נישוק האיבר של האישה על ידי בעלה
אני יודע שבשולחן ערוך כתוב שאסור לאיש לנשק את המקום הצנוע שבאישה? השאלה שלי האם יש בזה כמה גדרים? האם כל המקום התחתון באישה נכלל באותו איסור? האם מאחורה כן מותר? אשמח לפירוט בעניין. חשוב לנו כן שיהיה חשק ותענוג במקום הזה וכמובן שאם ההלכה אוסרת נשמור על הכללים אבל אם יש מקום להקל או להבין טובה יותר מה מותר ומה אסור זה יעזור מאד. תודה רבה
תשובה
תודה על שאלתך הכנה. בע"ה נשתדל לענות לכל השאלות ולהבהיר את הנושא על בוריו.
אקדים ואגיד שכמו בכל תחום הלכתי, גם בתחום המיני קיימות מחלוקות הלכתיות לגבי מה מותר ומה אסור. כשאני עונה כאן לשאלות, אני יוצאת מנקודת הנחה שחשוב להביא את הפסק היותר מיקל כדי לאפשר לזוגות להגשים את הקשר המיני שלהם בתוך העולם המורכב שבו אנו חיים כיום. גדולי הפוסקים ראו נטייה לקולא בתחום הזה, כדבר שחשוב היום, וכתבו על כך בניסוחים שונים. יש כאלו שראו צורך להקל בגלל פריצת הדור וההיפר-מיניות שבעולם החילוני; יש כאלו שחששו מכך שאם לא יתירו את המקסימום בין בני זוג נשואים, התאוות יפרצו החוצה למקומות אסורים כגון זנות וניאוף. ויש כאלו שדברו בניסוחים עדינים יותר על הצורך שגם האיש וגם האישה יהיו שם אחד עבור השני, כי עבור זוגות נשואים המיניות שביניהם היא הדרך היחידה למימוש מיני, ומה שלא יאפשרו זה לזו לא תהיה להם דרך אחרת לחוות – לכן יש לשאוף להתחשבות מקסימלית ברצונות הדדיים
אני לוקחת השראה ממאמרו של הר' אהרן ליכטנשטיין זצ"ל, שם הוא מסביר בצורה יפהפיה למה חשוב להקל היום בכל התחום המיני בנישואין, וגם מסביר ומצדיק את כך שבנקיטת גישה מתירה אנחנו עוזבים את ה"עצה טובה" של חלק מהראשונים (ראה בהרחבות ללינק למאמר). צריך לחדד כאן שגם הגישות המקילות נשענות על דברי חז"ל בגמ' ופסקי הראשונים, אלא שהם פחות מאמצות את העצה ותפיסות העולם שמאחורי הפסק.
ובכן: בגמרא נדרים דף כ (מובא בהרחבות) יש מחלוקת בין ר' יוחנן בן דהבאי האוסר ארבעה דברים לבין ר' יוחנן וחכמים המתירים כל דבר שבני זוג רוצים להתנסות בו. אחד מהדברים שאוסר ר' יוחנן בן דהבאי הוא הנישוק באותו מקום (שנקרא היום מין אוראלי על האישה). ברור מהסוגייה שפוסקים כר' יוחנן וחכמים וששיטת ר' יוחנן בן דהבאי נדחית. לא רק שיש שני מעשים – אחד עם תנא (רבי), והשני עם אמורא (רב) – בהם מכריעים כר' יוחנן וחכמים, אלא שגם "מלאכי השרת" שבשרו לר' יוחנן בן דהבאי את המידע כביכול מן השמיים, מתבררים בהמשך הסוגיה כ"רבנן" כלומר רבנים אחרים ולא מלאכים ממש. הסוגייה מסתיימת בכלל בנקודה אחרת, בהבאת "בני תשע מידות" שמראה שהעיקר בקשר המיני בין בני זוג נשואים הוא לא מעשה או תנוחה כזה או אחר, אלא הקשר הרגשי – כבוד הדדי, אהבה, וריכוז בזולת – ששורר בין בני הזוג.
הרמב"ם והרמ"א מכריעים שההלכה כרי' יוחנן וחכמים, ובכך עולה שאין כל בעיה במעשה מין אוראלי של איש באשתו. (ראה בהרחבות, שם גם הדגשתי את ההיתר לבעל לנשק ב"כל אבר ואבר שירצה").
הבעיה היא שהמחבר פוסק אחרת (בהשפעתו של הראב"ד), ובעצם מכריע כר' יוחנן בן דהבאי בשלשה מארבעת דבריו, כולל האיסור של נישוק באותו מקום (ראה שו"ע או"ח רמ:ד.). האחרונים מתמודדים עם הקושי הזה בכמה כיוונים. יש כאלו שראו בכך מחלוקת בין המחבר והרמ"א (או אפי' סתירה בתוך דברי המחבר, בין דבריו באו"ח סי' רמ' – שם הוא מביא דברי ר' יוחנן בן דהבאי האוסרים, ובין דבריו באה"ע סי' כה' – שם הוא משמיט דבריו, ונשמע משתיקתו שהוא גם פוסק כר' יוחנן וחכמים).
