האם עלי לקיים יחסים גם כשאני מאד עייפה כדי לעזור לבעלי לא ליפול בשפיכת זרע לבטלה?
שלום הרבנית,
אפתח בזה שלי ולבעלי יש קשר אוהב ומכבד. אבל עניין אחד קשה לי וזה שמדי פעם (כמה פעמים בחודש) הוא מבקש לקיים יחסים כשאני אחרי יום עבודה מתיש וקשה לי. הוא נזהר מאד של שפיכת זרע והוא אומר שאני גורמת לו להוציא זרע בלילה.
הוא לא מוכן ללכת ליועץ זוגי כי הוא אומר שזה הלכה. למרות שכאשר היה בישיבה הוא דיבר עם הרב בנושא כאשר היה לו צורך להוציא זרע והוא התיר לו בגלל שהיה מקרה מיוחד.
אתן בתור נשות הלכה מכירות איזה היתר כי זה משגע אותי אני רוצה לשמור עליו כמובן אבל לפעמים קשה לי. תוכלו למצוא לו היתר שאוכל להראות לו שמותר לו להסתדר לבד ולא להעיר אותי מוקדם לפני התפילה או מאוחר בלילה? אשמח לציטוט מספר מוכר אם יש כי אני לא יודעת אם הוא מכיר את הארגון הנפלא והמחזק שלכם.
תשובה
תודה לך על שאלתך, וטוב שאזרת את האומץ לשאול.
אקדים ואגיד שהמיניות האידיאלית ביהדות מוצאת את מקומה בין זוג נשוי שמתאחד מתוך אהבה ורצון משותף להביע אותה, כדברי הפסוק "ודבק באשתו והיו לבשר אחד" – גם בגוף וגם בנפש. אך במרוץ החיים והמטלות – פרנסה, הבאת ילדים והטיפול בהם – לא כל מפגש מיני בין בני הזוג יגיע לאידיאל. לפעמים יש עייפות או תסכול, או קשיים אחרים, שמונעים מאחת או שני בני הזוג להיות נוכחים במלואם במפגש המיני המשותף. רוב הזוגות עוברים מידי פעם תקופות שבהן הקשר המיני פחות מגיע לאידיאל, ודבר זה כשלעצמו הוא טבעי והוא חלק מהחיים.
אך בתור מי שחוקרת וכותבת בתחום המיניות והמפגש עם ההלכה, מה שאת מתארת נשמע לי אחר, ונשמע לי שהשאלה ביסודה היא לא הלכתית, אלא זוגית, ולכן יכול לעזור לכם ייעוץ וטיפול. קיום יחסים לא אמור להיות עול, וגם לא אמור להיות משהו חד-צדדי לאורך זמן, אלא הוא אמור להיות אקט הדדי, המחבר בין בני הזוג ונותן לשניהם כוחות. שוב, לא תמיד האידיאל יהיה נוכח, אבל הוא יהיה שם כבסיס.
מדברייך עולה החד-צדדיות שנמצאת בקיום היחסים. ברור שכוונותייך טובות, ברצון לעזור לבעלך ולהציל אותו, אך לטווח הארוך אם היחסים הם רק "בשבילו" זה לא יחזיק מעמד, ובסופו של דבר לא יתרום לרקימת הקשר הזוגי שלכם, כי זה ישאיר אותך עם טינה בלב, וכעס כלפי בעלך. דבר אחד שייעוץ זוגי יכול לעשות זה לתאם ציפיות ביניכם ולנסות להביא אתכם למקום יותר של הבנה ושל יחד. אבל גם אם בעלך לא יסכים ללכת לטיפול, עדיין הייתי ממליצה לך ללכת לטיפול לבדך – בע"ה הטיפול יכול לתת לך יותר כיוונים ועצה איך לצלוח את האתגר הזה בדרך המיטבית, ושתרגישי פחות קושי ותסכול באופן יומיומי.
הנושא ההלכתי של הוצאת זרע לבטלה הוא אכן נושא הלכתי – עולה מהמקורות שיש איסור לגברים לאונן (עייני בהרחבות). מדבריך לא היה לגמרי ברור אם את מדברת על אוננות, או רק שבעלך חושש ליציאת זרע בזמן השינה ("חלום רטוב") – אם מדובר על זרע שיוצא בשינה, דבר זה הוא לא אסור. הוא תופעה טבעית שלפעמים מתרחשת, אבל בלי מעשה אקטיבי של בעלך אין בכך איסור.
אם אכן מדובר באקט של אוננות, האיסור של הוצאת זרע לבטלה זה איסור של בעלך, וזה לא האיסור שלך. זה נקודה שצריך לחדד: אמנם אתם ביחד, ואתם זוג נשוי, אבל יש מצוות שהן לכל אחד מכם לחוד. כמו שבעלך לא אחראי על כך שאת, למשל, תברכי לפני שאת אוכלת, כך את לא אחראית על הוצאת הזרע שלו. ובמיוחד במקרה שתיארת – זה לא שאת נמצאת איתו במגע מיני ואז עוצרת בשלב בו הוצאת הזרע היא כבר מחויבת המציאות, וזה גם לא שאת מגרה אותו סתם כדי להתעלל בו. מה שקורה ביניכם נשמע לא-קשור אליך. אם את הולכת לישון אחרי יום עבודה מתיש, ההתמודדות שמגיעה לבעלך באמצע הלילה או לפנות בוקר היא התמודדות של בעלך עם עצמו. אכן חשוב שיהיה לכם זמן זוגי ביחד כדי להיות באינטימיות משותפת, אבל האתגר של בעלך הוא באמת שלו, ולא נכון להפיל את זה עלייך.
