אני מתחבר לתשובות של רבנית מסוימת, האם עלי לפנות אליה מעכשיו בכל שאלה שיש לי?
קודם חשוב לי להודות על האתר הנפלא שלכם אני כל יום גולש בו ומחכים.
אני רוצה לברר לגבי פסיקת הלכה, כי ראיתי כמה תשובות באתר שמאד דיברו אלי ואל אשתי ורצינו לנהוג על פיהם. אבל שמענו שיעור בנוגע לפסיקת הלכה שצריך לפסוק כמו דעה אחת תמיד. אבל למעשה, למרות שיש רב בבית הכנסת שלנו, הוא לא בדיוק הרב "שלנו" ואין לנו ממש רב. השאלה אם תמיד אנחנו צריכים בכל הדברים לפסוק כמו רבנית אחת באתר (אין לי בעיה בזה) או שאפשר גם לקבל פסיקות מרבניות אחרות ורבנים אחרים?
תשובה
שלום רב.
שמחה לשמוע שאתה מוצא מענה לשאלותיך באתרנו.
מקווה שגם התשובה הזאת תסייע לך.
למעשה, אתה שואל, האם עלינו להכריע הלכתית בכל תחומי החיים על פי פסיקה אחת או על פי רב אחד או שאנחנו יכולים לבחור.
לפני שאסקור ואענה מבחינה הלכתית, אפתח בהמלצה. דווקא בעידן של שפע מאוד גדול, של מידע רב שזמין כל כך- מאד נח לאנשים רבים שיש להם דמות אחת שהיא הכתובת שלהם לשאלות הלכתיות ורוחניות. כשיש דמות כזאת שמרגישים אליה קרובים מבחינה רוחנית- לעיתים זה פשוט יותר.
אבל אתה שואל על מקרה שאין לך דמות שכזאת ואתה מעוניין לבחור לך את מי לשאול ועם מי להתייעץ.
נראה שהמקור הקדום ביותר לעניין הוא המשניות בפרק א' במסכת אבות. בשתי משניות בפרק א מובאת ההנחיה -"עשה לך רב". במשנה ו' מובאת בשם יהושע בן פרחיה בסמיכות להנחיה נוספת "קנה לך חבר", ואילו במשנה ט"ז על ידי רבן גמליאל בסמיכות להנחיה להסתלק מן הספק.
משנה ו: יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי קבלו מהם יהושע בן פרחיה אומר עשה לך רב וקנה לך חבר והוי דן את כל האדם לכף זכות:
משנה טז: רבן גמליאל אומר עשה לך רב והסתלק מן הספק ואל תרבה לעשר אומדות:
הרמב"ם בפירושו למשנה מבהיר את ההבדל. ההנחיה הראשונה משמעה רב ללימוד ולהקניית החכמה, כי אי אפשר להשיג לבד את חכמת התורה. ואילו ההנחיה השנייה היא – "זה אשר ציווה כאן בעשיית רב, אין הוא לעניין הלימוד, אלא להוראת ההלכה."
לגבי ההנחיה הראשונה נראה שאין שום צורך ברב אחד. כמו שיכולים אנו "לקנות" חברים רבים, ככה מה טוב שנחכים ונלמד מפי רבנים רבים (אף מופיע בגמרא במסכת ע"ז- כל הלומד תורה מרב אחד – אינו רואה סימן ברכה לעולם). לגבי פסיקת הלכה וההנחיה להסתלק מן הספק, נראה להסביר שדברי המשנה באים ללמד אותנו לברר באמצעות תלמיד חכם את ההלכה בצורה מדוייקת כדי להסתלק מן הספק ואין להבין מן המשנה שיש צורך לשמוע לפוסק אחד בלבד.
הצורך בעקביות
ביסוס לדברים ניתן לראות בגמרא במסכת ראש השנה. הגמרא שם מציגה לנו את שיטותיהם השונות של "בית הלל" ו"בית שמאי" ואומרת לנו:
"אי כבית שמאי בקוליהון ובחומריהון, אי כבית הלל בקוליהון ובחומריהון"- כלומר מי שפוסק כבית הלל עליו לפסוק כמותם גם בחומרות שלהם וגם בקולות שלהם וכן להפך.
נשמע מכאן שיש צורך בעקביות בפסיקה ההלכתית. אין לנו אפשרות לחפש את השיטה המקלה דווקא בכל שיטה הלכתית. אמנם רש"י שם לא פרש ככה והבהיר: "אבל בשתי מחלוקות שהקילו אלו בזו ואלו בזו – אין כאן לא משום רשע ולא משום סכלות, דסבירא ליה בהא כבית שמאי ובהא כבית הלל." כלומר לפי רש"י הבעיה היא כשמדובר באותו נושא ובאותה מחלוקת – אז יש ללכת לפי הקולות של שניהם או החומרות של שניהם. אבל, מבהיר רש"י, בנושאים שונים אפשר לפסוק פה כבית הלל ופה כבית שמאי. ואכן ראינו שחכמי הגמרא לרוב פוסקים כבית הלל ובמקומות מסוימים פוסקים כשיטת בית שמאי.