לשיטה זו, אין שום בעיה שהאשכנזים יסמכו לגמרי על הפסק המיקל של הרמ"א. אך יש כאלו שגם ניסו לדחוק את שיטת הרמ"א להסכמה עם המחבר, והציעו שהרמ"א ודאי לא התכוון להתיר נישוק באותו מקום אצל האישה, אלא רק להתיר נישוק בכל אבר אחר. שיטה זו קשה לקבל מבחינת ההיגיון, כי למעשה לא הוצרך להתיר נשיקה בכל אבר כאשר הדבר לא נאסר, והאבר היחיד שעמד בסימן שאלה זה הנרתיק של האישה. ולכן נראה הגיוני להבין שלשון הרמ"א "ומנשק בכל אבר שירצה" בא להתיר דווקא הנישוק באותו מקום, וכנ"ל לגבי לשון הרמב"ם.
למעשה, בפסיקה האשכנזית אין כל צורך להפריד בין מקומות שונים בגוף האישה ומותר לגמרי מין אוראלי על האישה ונישוק בכל מקום בגופה העליון או התחתון, כל עוד היא מעוניינת בכך, וכל עוד דבר זה מוצא חן גם בעיני האיש (ראה בהרחבות, שם הבאתי את דברי הרב מלמד שגם פוסק כך).
אם אתה ספרדי, הסיפור אכן קצת יותר מורכב ונשמח שתציין זאת בתשובה חוזרת, ובע"ה אנסה להסביר איך התמודדו ומתמודדים כיום פוסקים ספרדיים עם פסק המחבר, והחילוקים שמציעים בכדי להישאר נאמנים לפסקי המחבר מחד, אך גם להיות קשובים לצרכי זוגות באינטימיות שלהם כיום מאידך (וראה הערה שלי בסוף ההרחבות).
בברכת "איש ואישה זכו שכינה ביניהם" – שתזכו לאהבה גדולה שבה שורה השכינה,
הרבנית ג'ני
הרחבות
מאמר של הר' אהרון ליכטנשטיין ז"ל, " נישואין: על מערכת היחסים ועל יחסי האישות ":
תלמוד בבלי מסכת נדרים דף כ ע"א – ע"ב
הגמרא בנדרים (דף כ') עוסקת בגבולות המיניות בין בני זוג, וניתן לראות בה את המגמה של הדגשת הרצון וההדדיות בקשר:
אמר רבי יוחנן בן דהבאי, ד' דברים סחו לי מלאכי השרת: חיגרין מפני מה הויין? מפני שהופכים את שולחנם, אילמים מפני מה הויין? מפני שמנשקים על אותו מקום, חרשים מפני מה הויין? מפני שמספרים בשעת תשמיש, סומין מפני מה הויין? מפני שמסתכלים באותו מקום.
ורמינהו, שאלו את אימא שלום: מפני מה בניך יפיפין ביותר? אמרה להן: אינו מספר עמי לא בתחלת הלילה ולא בסוף הלילה אלא בחצות הלילה, וכשהוא מספר מגלה טפח ומכסה טפח, ודומה עליו כמי שכפאו שד; ואמרתי לו: מה טעם? ואמר לי: כדי שלא אתן את עיני באשה אחרת, ונמצאו בניו באין לידי ממזרות! לא קשיא: הא במילי דתשמיש, הא במילי אחרנייתא.
א"ר יוחנן: זו דברי יוחנן בן דהבאי, אבל אמרו חכמים! אין הלכה כיוחנן בן דהבאי, אלא כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה; משל לבשר הבא מבית הטבח, רצה לאכלו במלח – אוכלו, צלי – אוכלו, מבושל – אוכלו, שלוק – אוכלו; וכן דג הבא מבית הצייד.
אמר אמימר: מאן מלאכי השרת? רבנן, דאי תימא מלאכי השרת ממש, אמאי אמר רבי יוחנן אין הלכה כיוחנן בן דהבאי? הא אינהו בקיאי בצורת הולד טפי! ואמאי קרו להו מלאכי השרת? דמצייני כמלאכי השרת.
ההיא דאתאי לקמיה דרבי, אמרה לו: רבי, ערכתי לו שלחן והפכו! אמר לה: בתי, תורה התירתך, ואני מה אעשה ליך. ההיא דאתאי לקמיה דרב, אמרה לו: רבי, ערכתי לו שלחן והפכו! אמר: מאי שנא מן ביניתא.
