האם מותר להשתמש בארנק שנקנה בחנות שיש בה גם חפצי עבודה זרה?
שלום, הייתי בטיול בחו"ל וקניתי בחנות רחוב ארנק חדש. בחנות מכרו גם אלמנטים נוצריים. האם יש בעיה בקניה בחנות כזאת מלכתחילה ומה הדין בדיעבד? תודה
תשובה
שלום לך,
חזקי ואמצי על שאלתך. בחיים המודרניים לא תמיד אנו נותנים את הדעת על שאלות, הנוגעות לעבודה זרה, מכיוון שהנושא רחוק מעולמנו, אך עדיין יש בהחלט מקום לשאלתך, למשל במכירות שונות (sale) של סוף השנה האזרחית.
אפתח במסקנה הסופית, את יכולה להשתמש בארנק ללא חשש.
איסור עבודה זרה נכתב בתורה פעמים רבות, וזו אחת משלוש העבירות שעליהן נאמר: ייהרג ואל יעבור. מכיוון שמדובר באיסור חמור, נאסר עלינו מדין התורה ומגזירות חכמינו לעשות מעשים שונים, שיביאו לידי התקרבות והתערבות עם הגויים עובדי ע"ז, או שיעודדו את אותם הגויים בעבודתם הזרה (שנאסרה אף עליהם כבני נח).
על-פי דברי הרמב"ם במספר מקומות,[1] הנוצרים נחשבים כעובדי עבודה זרה, זאת בשונה מהמוסלמים. גם התוס' (סנהדרין סג ע"ב) סבורים שעבודתם נחשבת כעבודה זרה בשיתוף, כלומר אמונה בקב"ה בשיתוף אמונה אסורה בשילוש.[2] לעומת זאת נודעת דעתו הייחודית של המאירי (בבא קמא קיג ע"ב), כי אנו מחוייבים ביחס הוגן כלפי עמים 'הגדורים בדרכי הדתות', ואף עובדי אלילים.[3] אולם הוא אינו מקל ביחס לאמונתם.
כאשר חכמינו דנו בשאלות הדומות לשלך, עלו כמה עקרונות שהובילו לאיסור קניה כזה, בין היתר: הנאה מרווח כספי בזכות העבודה הזרה (הנחה, פטור ממס וכד'), שבח לגויים ולעבודתם, חילול השם, מראית עין, הטעיית יהודים אחרים, קרבה לגויים ועוד. אולם בשל החיים בקרבת העמים, והמעורבות הכלכלית עמם, ניכרת אצל רבותינו מגמה לצמצום חלות האיסור במגמה להקל על חיי המסחר היומיומיים ושמירת השגרה.
המשנה (עבודה זרה פ"א, מ"ד) מחלקת בין שני מצבים: עִיר שֶׁיֶּשׁ בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה וְהָיוּ בָהּ חֲנוּיוֹת מְעֻטָּרוֹת וְשֶׁאֵינָן מְעֻטָּרוֹת, זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה בְּבֵית שְׁאָן, וְאָמְרוּ חֲכָמִים, הַמְעֻטָּרוֹת אֲסוּרוֹת וְשֶׁאֵינָן מְעֻטָּרוֹת מֻתָּרוֹת. לדברי הרמב"ם, העיטור הנזכר במשנה הוא קישוט המיועד לעבודה זרה (לדוגמה, עץ אשוח), ולכן תכולת החנות אסורה בהנאה, ואילו רבי עובדיה מברטנורא מבאר כי אותם הקישוטים מהווים סימן לכך שאותה החנות מחוייבת בתשלום מס דתי לכמרים, ומכאן שחלק מתשלום הקונים מופרש לע"ז.[4] על-פי פירוש המשנה בירושלמי (ע"ז פ"א ה"ד), האיסור נובע מהנחה או פטור ממס שקיבלו הסוחרים בימי היריד, שהוקדשו לאליל מסויים, ובכך ביקשו חכמים למנוע מן הלקוחות היהודים לשבח ולהלל את אותה העבודה, שזיכתה אותם בהנחה. ואילו בסוגיה המקבילה בבבלי (ע"ז י"ב, ע"ב) עולה גם שאלת ההנאה מעבודה זרה כתוצאה מהרחת הפרחים המקשטים את החנות, או אף עצם האינטראקציה עם הגויים והכרה בפולחנם, כשאין מכך הנאה ממשית וישירה.
הרמב"ם הביא איסור זה להלכה (בהלכות עבודה זרה פרק ט הלכה יב) במסגרת איסורי הקירבה שקבעו חכמים ביננו לבין הגויים, אף כשאין הנאה מעבודתם, בין היתר גם לשם מניעת יחסי קירבה וחיתון.[5]
יחד עם זאת, לגבי שימוש בעבודה זרה, כשאין בכך קשר ישיר לפולחן הדתי, קבעה המשנה כי אין איסור בדבר: ע"ז שהיה לה גינה או מרחץ נהנין מהן שלא בטובה ואין נהנין מהן בטובה (עבודה זרה פ"ד, "ג). במקרה כזה ההנאה מן הגינה או המרחץ אינה קשורה לעבודה הזרה (מפני שאין בזה הקדש), וגם לא נעשו לשם נוי של ע"ז (רשב"א וריטב"א בשם ראב"ד, והמאירי ע"ז נא ע"ב), ולכן מותר ליהנות מהם בתנאי שלא משלמים שכר לכומרי העבודה הזרה (רש"י ע"ז נא ע"ב). אמנם ר"ת סבור שישנו איסור אף להחזיק להם טובה על מעשיהם, כלומר להעריך ולהודות על כך, ולשלם שכר לעובדי המפעל הציבורי (כגון הגן או המרחץ), וגם כשאין משלמים לכמרים עצמם (תוספות ע"ז מד ע"ב וכן דעת ראב"ד).
