מותר להגיע לקונצרט של בתי כשאני בשנת אבל?
הבת שלי מנגנת בקונצרט בית ספרי – האם אני יכולה להגיע לקונצרט בשנת האבל?
תשובה
ראשית, משאלתך אני מבינה שאת נמצאת בשנת אבל על אחד מהורייך שנפטר ואני משתתפת בצערך. לשאלתך, התשובה היא שאת יכולה להגיע לקונצרט, מאחר ומדובר בנגינה של הבת שלך ובקונצרט בית ספרי, כפי שיוסבר בהמשך. יש לזכור כי בעוד שעל קרובים אחרים תקופת האבל היא 30 יום, על פטירת אב ואם התקופה היא 12 חודשים. בתקופת האבלות נמנעים, ככלל, מלשמוע כלי שיר, מוסיקה שמנגנת תזמורת. יחד עם זאת, כפי שהסברת בשאלתך, אין מדובר בהליכה לקונצרט "רגיל", אלא באירוע של בית הספר של בתך בו היא משתתפת. אדגיש כי בתחום דיני האבלות קיימים מנהגים רבים וישנה התחשבות בפסקה בצרכים שונים, בעיקר לאחר תקופת 30 הימים הראשונים לאבלות.
במקרה זה, מקור האיסור הוא איסור על אירוע של שמחה ניכרת או הגעה למקומות שיש בהם שמחה כזו, בתקופת האבל. כך למשל האבל אינו הולך לבית המשתה בתקופת האבל וככלל אינו משתתף בסעודת מרעים. הנחת המוצא היא ששמיעת מוסיקה מכלי זמר ושיר בפרהסיה מהווה אירוע של שמחה בדומה לשמחה של בית המשתה או לזו של סעודת מרעים ולכן ככלל, אבל בשנת האבל נמנע מללכת לקונצרטים וכדומה (יש גם לכך יוצאים מן הכלל כמו למשל השתתפות בסעודת מצווה אך לא כאן המקום להאריך).
עם זאת, בשאלתך ציינת כי מדובר בקונצרט של בית הספר שבו מנגנת בתך. לכן, מבחינה הלכתית, נראה לי שיש לקחת בחשבון את הנסיבות שציינת וניתן להניח שהעיקר מבחינתך אינו עצם ההנאה והשמחה בשמיעת מוסיקה בקונצרט, אלא החשיבות בנוכחות שלך שם לקשר בינך לבין הבת שלך.
לפיכך, בנסיבות אלו אני מוצאת שיש אפשרות הלכתית להגיע לקונצרט הבית ספרי בו מנגנת בתך על אף היותך בשנת אבל, ואני משאירה לשיקולך האם ניתן לציין בדרך כלשהי בקונצרט עצמו הקדשת דברים או מנגינות לזכרו של הנפטר או הנפטרת.
בברכה,
רוית
מקורות:
- שולחן ערוך (יו"ד, שצ"א, ב'-ג')
על כל מתים נכנס לבית המשתה לאחר שלושים יום; על אביו ועל אמו, לאחר י"ב חודש. ואף אם השנה מעוברת, מותר לאחר י"ב חודש. ומיהו שמחת מריעות שהיה חייב לפרוע אותה מיד, מותר לעשותה מיד אחר שבעה. אבל אם אינו חייב לפרעה, אסור ליכנס לה עד שלושים. ועל אביו ועל אמו, אף על פי שחייב לפורעה, אסור (עד) לאחר י"ב חודש.
הגה: ובחבורת מצוה, כגון שמשיא יתום ויתומה לשם שמים, ואם לא יאכל שם יתבטל המעשה, מותר לאחר שלושים, אבל תוך שלושים אסור לכל סעודת מצוה שבעולם… ומותר ליכנס למילה לאכול שם, אם הוא לאחר שלושים, אף על פי שאין המילה בביתו…
ליכנס לחופה שלא בשעת אכילה, לשמוע הברכות, יש מתירין ויש אוסרין; אלא עומד חוץ לבית לשמוע הברכות. הגה: …ויש אוסרין עד שלושים, וכן נראה לי. ויש מקומות שמחמירין להיות האבל עומד כל י"ב חודש חוץ לבית הכנסת לשמוע הברכות.
- מועד קטן (כ"ב:)
על כל המתים כולן מסתפר לאחר שלושים יום, על אביו ועל אמו – עד שיגערו בו חבריו. על כל המתים כולן – נכנס לבית השמחה לאחר שלושים יום, על אביו ועל אמו – לאחר שנים עשר חודש. אמר רבה בר בר חנה: ולשמחת מריעות. מיתיבי: ולשמחה ולמריעות שלשים יום! קשיא. אמימר מתני הכי: אמר רבה בר בר חנה, ולשמחת מריעות – מותר ליכנס לאלתר. והא תניא: לשמחה שלשים, ולמריעות שלשים! – לא קשיא; הא באריסותא, הא בפורענותא.
- ערוך השולחן סימן שצא
סעיף א : האבל אסור בשמחה כל שלושים יום. וכך אמרו חכמינו ז"ל על כל המתים כולן – נכנס לבית השמחה לאחר שלושים יום. על אביו ועל אמו – לאחר שנים עשר חודש. ומה נקרא "בית השמחה"? סעודת חתן וכלה (נימוקי יוסף). ובשמחות (פרק תשיעי) תניא:
על כל המתים אסור לילך לבית המשתה עד שלושים. על אביו ואמו – כל שנים עשר חודש, אלא אם כן היתה לשם שמים. עיין שם. ונראה ד"בית המשתה" ו"בית השמחה" הם שני דברים, כדמוכח מתוספתא דמועד קטן סוף פרק שני, דתניא שם לעניין חול המועד: אין מוליכין חלילין לבית האבל, אלא לבית המשתה ולבית השמחה…, עיין שם. אלמא דשני דברים הם. ובירושלמי שלהי מועד קטן איתא: על כל המתים אסור לילך בסעודה כל שלושים יום. על אביו ואמו – כל שנים עשר חודש. אם היתה חבורת מצוה או קידוש החודש – מותר, עיין שם.
סעיף ג : ואיתא בגמרא שם דשמחת מריעות כשצריך ליפרע – מותר בתוך שלושים. אבל שלא ליפרע – אסור. וביאור הדברים: סעודה שעושים רעים ואהובים זה עם זה, שזה עושה סעודה היום ואוכלים כולם אצלו, ולמחר עושה השני ואחר כך השלישי וכן לעולם, ואין בזה שמחה כל כך. ולכן אם הוא חייב לפרוע, שכבר היה אצל חבריו והוא צריך לעשות עתה לזמנם – מותר גם בתוך שלושים. אבל אם אינו חייב לפורעה – אסור לעשותה בתוך שלושים. ועל אביו ואמו אף על פי שחייב לפורעה – אסור כל שנים עשר חודש.