שינוי מנהג המתנת שש שעות בין בשר וחלב
שלום אשמח לשאלה הלכתית, ההורים שלי חזרו בתשובה כשהיו זוג צעיר, וכחלק מזה החלו לשמור בין בשר לחלב 6 שעות, כי ככה הם ראו אצל האנשים שאצלם למדו. שניהם ממוצא בעיקר אשכנזי.
אני ואישתי סובלים מאוד מההפרדה הארוכה בין הבשר לחלב וזה גם משפיע לנו על התזונה. קורה הרבה פעמים שאנחנו לא אוכלים בגלל זה בשר במהלך השבוע, כי רוב התזונה שלנו היא חלבית ולכן אנו חוששים כל הזמן שאכילת בשר במהלך היום. מצד שני אכילת בשר היא טובה מאוד לבריאות, ולתזונה מלאה ובריאה, הרבה חלבון, משביע. כואב לנו שזמן ההפרדה המקסימלי גורם לנו לא לאכול בשר.
השאלה היא – האם בגלל שאין לי מנהג אבות מבוסס אנחנו יכולים לעשות התרת נדרים ולשמור במקום 6 שעות שלוש שעות או שעה (כמו שרבים מקהילות האשכנזים בכל הדורות נהגו)?
* דיברתי עם הורי, ולהורים שלי לא משנה אם אעשה כמוהם או אשנה. זה לא חשוב להם.
תשובה
שלום לך,
ראשית אפתח בלימוד קצר של חובת ההמתנה בין אכילת בשר לאכילת חלב:
האיסור בתורה: "לא תבשל גדי בחלב אמו" נזכר שלש פעמים, כדי לאסור בישול, אכילת אוכל מעורב מבשר וחלב והנאה ממאכל כזה (מכירה וכדו').
חכמים הוסיפו חיזוקים לאיסור ולכן אסרו לאכול בשר אחר חלב בלא ניקוי הפה ואסרו לאכול חלב אחר בשר בלא המתנה משמעותית, משום שעיכול הבשר ממושך וטעמו חזק ונמשך לאורך זמן רב, והאוכל חלב לאחר בשר, עלול להרגיש טעם בשר וחלב יחד. אמנם לא מבואר בתלמוד כמה זמן צריך להמתין בין אכילת בשר וחלב, רק מובאים דברי מר עוקבא, שהיה מראשוני האמוראים, שאביו היה מחמיר להמתין עשרים וארבע שעות בין אכילת בשר וחלב, ואילו הוא הסתפק בהמתנה עד הסעודה הבאה (חולין קה, א).
לדעת רוב הראשונים, כוונת מר עוקבא ללמדנו שצריך להפסיק בין אכילת בשר לאכילת חלב לפחות כשיעור הזמן שבין שתי הסעודות שהיו רגילים לאכול בכל יום, הראשונה בבוקר והשנייה בערב (ר”ח ורי”ף). וכשחישבו את השעות יצא שלכל הפחות עברו שש שעות בין שתי הסעודות. (רמב”ם, עיטור, רא”ש, רשב”א, ר”ן וגר”א). וכך נוהגים יוצאי ספרד ורוב יוצאי אשכנז (שו”ע ורמ”א פט, א).
ולדעת כמה מגדולי אשכנז הראשונים, הלימוד מדברי מר עוקבא הוא, שאסור לאכול באותה סעודה בשר וחלב, אבל בסעודה שלאחריה, ולא משנה אימתי תהיה, מותר לאכול חלב. לכן, מיד לאחר סיום סעודת הבשר וברכת המזון, אפשר לנקות את השולחן, לקנח את הפה ולהדיחו, ולאכול סעודה חלבית (תוס’ , ראבי”ה). ונהגו בעלי דעה זו להמתין לפחות שעה בין אכילת הבשר לאכילת החלב, שעל ידי כך ניכר בבירור שהן שתי סעודות נפרדות. וכן נוהגים מקצת מיוצאי אשכנז (רמ”א פט, א; ש”ך ז). ויש מיוצאי אשכנז שנוהגים להמתין שלוש שעות בין אכילת בשר וחלב, וסברתם, שמעת שהחלו לאכול שלוש ארוחות ביום, זה הזמן הקצר ביותר שנוהגים להפסיק בין ארוחות.
כותב הרב מלמד בפניני הלכה (ספר כשרות ב, פרק כו, ב): רבים מפוסקי אשכנז האחרונים עודדו את הכל להמתין שש שעות בין בשר לחלב (רמ”א פט, א; ש”ך ח). אולם נראה למעשה, שהואיל ויסוד הלכה זו מדברי חכמים, ונכון לכבד את מנהגי ישראל שנוסדו על ידי גדולי תורה, אין לשכנע את הנוהגים להקל להמתין שעה אחת או שלוש שעות לשנות ממנהגם. אבל לכל מי שאין למשפחתו מנהג מובהק להקל, נכון שיקפיד לשמור שש שעות כמנהג רוב ישראל.
(לעניין שמירת שש שעות – יש המקלים לשמור רק עד תחילת השעה השישית, כלומר: מעט יותר מחמש שעות. הקלה זו מבוססת על כך שהניסוח ברמב"ם הוא: "כמו שש שעות". בשולחן ערוך כתוב "שש שעות", אבל בהיעדר שעונים יש הסוברים שמדובר בזמן מוערך ולא מדויק.)
וכעת לשאלתך:
מנהג רוב ישראל, אותו קבלו על עצמם גם הוריך, הוא להמתין שש שעות. שמירת מנהג אבות קשור גם בכיבוד ההורים, ויפה עשית ששאלת קודם לדעתם. אולם נשארת השאלה אם תוכלו לשנות מהמנהג שאתם עצמכם קיבלתם על עצמכם.
בשו"ת "במראה הבזק" (מכון ארץ חמדה, חלק שביעי נ"ח) נידונה שאלה דומה לשלך. שם נפסק למי שנוהג במנהגי אשכנז, אשר קיבל על עצמו להמתין שש שעות ורוצה לחזור בו, שעליו לעשות התרת נדרים והדבר נכון בעיקר במקום של "צורך גדול". וכאן ההערכה שלכם – האם זה מצבכם. ואם כן – תועיל לכם התרת נדרים.
אוסיף עוד שייתכן שההקלה הנזכרת לעיל, לשמור רק מעט יותר מחמש שעות, יכולה לסייע לכם וכך תוכלו להישאר במנהגכם.
בברכה,
רחל