כיצד אפשר להתמודד עם קושי בצום ט' באב?
שלום,
קשה לי מאוד עם צומות לא פיזית, אלה פסיכולוגית, יש לי הפרעת אכילה שמתבטאת בחרדה מתחושת רעב.
לרוב אני מעבירה צומות בשינה או בצפייה בסרטים שמורידים לי את הרמה הרוחנית (מרגישה ממש את ההשפעה השלילית של זה עלי, ובעיקר מרגישה רע עם עצמי תוך כדי ואחרי, מעין טעם רע כזה ותחושת ריקנות אחרי הסרטים) אבל עוזרים לי להעביר את הצום במהירות ובקלות.
הייתי רוצה להעביר את הצום בצורה משמעותית יותר, להצליח להתאבל על חיסרון נוכחות ה' הפיזית בעולם…
האם יש המלצות בשבילי? האם יש עדיפות למה הכי פחות רע?
עדיף למשל להעביר את הצום בעבודה במשרד? על פני לישון כל הצום ושינה עדיפה על צפיה בסרטים שפוגמים בנפש?
תשובה
שלום לך יקרה,
תודה על השיתוף, אני שומעת שיש לך התמודדות לא פשוטה ובכל אופן את לא רוצה לוותר וחשוב לך לחוות את ט' באב בצורה משמעותית.
קודם כל, הזכרת שיש לך הפרעת אכילה ואיני יודעת אם זו הפרעה מאובחנת ואם את מלווה על ידי אשת טיפול. אם כן, חשוב להתייעץ איתה ולהבין אם יש סיבה בריאותית שבגינה צום יכול להזיק לך (פיזית או נפשית) או האם יש השפעות אחרות כלשהן עליך. לאחר התייעצות את מוזמנת לחזור אלי כדי לבחון את חובתך או אי-חובתך לצום.
המשך הדברים שלי מתייחסים למקרה שהצום אינו מזיק לך אלא רק נמצא ברובד של קושי גדול.
הצום כשלעצמו חשוב ובמצב האידיאלי נכון להקדיש את היום הזה לעיסוק באבל על חורבן הבית. אך המצב האידיאלי הזה הוא לא אפשרי להרבה אנשים שמתקשים לצום, ולכן יש מקום גם למצוא דרכים להסיח ממנו את הדעת באופנים שונים.
האפשרות העדיפה, אם היא רלוונטית אליך במצב שלך, היא להסיח את הדעת בתכנים הקשורים למהות היום. ישנם מספר ימי עיון ברשת שאפשר להצטרף אליהם (אשלח לך המלצות שקיבלתי), אפשר לראות סרטים או שיעורים ברשת הקשורים לט' באב או לשואה, ניתן לקבוע חברותא וללמוד יחד אגדות חורבן או דיני אבלות.
במידה והצעות אלו לא נותנות לך מענה אפשר לעסוק בדברים אחרים. ביקשת שאדרג אותם לפי סדר חשיבות אך אין סדר מסויים חוץ מהמלצה שלא לראות סרטים "סתמיים" אשר לדברייך משאירים אותך עם תחושת ריקנות והשפעה שלילית. מספר אפשרויות, אשר העלית בעצמך, הם למשל להפיג את החרדה על ידי שינה, לקרוא ספרים שמסיחים את הדעת (לא ספרים של לימוד תורה אשר משמחות את הלב) ועבודה.
לגבי עבודה חז"ל לימדו שאין הברכה שורה בעבודה שנעשתה בט' באב, אך השו"ע גם ממשיך וכותב שבמקרה של "דבר האבד" (הפסד כספי או פיטורין וכו') ניתן לעבוד. מכאן אפשר להשליך שגם במקרה של הפסד מסוג אחר (למשל חרדה או שבירת הצום) או צורך גדול – ניתן לעבוד.
ביחס לכל ההצעות הללו, מן הראוי להשתדל עד חצות היום לעסוק במהות היום (שוב, רק אם זה אפשרי לך לפי מצבך הנפשי והפיזי) ולאחר מכן יש יותר מקום להקל באבלות כגון לעבוד ולעסוק בדברים אחרים. אך שוב אדגיש שבמקרה שהצום משפיע עליך לרעה דברים אלו מותרים גם לפני חצות היום.
