איך והאם אפשר לשמוח בפורים השנה בצל כל מה שהמדינה שלנו עוברת?
מה דין שמחה בחודש אדר בזמן מלחמה? איך אנו מצווים להרבות בשמחה בזמנים קשים? בטוחה שעברו המון דברים קשים על היהודים בעבר בזמן חודש אדר, יש התייחסות לשמחה בשנים כאלו?
תשובה
קהלת אכן תוהה מה מקומה של שמחה בחיים בכלל: "לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה זו עושה?" (קהלת ב,ב)
ובודאי בימינו – האם מתאים לשמוח?
שנה וחצי של פורענות שלא תמה לצערנו, כל כך הרבה כאב ושכול ואבלות.
האם מותר לשמוח? האם אפשר בכלל לצוות על שמחה?
לבנו כואב ודואב, דאגותינו כה רבות, בסביבתנו כל כך הרבה שבורי לב – האם פורים מתאים בכלל?
כפי שכתבת – איננו הדור הראשון שתוהה ושואל, וישנן תשובות רבות אפשריות. אציע כאן שלש:
- תפקידה של תענית אסתר
לתענית אסתר תפקיד חשוב בעיצוב חג הפורים. התענית הסמוכה לחג מאפשרת – אולי בדומה לסמיכות שבין יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה לבין יום העצמאות – להציע מנעד רגשות: עצב ושמחה, יגון ויום טוב. אנו מוזמנות ליצור מארג עדין ומאוזן כמו שמעמיד לפנינו קהלת: "עת לבכות ועת לשחוק, עת ספוד ועת רקוד" (ג,ד).
נדייק את משמעויותיה של התענית:
א. לזכור את מה שעלול היה להתרחש ביום הזה י"ג באדר, את גזירת ההשמדה, ואת הנס חוגגים למחרת.
ב. וכפי שמדגיש הרמב"ם – תכלית תעניות הציבור אינה זכירת העבר אלא העתיד!
יֵשׁ שָׁם יָמִים שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל מִתְעַנִּים בָּהֶם מִפְּנֵי הַצָּרוֹת שֶׁאֵרְעוּ בָּהֶן כְּדֵי לְעוֹרֵר הַלְּבָבוֹת לִפְתֹּחַ דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה וְיִהְיֶה זֶה זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים וּמַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵינוּ שֶׁהָיָה כְּמַעֲשֵׂינוּ עַתָּה עַד שֶׁגָּרַם לָהֶם וְלָנוּ אוֹתָן הַצָּרוֹת. שֶׁבְּזִכְרוֹן דְּבָרִים אֵלּוּ נָשׁוּב לְהֵיטִיב שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, מ) "וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אֲבֹתָם". (משנה תורה. הלכות תעניות. ה, א).
כשאנו בתענית עלינו להתעורר לתשובה ולתיקון, כדי להיות איש.ה ראוי.ה ולבנות חברה ראויה.
מנקודות ההתבוננות האלה אפשר לצאת אל חג הפורים.
לנצל את ימי הפורים האלה להתבוננות על דרכנו, לתשובה ולשמוח באפשרות התיקון!
2. איך ראוי לשמוח? איך נחגוג באמת?
במדרשות ובקהילות אנחנו רוקדות ושרות: "וזכנו לקבל קדושת פורים באמת". לשם כדאי לכוון את החג שלנו ומשם נשאב שמחה! לחפש את נקודת האמת, ומנקודה זאת לקיים את שמחת החג:
משתה – במקום הוללות ושכרות, ליצור חיבור של שמחה משותפת, להעמיק חברות, לכוון ללימוד מעמיק שונה מהרגיל, לנקודות מבט חדשות. שירה וריקודים יחד – זאת דרך למצוות משתה ולשמחה!
ובודאי שאפשר למצוא ביטוי ראוי של שמחה בקיום שאר מצוות החג:
מתנות לאביונים – לא רק לתת אלא לשמח!
משלוח מנות – אולי דווקא למי שלא כל כך קרוב, אולי כמחווה של חיבור וגישור בימי המחלוקת האלה.
ליצור בקיום מצוות הפורים כיוון ודרך של שמחה מיוחדת.
3. שמחה כביטוי של תקווה
מזמור כב בתהילים הוא המזמור של פורים, הוא המזמור של אסתר, כאשר מסרה נפשה על הצלת עמה:
לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר מִזְמוֹר לְדָוִד. אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי רָחוֹק מִישׁוּעָתִי דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי. אֱלֹהַי אֶקְרָא יוֹמָם וְלֹא תַעֲנֶה וְלַיְלָה וְלֹא דוּמִיָּה לִי. וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל. בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ בָּטְחוּ וַתְּפַלְּטֵמוֹ.
גם במציאות קשה מאד – צריך לזכור את בטחוננו בקב"ה. וגם אם עדיין נראה שהישועה רחוקה.
כפי שדרשו חכמים בתלמוד הירושלמי, ברכות ד' ב:
ר' חייא בר אבא ורבי שמעון בן חלפתא היו מהלכין בבקעת ארבל וראו אילת השחר. אמר לו ר' חייא: כך היא גאולתן של ישראל, בתחילה קמעא קמעא, כל מה שהיא הולכת, היא רבה והולכת. כמו שכתוב: 'כי אשב בחֹשך ד' אור לי'. כך בתחילה – 'ומרדכי יושב בשער המלך', ואחר-כך 'ויקח המן את הלבוש ואת הסוס', ואחר-כך 'וישב מרדכי אל שער המלך' ואחר-כך 'ומרדכי יצא מלפני המלך במלבוש מלכות', ואחר-כך 'וליהודים הייתה אורה ושמחה'.
עלות השחר. עדיין העולם שרוי בחשכה, אבל כבר בוקע אור. ולאחריו קרני השמש. ובהמשך – אור זורח על העולם. וכך היא הגאולה במגילה.
מתוך השמחה על הישועה המתוארת במגילה, ממצב של גזירת השמדה
נתחזק ונשמח – שגם ישועתנו עולה ומאירה ובע"ה תאיר את חיינו. וזאת דרך נפלאה לשמוח בחג הפורים הקרוב.
בברכה,
רחל