במקרה שמדובר בהפסד כספי, או דבר האבד, כשקניה במקום או בזמן אחר תהיה יקרה יותר, לא אסרו חכמים את הקניה ביריד של עבודה זרה (שולחן ערוך יורה דעה סימן קמט סעיף ג), ודברי הש"ך מרחיבים עוד את ההיתר:
כתב הטור בשם הרא"ש דאפילו ביום חגם שרי משום דדלמא לא משכח ליה אלא ביריד והוה ליה דבר האבוד וכתב הר"ן דהיינו דוקא בדברים שצריך להם לעצמו אבל להשתכר בהן לא דהנאת ריוח לא מקרי דבר האבוד ומביאו ב"י וד"מ. מיהו כל זה מדינא אבל האידנא הכל שרי כמ"ש הרא"ש וטור ושאר פוסקים דלאו עובדי עבודת כוכבים הן וכדלעיל ס"ס קמ"ח ולקמן סעיף ד' וכ"כ הב"ח ס"ס זה דהאידנא אין חוששין לשום דבר ונהגו היתר אף ביריד ביום אידם ואפילו נותנים מכס לכומרים.
דברים אלה משתלבים עם המגמה הכללית, שניכרת אצל ראשוני אשכנז, להתיר ולהקל ככל שניתן במסחר עם הגויים, בשל היותנו תלויים בהם באופן יומיומי עבור פרנסתנו.[6] בין היתר קבעו התוס', שעובדי העבודה הזרה שבימינו אינם נחשבים כאדוקים באמונתם, אלא מנהג אבותיהם בידם. כלומר, הגויים ממשיכים את מסורות הפולחן שהורגלו בהן כפולקלור עממי, אך אינם מזדהים אתן באופן עמוק, ומכאן, שהחששות שעליהם דברו חכמינו, אינם רלוונטיים בחיי המסחר המקובלים (תוס' ע"ז ב, ע"א). וכך נכתב למעשה גם בשולחן ערוך (יורה דעה סימן קמח סעיפים ח, יב).
שיקול נוסף שהובא בתוספות, הוא חשש איבה מצד הגויים, או למעשה שיקולי תועלת במסחר, ללא מאפיין דתי. כלומר, האיסור מצטמצם למסחר בתשמישי עבודה זרה ואביזרי פולחן בלבד (תקרובת ע"ז).
מסיכום הדברים עולה, כי אין איסור לרכוש חפצים שונים מסוחר, המוכר אביזרי ע"ז, או חפצים בעלי סממנים דתיים מובהקים בנוסף לחפצים האחרים, וכמובן שלאחר שקנית, מותר להשתמש בארנק. אולם ברצוני להמליץ לך שלא לעשות זאת כשאין הכרח בדבר, מפני שככלות הכל מעשה הקניה משדר מעין הזדהות, או הסכמה עם התכנים הדתיים המוצגים בחנות, הן כלפי המוכר והן כלפי יתר הקונים או העוברים והשבים ברחוב. גם כלפי עצמנו פנימה חשוב להדגיש את ההפרדה ביננו לבין בני הדתות האחרות, ובעיקר בזמן הזה, שבו אין ריחוק תרבותי וחברתי, המפריד ביננו.[7]
בברכה,
עידית
הערות והרחבות
[1] למשל בפירוש המשנה מסכת עבודה זרה פרק א משנה ג, מסכת חולין פרק א משנה ב, משנה תורה עבודה זרה פרק ט הלכה ד, מאכלות אסורות פרק יא הלכה ז, ובמקומות נוספים רבים. זאת בעקבות הגמרא במס' עבודה זרה ז, ע"ב.
[2] אמנם לבני נח מותרת עבודה כזו, אך עבורנו היא נחשבת כאיסור ממש.
[3] למשל, להשיב את אבידתם.
[4] שני הצדדים הללו (נהנה מע"ז ומהנה ע"ז) מופיעים בדברי האמוראים במס' עבודה זרה דף יב ע"ב)
[5] ואילו ביחס לעבודה זרה ממש כתב הרמב"ם בפרק ז הלכה ב: עבודת כוכבים ומשמשיה ותקרובת שלה וכל הנעשה בשבילה אסור בהנאה שנאמר ולא תביא תועבה אל ביתך וכל הנהנה באחד מכל אלו לוקה שתים אחת משום ולא תביא ואחת משום ולא ידבק בידך מאומה מן החרם.
[6] למשל בשו"ת רבנו גרשום מאור הגולה סימן כא, ובשו"ת מהר"ח אור זרוע סימן קעה.
[7] במסגרת התשובה לא נגעתי כלל בשאלת ההעדפה של קניה מיהודי, ראי ספרא פרשת בהר פרשה ג