ומהפן ההלכתי חשוב לי להוסיף עוד נקודה: יש הרבה איסורים בתורה ולא תמיד כל-אחד יצליח לשמור הכל. במיוחד בעולם המודרני עולות הרבה שאלות והתמודדויות שמקשות על שמירת ההלכה כתיקונה. במקרים כאלו, יש מקום לנסות לבחור במה שנקרא "הרע במיעוטו". כאן, עומדות בפני בעלך שתי אופציות לא אידיאליות: האחת היא האוננות והשניה היא להעיר אותך מהשינה שאת זקוקה לה, ובכך לפגוע בך. אין כאן אופציה מושלמת לבחור בה. אך כאשר מדובר בלעבור על מצווה בין אדם למקום או לעבור על מצווה בין אדם לחברו, הבחירה צריכה להיות לעבור על המצווה בין אדם למקום. יש ראיה לכך בספר חסידים, שגם מדבר על מקרה בו אדם חש צורך גדול לפורקן מיני ושואל האם עדיף לו לאונן או לקיים יחסים עם אשתו נדה או אשת איש או אחד מן העריות – והתשובה החד-משמעית של ר' יהודה החסיד זה שעדיף הוז"ל (ראי בהרחבות לתשובה המלאה). בחטא ההוז"ל אין קרבן, החטא הוא מול הקב"ה והאדם יכול לתקן בתשובה, אבל הרבה יותר קשה לתקן חטא בו נפגע הזולת. אמנם כאן לא מדובר במקרה שאת בנידה, אבל מדובר בזמן וסיטואציה שקיום יחסים אינו מתאים לך ופוגע בך, ולכן נראה לי שיש מקום להרחיב את אמירת הספר חסידים גם למקרה שלכם.
הרמב"ם כותב שקיום יחסים צריך להיות "ברצון שניהם ובשמחתם" (ראי בהרחבות). הרמב"ם מוסיף שקיום יחסים לא יקרה כאשר אחד מבני הזוג "עצבנים" או כשהאישה ישנה או לא מעוניינת. אין זה אומר שבעלך צריך להעיר אותך, אלא שצריך לחכות לזמן שמתאים לשניכם כדי לקיים את היחסים מתוך שמחה ורצון הדדי. אולי איסור הוז"ל יותר מפורסם ומדובר בישיבות, אבל זה לא אומר שזו המצווה הכי חשובה. במקרה שתיארת, ברור ש"ואהבת לרעך כמוך" והצורך בקיום יחסים מתוך שמחה ולא חלילה מתוך איום או אונס – גובר על איסור הוז"ל. על איסור ההוז"ל ניתן לעשות תשובה, ויש הרבה מקורות על תיקון לחטא הזה. אך הרבה יותר קשה לתקן את הנזק הזוגי הבין אדם לחברו שנגרם מתפיסה שאת ממש משועבדת 24/7 לצרכים המיניים של בעלך. שוב, אין בדברים אלו בכדי להתיר איסור הוז"ל, אלא בכדי להגיד שזה "הרע במיעוטו" במקרה בו אין בחירה מושלמת. ושוב רוצה לעודד אתכם להגיע לטיפול זוגי, כי ברור שיש גם מחירים בכך שבעלך יבחר ב"רע במיעוטו" שכזה לטווח הארוך.
מברכת אתכם בנישואים מאושרים – שתצליחו יחד לצלוח את האתגר הזה ושזה יביא אתכם לבנות קשר יותר עמוק ויותר אמיתי, ושהשכינה תמיד תשרה בבתיכם,
הרבנית ג'ני רוזנפלד
הרחבות:
רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כא
יח) אסור להוציא שכבת זרע לבטלה, לפיכך לא יהיה אדם דש מבפנים וזורה מבחוץ, ולא ישא קטנה שאינה ראויה לילד, אבל אלו שמנאפין ביד ומוציאין שכבת זרע לא די להם שאיסור גדול הוא אלא שהעושה זה בנדוי הוא יושב ועליהם נאמר ידיכם דמים מלאו וכאילו הרג הנפש.
ספר חסידים (מרגליות) סימן קעו
מעשה באחד ששאל מי שיצרו מתגבר עליו וירא פן יחטא לישכב עם אשת איש או עם אשתו נדה או שאר עריות האסורות לו אם יכול להוציא זרעו כדי שלא יחטא והשיב לו באותה שעה יש לו להוציא שאם א"א מוטב שיוציא ש"ז ואל יחטא באשה. אבל צריך כפרה ישב בקרח בימי החורף או יתענה ארבעים יום בימי החמה.
רמב"ם הלכות דעות פרק ה הלכה ד
אף על פי שאשתו של אדם מותרת לו תמיד, ראוי לו לתלמיד חכם שינהיג עצמו בקדושה ולא יהא מצוי אצל אשתו כתרנגול אלא מלילי שבת ללילי שבת אם יש בו כח, וכשהוא מספר עמה לא יספר בתחלת הלילה כשהוא שבע ובטנו מלא, א ולא בסוף הלילה כשהוא רעב, אלא באמצע הלילה ב כשיתעכל המזון שבמעיו, ולא יקל בראשו ביותר ולא ינבל את פיו בדברי הבאי ואפילו בינו לבינה, הרי הוא אומר בקבלה מגיד לאדם מה שיחו, אמרו חכמים אפילו שיחה קלה שבין אדם לאשתו עתיד ליתן עליה את הדין, ולא יהיו שניהם לא שכורים ולא עצלנים ולא עצבנים, ולא אחד מהן, ולא תהיה ישינה, ולא יאנוס אותה והיא אינה רוצה אלא ברצון שניהם ובשמחתם, יספר וישחק מעט עמה כדי שתתישב נפשה ויבעול בבושה ולא בעזות ויפרוש מיד.