נשמע שזה לא המקרה במצבך.
האתגר הגדול בהקפדה על הלכה זו נובע מהצורך בשיתוף פעולה של הסובבים אותך, את לא לבד בזה.
אמנם, למרות האתגרים הרבים, בדרך כלל דיבור והסבר מראש מביא לכיבוד הרצון שלך ולשיתוף פעולה. אני מאמינה שאחרי צליחת האתגר, תחווי קשר בריא ומבורך עם משפחתך הרחבה.
בהצלחה רבה!
אנחנו פה להמשך ליווי בעת הצורך.
בת שבע סמט
הרחבות ומקורות
[1] רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה א:
כל הבא על ערוה מן העריות דרך איברים או שחבק ונשק דרך תאוה ונהנה בקרוב בשר הרי זה לוקה מן התורה, שנאמר לבלתי עשות מחקות התועבות וגו' ונאמר לא תקרבו לגלות ערוה, כלומר לא תקרבו לדברים המביאין לידי גילוי ערוה.
[2] רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה ו – ז:
המחבק אחת מן העריות שאין לבו של אדם נוקפו עליהן או שנשק לאחת מהן כגון אחותו הגדולה ואחות אמו וכיוצא בהן אף על פי שאין שם תאוה ולא הנאה כלל הרי זה מגונה ביותר ודבר אסור הוא ומעשה טפשים הוא, שאין קריבין לערוה כלל בין גדולה בין קטנה חוץ מהאם לבנה והאב לבתו.
כיצד מותר האב לחבק בתו ולנשקה ותישן עמו בקרוב בשר, וכן האם עם בנה כל זמן שהם קטנים…
[4] שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן קלז:
ואף שהם לא יעשו משום חיבת ביאה שלכן לא היה להו איסור מדאורייתא, מ"מ מדרבנן משמע דאסרו אף בלא חיבת ביאה, אם לא ניכר שאינו לחיבת ביאה, דכן משמע מהש"ך יו"ד סימן קצ"ה דכתב דאף להרמב"ם ליכא איסור דאורייתא אלא כשעושה כן דרך תאוה וחיבת ביאה, משמע דמדרבנן אסור…
[5] שו"ת ציץ אליעזר חלק ו סימן מ – קונ' איסורי יחוד פרק כא:
ויתר המקורות שהבאנו לזה לעיל להוכיח דבכה"ג שרגיל עמה בכך מאז קטנותה ומגדל אותה כבת אין בזה לא משום יחוד ולא משום חיבוק ונישוק וכל כדומה לזה, מכיון ששורר ביניהם יחסי טיפוח חזקים של אב לבת וחיים יחד בבית ביחסים טבעיים כאלה אשר ההרגל עשה אותם לטבע שני
שו"ת עשה לך רב חלק ג סימן לט:
והנה לפי הטעם הפשוט שאין התאוה והיצר שולטים באותם שגדלו יחד מקטנותם, אם כן יש לנו בסיס גדול להתיר יחוד אב עם בת מאומצת, ויחוד אם עם בן מאומץ, ואף להתיר להם חיבוק ונישוק וכל מה שהותר בבנים ממש (כמו שנתבאר בדברי מרן בשולחן ערוך אה"ע סי' כ"א ובנו"כ שם), שכיון שהורים אלה גידלו ילדים אלה מקטנותם והורגלו אליהם ביותר, אין שום יצר הרע שולט בהם ונהפכו כבנים ממש, ואף כאשר יוודע לבן המאומץ או לבת המאומצת שאין אלה הוריהם – מולידיהם, לא פקע ההיתר והרי הם כבנים ממש לכל דבר.