"ולא תתורו אחרי לבבכם" (במדבר טו) – מכאן אמר רבי: אל ישתה אדם בכוס זה ויתן עיניו בכוס אחר. אמר רבינא: לא נצרכא אלא דאפילו ב' נשיו.
"וברותי מכם המורדים והפושעים בי" (יחזקאל כ) – אמר רבי לוי: אלו בני תשע מדות, בני אסנ"ת משגע"ח: בני אימה, בני אנוסה, בני שנואה, בני נידוי, בני תמורה, בני מריבה, בני שכרות, בני גרושת הלב, בני ערבוביא, בני חצופה, איני? והאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל אדם שאשתו תובעתו – הויין לו בנים שאפילו בדורו של משה רבינו לא היו כמותם, שנאמר: "הבו לכם אנשים חכמים ונבונים" (דברים א) , וכתיב: "ואקח את ראשי שבטיכם" ולא כתיב נבונים, וכתיב: "יששכר חמור (בראשית מט) , וכתיב: "מבני יששכר יודעי בינה לעתים" (דברי הימים א' יב)! ההיא דמרציא ארצויי.
פירוש הביטוי "ההוא דמרציא ארצויי" בהקשר זה הוא שכאשר יש רצון וריצוי בין בני הזוג, אז מה שקורה ביניהם הוא חיובי ומותר.
רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כא, הלכה ט
אשתו של אדם מותרת היא לו, לפיכך כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה, בועל בכל עת שירצה ומנשק בכל אבר ואבר שירצה…
אבן העזר הלכות אישות כה:ב, דברי הרמ"א
הגה: ויכול לעשות עם אשתו מה שירצה, בועל בכל עת שירצה ומנשק בכל אבר שירצה, ובא עליה בין כדרכה בין שלא כדרכה, או דרך אברים ובלבד שלא יוציא זרע לבטלה (טור). ויש מקילין ואומרים שמותר שלא כדרכה אפילו אם הוציא זרע, אם עושה באקראי ואינו רגיל בכך (גם זה טור בשם ר"י). ואף על פי שמותר בכל אלה, כל המקדש עצמו במותר לו קדוש יאמרו לו (דברי הרב).
רב אליעזר מלמד, שמחת הבית וברכתו ב:יט (עמ' 62-64)
"יש ראשונים שמחמירים וסוברים שאסור לנשק ולהסתכל באותו מקום, אבל אין בדבר סכנה (ראב"ד). ויש ראשונים שסוברים שהדבר מותר, אבל מידת חסידות לחוש לסכנה שבזה (סמ"ק). אולם לדעת רובם המכריע של הראשונים, דעתו של רבי יוחנן בן דהבאי נדחתה והלכה כדעת חכמים שאין בדבר לא איסור ולא סכנה… למעשה, כיון שדעת רוב הראשונים להקל, ובנוסף לכך גם לאוסרים האיסור מדברי חכמים בלבד, אין בדבר איסור… כאשר הדבר משמח מאוד אחד מהם, ובלא זה שמחתו פגומה, הרי ששמחת מצוות עונה גוברת, וראוי שינהגו כדעת רוב הפוסקים…"
*הערה ביחס לפסיקה הספרדית: הסיבה שאני מציינת שפסק זהו נכתב עבור אשכנזיים היא כיוון שבאורח חיים סימן רמ' המחבר פוסק כדברי ר' יוחנן בן דהבאי (כולל איסור הסתכלות של גבר על איבר המין של אשתו, ונישוק שם – שו"ע או"ח רמ, ד). יש מה לתהות על פסק כיון שעומד בסתירה לדברי המחבר באבן העזר סי' כה, שם הוא משמיט את דברי ר' יוחנן בן דהבאי. יסוד החומרה הוא הראב"ד בבעלי הנפש שמחדש שרק חלק משיטת ר' יוחנן בן דהבאי נדחית (כי זה משהו שרואים במפורש במעשה אצל רבי ואצל רב שהם פסקו נגדו). אך, לגבי שאר שלשת הדברים שאמר, הראב"ד מקבל את שיטתו ובעקבותיו גם אחרים. רבים עמדו על סתירה זו בשו"ע וניסו לתרצה, וכנראה יש ביסוס קבלי לדברי המחבר באורח חיים סי' רמ. ניתן לראות זאת באופן ברור מאוד בנושאי כלים שם, כאשר כולם מצטטים טקסטים קבליים, בשונה מסימנים אחרים כאשר הנושאי כלים מביאים טקסטים יותר הלכתיים מובהקים לביסוס דברי המחבר. יש אמנם דרכים ליישב את תשובתי עם פסק המחבר, אך בגלל המורכבות אני כותבת מראש שתשובה זו מיועדת לאשכנזיים.