כיסוי הראש גורם לי סבל בגלל מיגרנה. מה לעשות?
אני מאובחנת עם ממיגרנה קשה. כשיש התקף אני סובלת משיתוק, נימול חצי פנים וגוף, טשטוש ראייה, הקאות וכו׳. ובכללי רוב החודש אני עם כאב ראש, וכל יום עם כיסוי ראש, בובו, פאה – זה קשה לי פיזית במוח.
אני מחכה להגיע לבית אחרי שעה שיצאתי, זה מכבה אותי, פחות יוצאת או מחפשת ישר לחזור לבית. גם יש לי בעיה של ויסות חושי, המגע של הפאה עם הזיעה ממש מעצבן אותי ומוציא מדעתי.
מוצאת את עצמי לא מרוכזת, עצבנית, סובלת עם כאב ראש כבר 13 שנים.
יש היתר לדבר כזה ללכת בלי כלום? גם בצעירותי הייתי עם קוקו, נדיר שאני עם פזור וגם קוקו מסוים שלא לוחץ על המוח.
הצילו, אני פיזית סובלת.
תשובה
שלום לך.
ראשית אני מצטערת איתך לשמוע על הכאבים הקשים מהם את סובלת ומתפללת בע"ה לרפואה שלמה במהרה.
לגבי שאלתך: ההלכה לוקחת בחשבון את הבריאות הפיזית והנפשית שלנו ובמצבי קצה מתירה לאדם אפילו לעבור על איסורי דאורייתא מתוך דאגה לחייו התקינים.
כשבאים לדון בשאלה מסוג זה יש לדון גם בחומרת האיסור: כלומר מה התוקף ההלכתי וחומרת ההלכה שקובעת שנשים צריכות ללכת עם כיסוי ראש וגם בחומרת המצב הרפואי שההלכה הזו גורמת לך.
מקור חובת כיסוי ראש
נפתח בשאלת כיסוי ראש. במקורות מופיעים שני ניסוחים שונים לחובת אשה נשואה ללכת עם כיסוי ראש: הראשון במשנה במסכת כתובות שמגדירה את החיוב הזה בכותרת "דת יהודית" כלומר הלכות ותקנות שנהגו בהן בנות ישראל וקיבלו תוקף חשוב (עד כדי שבמידה ונשים לא שומרות עליהן – יכול הבעל לגרשן ללא כתובה), השני נמצא במדרש ההלכה על פרשיית אשה סוטה, ושם לומד המדרש מפסוקי התורה שאשה נשואה מחויבת לאסוף את שערות ראשה. בישוב המתח בין שני המקורות האלה נראה שעיקר החיוב מדאורייתא הינו לאסוף את השערות ולא ללכת עם שיער ארוך ופזור ותקנת בנות ישראל היתה גם לכסות את שיער הראש. על גבי קביעה זו יש בדברי הפוסקים שני דיונים חשובים נוספים:
האם חובת כיסוי ראש קשורה לגדרי צניעות ו"שיער באשה ערווה" או שהיא קשורה לצורך של אשה נשואה לייצר היכר שהיא אשת איש ובכך למנוע תקלות (שאלה זו קשורה לדיון נוסף שאינני נכנסת אליו במסגרת זו: האם גם לאשה רווקה יש חובה ללכת עם כיסוי ראש).
מה היקף חובת כיסוי הראש שנקבע ב"דת יהודית" שהזכירה המשנה. החתם סופר פסק שאשה חייבת לכסות את כל שערות ראשה ואפילו בחדרי חדרים, הרב פיינשטיין פסק שיש היתר של גילוי "טפח" משערות הראש: דהיינו שתי אצבעות לאורך הקרקפת ולעומתם הרב רבינוביץ ז"ל מישיבת מעלה אדומים פסק שעיקר החיוב הוא ללכת באופן שדומה לחברת נשים יראות שמיים, וממילא זו הגדרה שעשויה להשתנות מדור לדור.
חומרת הכאב
במצב שאת מתארת, נכון קודם כל לחפש את גדרי ההלכה שנראה שאת מסוגלת לקיים בלי סבל – שממה שאני מבינה, הם האפשרות ללכת באופן קבוע עם שיער אסוף ולא מפוזר וגם לדאוג להיכר כלשהוא שיספר לעולם שאת אשת איש (לשים פס בד על גבי השיער). כאמור, הכיסוי באופן כזה עדיין לא עונה על דרישות ההלכה המינימליסטיות, וכדי להתיר לך להסתפק בהן – צריך חוות דעת של רופא מומחה ירא שמיים, שהוא איש המקצוע בשאלה השנייה שיש לדון בה: מה חומרת הכאב שאת חשה והאם יש דרכים אחרות לפתרון. אני מניחה שכבר ניסית את כל מה שאפשר, אבל במידה ולא: הייתי פונה לרופא כאב או מישהו מעין זה להתייעץ איתו ולשמוע שאכן במצב שלך אלו הנתונים האוביקטייבים שבתוכם יש לעבוד.
במידה וזו התמונה – ניתן להסתפק בכיסוי ראש המינימליסטי שהצעתי לעיל.
שאלת החברה
חשוב לי להוסיף בשולי הדברים: כפי שעולה מפסק הרב רבינוביץ, חלק מגדרי כיסוי ראש קשורים גם לשאלה סוציולוגית של טיב החברה אליה את בוחרת לשייך את עצמך. שאלה זו איננה נקודה סתמית, אלא היא פעמים רבות גוזרת הרבה מההתנהלות וההכרעות שלנו בחיים. על כן: במידה ואכן תצטרכי להשתמש בהיתר להסתפק בכיסוי ראש מינימליסטי, הייתי מציעה לך לחשוב על דרך אחרת: בסגנון הלבוש או במשהו אחר – שיזכיר לך וגם לסובבים אותך שבאופן עמוק את בוחרת להשתייך לחברה יראת שמיים ועובדת ה'.
מתפללת איתך לרפואה שלמה
חנה