אם כן, לכאורה עד כאן נראה שבתחומים שונים, ניתן לפסוק לפי שיטות פסיקה שונות.
פניה חוזרת באותה השאלה
בסוגיא אחרת במסכת עבודה זרה מובאת ברייתא שמלמדת אותנו שאחרי שקיבלנו תשובה – אל לנו ללכת לחכם אחר לקבל תשובה אחרת: "הנשאל לחכם וטימא לא ישאל לחכם ויטהר לחכם ואסר לא ישאל לחכם ויתיר ". אם כן נראה שיש ודאי מציאות שיש כמה חכמים והבעיה היא בפנייה לשני חכמים שונים באותה שאלה הלכתית. בעלי התוספות מסבירים במקום שמותר לפנות לחכם נוסף באותה שאלה אלא שיש להודיעו שקיבלת כבר תשובה ממישהו אחר.
וכך אכן נפסק להלכה בהגהת הרמ"א בשו"ע, במקרה של אדם ששאל שאלה רב אחד ורוצה לשמוע את דעתו של רב אחר: "אין איסור לשאול לשני, ובלבד שיודיע אותו שכבר הורה הראשון לאסור" (יורה דעה קמב, ה).
(באותו מקום מביא הרמ"א גם את שאלת הפוסק עצמו. מתי הוא יכול לחלוק על פוסק אחר ומתי לא ובאיזה אופן).
לסיכומו של דבר- המלצה טובה שלאדם יהיו רבנים רבים לחכמה ולתורה. כדי להסתלק מן הספק טוב שתהיה שיטת פסיקה אחת אבל מותר לשמוע שיטות שונות כדי לברר את ההלכה.
תחומים הלכתיים שונים
ב"ה תורתנו רחבה עד מאד ויש בה תחומים שונים. בתחומים שונים יש עדיפות לפנות לרבנים שמתמצאים ומומחים יותר בתחומם. יש פוסקים שעיסוקם בהלכות נידה ובזה הם גדולים, ויש שעיסוקם בהלכות אבלות ולכן הגיוני שתהיה פניה לפוסקים שונים בתחומים שונים.
בכל מקרה, עליך ועל כולנו, לא להכריע מדעתנו בין פסקים שונים לפי מה שנוח לנו, אלא לפי הכרות ואמון בפוסק ופסיקותיו או לאחר בירור וניסון הבנה של הסוגיא (וכן כתב הרב ליאור בתשובתו המופיעה בהרחבה)
אשמח לסיים באותה המלצה בה פתחתי. כשיש שפע של שיטות- אתגר ההכרעה והספק הוא גדול ולכן טוב לזמן לעצמנו תלמידי חכמים שאנו סומכים עליהם. ובשאלות הלכתיות ספצפיות- ניתן לפנות לרב/ הרבנית שמתמחה בתחומו.
בהצלחה רבה
ולוואי שיאיר ה' דרכנו בבירור ההלכה.
בת שבע סמט
מקורות לעיון והרחבה
משנה מסכת אבות פרק א משנה ו:
יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי קבלו מהם יהושע בן פרחיה אומר עשה לך רב וקנה לך חבר והוי דן את כל האדם לכף זכות:
משנה מסכת אבות פרק א משנה טז:
רבן גמליאל אומר עשה לך רב והסתלק מן הספק ואל תרבה לעשר אומדות:
מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק יח:
עשה לך רב לחכמה חייב אדם לעשות לו רב לחכמה כדי שילמוד ממנו מדרש הלכות ואגדות שנאמר נוצר תאנה יאכל פריה (משלי כ"ז י"ח):
פירוש המשנה לרמב"ם מסכת אבות פרק א:
[ו] עשה לך רב – ואפילו לא היה ראוי להיות לך לרב, אבל שימהו לרב עד שתמסור לו הלימוד ותושג לך החכמה, לפי שאין לימוד האדם מעצמו כלימודו מזולתו, אלא לימודו מזולתו יותר קיים אצלו ויותר מבואר, ואפילו היה כמותו בחכמה או למטה הימנו. וכך בארו בפירוש זה הציווי.
פירוש המשנה לרמב"ם מסכת אבות פרק א משנה טו:
זה אשר ציוה כאן בעשיית רב, אין הוא לענין הלימוד, אלא להוראת ההלכה. אמר: עשה לך איש לרב, כדי שתסמוך עליו במותר ובאסור, ותסתלק אתה מן הספקות, כדרך שאמרו בירושלמי: "זיל אייתי לי זקן מן השוק דאסמוך עליה ואשרי לך". וכן הרחיק מהפרשת המעשרות באומד, מפני שהוא מן הספקות.
תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף יט עמוד א:
והיה כעץ שתול על פלגי מים – אמרי דבי ר' ינאי: כעץ שתול ולא כעץ נטוע, כל הלומד תורה מרב אחד – אינו רואה סימן ברכה לעולם. אמר להו רב חסדא לרבנן: בעינא דאימא לכו מלתא, ומסתפינא דשבקיתו לי ואזליתו: כל הלומד תורה מרב אחד – אינו רואה סימן ברכה לעולם, שבקוהו ואזול קמיה דרבא. אמר להו: הני מילי סברא, אבל גמרא – מרב אחד עדיף, כי היכי [דף יט עמוד ב] דלא ליפלוג לישני.
תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף יד עמוד ב:
לעולם הלכה כדברי בית הלל. והרוצה לעשות כדברי בית שמאי – עושה, כדברי בית הלל – עושה. מקולי בית שמאי ומקולי בית הלל – רשע, מחומרי בית שמאי ומחומרי בית הלל – עליו הכתוב אומר +קהלת ב+ והכסיל בחשך הולך. אלא: אי כבית שמאי בקוליהון ובחומריהון, אי כבית הלל בקוליהון ובחומריהון!
רש"י מסכת ראש השנה דף יד עמוד ב:
מקולי בית שמאי כו' – בעירובין מפרש לה במחלוקת אחת, שיש מקום שנוטין בה דברי בית שמאי להקל, ויש מקום שנוטין בה דברי בית הלל להקל, כגון: ….. והאוחז בזו קולי בית שמאי וקולי בית הלל – רשע, שהרי דבריו סותרין זה את זה כדי להקל, והאוחז בחומרי שניהם – כסיל בחשך הולך הוא, שאינו יודע להבחין על מי לסמוך, אבל בשתי מחלוקות שהקילו אלו בזו ואלו בזו – אין כאן לא משום רשע ולא משום סכלות, דסבירא ליה בהא כבית שמאי ובהא כבית הלל.
תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ז עמוד א:
ת"ר: הנשאל לחכם וטימא – לא ישאל לחכם ויטהר, לחכם ואסר – לא ישאל לחכם ויתיר; היו שנים, אחד מטמא ואחד מטהר, אחד אוסר ואחד מתיר, אם היה אחד מהם גדול מחבירו בחכמה ובמנין – הלך אחריו, ואם לאו – הלך אחר המחמיר; ר' יהושע בן קרחה אומר: בשל תורה הלך אחר המחמיר, בשל סופרים הלך אחר המיקל.
תוספות מסכת עבודה זרה דף ז עמוד א ד"ה הנשאל לחכם:
וי"ל דאינו אסור אלא לשואל אם לא יודיע לו כבר שאלתי לפלוני ואסר לי אבל אם אומר לו כבר שאלתי פלוני חכם מותר
שולחן ערוך יורה דעה הלכות כבוד רבו ותלמיד חכם סימן רמב סעיף לא: (בהגהת הרמ"א שם)
כל תלמיד חכם שדעותיו מכוונות אינו מדבר בפני מי שגדול ממנו בחכמה, אעפ"י שלא למד ממנו כלום. הגה: ואין לאדם להורות עד ארבעים שנה, אם יש גדול ממנו בעיר, אף על פי שאינו רבו. (ב"י בשם הר"ן וסמ"ק ורש"י פרק הנחנקין).
חכם שאסר, אין חבירו רשאי להתיר משקול הדעת, אבל אם יש לו קבלה שטעה, (רבינו ירוחם בשם י"א). או שטעה בדבר משנה, יוכל להתיר. (הר"ן פ"ק דעבודת כוכבים בשם ראב"ד ורשב"א ורמב"ן ז"ל ותוס' ורא"ש ור' ירוחם סוף נתיב ב'). ואפילו אם טעה בשקול הדעת, יכול לישא וליתן עם המורה עד שיחזור בו. (סברת הר"ן).
ולכן אין איסור לשואל (לשאול) לשני (שם במרדכי ואגודה ותוס' ורא"ש ור' ירוחם שם), ובלבד שיודיע אותו שכבר הורה הראשון לאסור. (רבינו ירוחם נתיב ב' ותוס' ורא"ש). ואפילו אם התיר הראשון וכבר חלה הוראתו, אין לשני לאסור מכח שקול הדעת. (כן משמע באשיר"י פרק קמא דע"א). וכל זה באותה הוראה עצמה, אבל במעשה אחר, פשיטא שיכול להורות מה שנראה אליו. (מהרי"ק שורש קע"ב /קע"א/ וחדושי רשב"א וע"פ).
הרב דב ליאור מתוך אתר ישיבה:
מותר שלאדם יהיה רב אחד אותו הוא שואל בהלכות שבת, רב אחר אותו הוא שואל בענייני כשרות, ורב אחר אותו הוא שואל בענייני השקפה. מותר לפנות בכל שאלה לרב המתמחה באותו נושא, ובשאלה אחרת לרב המתמחה בנושא האחר. ומה שכתוב "עשה לך רב" זו עדיפות, אבל לא חיוב גמור. על-כל-פנים, אין לאדם להכריע מדעתו בין פסקים כפי מה שנראה לו סתם, אלא לאחר ניסיון הבנה ובירור של הדעות.