אם לא מתאפשר לך להקדיש את היום לעיסוק במשמעות היום אני ממליצה לך להשקיע את השעות הבאות ערב הצום לקרוא וללמוד על החורבן כדי שתיכנסי ליום הזה באופן משמעותי. אפשר גם לאחר הצום לעסוק בתכני היום, הרי שריפת המקדש נמשכה עד חצות היום העשירי באב (ולכן חלק ממנהגי האבלות ממשיכים עד אז) אך כדאי גם לעסוק בעניין הנחמה על החורבן ולא רק בחורבן עצמו כמו שעושים עד חצות היום בט' באב .
אני מאחלת לך בריאות וכוחות ושתזכי להתאבל על ירושלים ובכך גם לזכות לראות בבניינה.
בברכה,
רחל
מקורות
החולה פטור מן הצום כיוון שחכמים לא גזרו את הצום על מי שחולה:
שולחן ערוך תקנד
ו חַיָּה כָּל שְׁלֹשִׁים יוֹם, וְכֵן חוֹלֶה שֶׁהוּא צָרִיךְ לֶאֱכֹל, אֵין צָרִיךְ אֹמֶד אֶלָּא מַאֲכִילִין אוֹתוֹ מִיָּד, דְּבִמְקוֹם חֹלִי לֹא גָּזְרוּ רַבָּנָן.
הגה: וּמִיהוּ נוֹהֲגִין לְהִתְעַנּוֹת כָּל זְמַן שֶׁאֵין לָהֶם צַעַר גָּדוֹל שֶׁהָיָה לָחוּשׁ לְסַכָּנָה, וְהַמֵּקֵל לֹא הִפְסִיד.
עבודה בתשעה באב וההקלה באבלות לאחר חצות היום
הסיבה שלא לעבוד בתשעה באב היא כדי לא להסיח את הדעת מהאבלות על החורבן. אך במקרה של "דבר האבד" מותר לעבוד. השולחן ערוך מתייחס למנהג המקום וכיום המנהג הוא כדברי הרמ"א שלא לעבוד עד חצות היום. הוא מוסיף שמלאכות שאין בהם "שיהוי", כלומר טרדה ואינם מסיחים את הדעת, ניתן לעשות גם קודם לחצות היום.
בחצות היום של תשעה באב מקילים מעט באבלות של יום זה. זה בא לידי ביטוי בכך שמותר לקום לשבת על כסאות רגילים במקום על הרצפה או כסאות נמוכים, מפסיקים לומר קינות וגברים מניחים תפילין במנחה. ההסבר לכך הוא שהשיא של החורבן היה באמצע, או לקראת סוף, תשעה באב והלב עדיין לא פנוי לקבל נחמה כל עוד הבית עומד על תילו ודווקא בזמן הקשה ביותר של השריפה אנחנו הכי זקוקים לנחמה.
שולחן ערוך סימן תקנד
כב מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּט' בְּאָב, עוֹשִׂין; בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת, אֵין עוֹשִׂין; וּבְכָל מָקוֹם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בְּטֵלִים, וְכָל הָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת עַצְמוֹ תַּלְמִיד חָכָם לְעִנְיָן זֶה עוֹשֶׂה…
הגה: וְלֹא נָהֲגוּ בְּאִסּוּר מְלָאכָה כִּי אִם עַד חֲצוֹת. וְנָהֲגוּ לְהַחְמִיר עַד חֲצוֹת בְּכָל מְלָאכָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שִׁהוּי קְצָת, אֲפִלּוּ מַעֲשֵׂה הֶדְיוֹט; אֲבָל דָּבָר שֶׁאֵין בָּהּ שִׁהוּי, כְּגוֹן הַדְלָקַת נֵרוֹת אוֹ קְשִׁירָה וְכַדּוֹמֶה, מֻתֶּרֶת. וְלַחְלֹב הַפָּרוֹת טוֹב לַעֲשׂוֹת עַל יְדֵי עַכּוּ"ם, אִם אֶפְשָׁרבְּעַכּוּ"ם
באר היטב – אין עושין. כדי שלא יסיחו דעתן מהאבילות ומטעם זה גם בלילה אסור במלאכ' דהא גם בלילה מחויב להתאבל
כג וּמְלֶאכֶת דָּבָר הָאָבֵד מֻתָּר, כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמְרוּ בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד.
כד כָּל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּתִשְׁעָה בְּאָב, אֵינוֹ רוֹאֶה סִימַן בְּרָכָה מֵאוֹתָהּ מְלָאכָה.