מותר לקבל החזרי נסיעות מהמילואים למרות שאני לא מגיעה ברכב שלי?
אני משרתת מילואים ועל כל יום מילואים שאליו אני מגיעה ניתן לקבל נוסף על התגמול החזרי נסיעות בתחבצ/רכב (כמו בעבודה) לפי מה שמסמנים. כמובן שעל החזרי נסיעה ברכב פרטי משלמים הכי הרבה.
האם מותר לבקש החזרי נסיעות לפי תעריף רכב גם אם נוסעים בתחבצ/טרמפ, או שיש בכך אונאה או גזל למרות שאין דרך אכיפה אמיתית על זה?
תשובה*
שלום,
יישר כוחך על תרומתך בשירות המילואים, ועל רצונך להתנהל ביושר מבחינה ממונית. לא תמיד קל לעצור ולברר מה עמדת ההלכה, בתחום שכבר התקבל ונעשה נורמטיבי, ובפרט שאין פיקוח ואכיפה מצד הצבא, במצב כזה נוח לנו להישאר בספק ולהשאיר ברשותנו את הכסף שהתקבל.
על פי חוקי מדינת ישראל, ישנה זכות חוקית לכל שכיר לקבל דמי נסיעות למקום עבודתו, וזה מהווה חלק משכר העבודה. הטבה זו הינה סוג של תנאי העסקה שבין המעביד והעובד על פי "נהג המדינה", ומכיוון שמשרתי המילואים הם כעין שכירים של הצבא בזמן השירות, ישנן תקנות על תשלומים שונים והחזרי הוצאות בגין שירות זה. בין היתר זכאים משרתי המילואים להחזרי הוצאות נסיעה, ולשכר עבודה.
כדי לבדוק את שאלתך, נשווה אותה למצב אחר, הדומה לה. מן התורה ישנם חיובים של האיש כלפי אשתו, ואחד מהם הוא פרנסתה: "שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע" (שמות כא, י), ומתוך כך מובן, שהאיש אחראי על ההכנסות בבית, כשהאשה לא היתה ישות כלכלית עצמאית.
הגמרא (נזיר כד, ע"ב) מעלה מצב, שבו אשה "קמצה מעיסתה" ולכן הופכת לבעלים על ממון משלה, כסף זה שייך למעשה לה, ולא לבעלה, למרות הכללים "מה שקנתה אשה, קנה בעלה" (נזיר כד, ע"ב), ו"מותר מזונות לבעל" (כתובות סה, ע"ב). במקרה המדובר, כללים אלה אינם חלים והבעל אינו זוכה בעודף, כפי שמופיע בתוס' והמאירי על הדף וכן בדברי הר"ן (נדרים פח, ע"א). "שלא הוזלו המזונות, אלא קימצה ופיחתה מפיה שלא אכלה כדי שובע, דההוא מותר הוי ודאי דידה". כאן האשה הפחיתה וצמצמה את כמות אכילתה, ולכן הנותר שייך לה.
באופן שונה כתבו הטור והרמ"א (אבן העזר סימן ע ס"ג), שאף כאשר האשה הקטינה את אכילתה, שייך המותר לבעל. אולם כאן הבית יוסף מפנה לדברי רש"י (כתובות סה, ע"ב), שמדובר במזונות עודפים שנותרו לאשה לאחר אכילתה: "כגון אשה שמזונות האמורים במשנתנו עודפין לה, שאינה רעבתנית". (ולא שהאשה צמצמה את אכילתה והרעיבה עצמה). גם דגול מרבבה (אבן העזר סימן ע ס"ג) מעמיד את דברי הרמ"א במקרה שהאשה קנתה בזול, ולא שהרעיבה את עצמה, ולכן במקרים אלה, הנותר שייך לבעלה.
כך כתבו גם המשנה למלך (אישות פי"ב, הי"ג), נודע ביהודה (תניינא קונטרס אחרון סימן פ), תשובה מאהבה (חלק א סימן פ), דגול מרבבה (אבן העזר סימן ע ס"ג), פתחי תשובה (אבן העזר סימן ע ס"ק א), חשוקי חמד (כתובות נט ע"א), שבט הלוי (חלק ו סימן רכד), אגרות משה (אבן העזר חלק א סימן קו). הסברא המשותפת לכל הפוסקים הללו יוצאת מן ההגיון הפשוט, ולפיו אם האשה קיבלה על עצמה לסבול רעב ודוחק, היא עשתה זאת למען עצמה, ולא עבור בעלה.
כך גם כאן, העובד או משרת המילואים רשאי לנסוע בטרמפ או בתחבורה ציבורית, ובכך לוותר על נוחות, לבזבז זמן ולטרוח (ואולי אף לסבול אי נעימות מסויימת) עבור שמירת הכסף לעצמו, הרי היה יכול לנסוע ברכבו הפרטי, והבחירה בידיו, ולכן אין המעסיק יכול למחות בידו על כך (מחצית השקל אורח חיים סימן שסז סק"א, שו"ת מהרש"ם חלק ט סי' קנא, שארית יעקב חלק ב סימן ס, ישכיל עבדי חלק ה – חושן משפט סימן כט). בעניין זה יכול העובד ללכת ברגל, לנסוע בתחבורה ציבורית, או להיעזר בטרמפ, ובכל המקרים הכסף שייך לו:
"הם מצד עצמם חייבים לשלם לו גם בעד נסיעתו, ואם הוא רוצה לחסוך שכר הנסיעה ולנסוע ברגל, זה ענינו, ופשוט, שלא יכולים להגיד לו מכיון שלא שילמת שכר נסיעה, אין אנו צריכים לשלם לך בעד הנסיעה. .. זה שמזלזל בעצמו ומוותר על כבודו, לנסוע בטרמפ, הרי זה כאילו קונה זלזול זה בשכר הנסיעה שמקבל, והרי הוא בבחינת נוסע ברגל, שחייבים לשלם לו שכר נסיעתו כאמור" (ישכיל עבדי חלק ה חושן משפט סימן כט)
לכן את יכולה לקבל את החזר הנסיעות ברכב פרטי, אף אם אינך משתמשת בו לצורך הנסיעה למילואים.
עידית
*הערה:
לאחר פרסום התשובה נודע לי כי הנוהל בעניין החזרי נסיעות מחייב את משרתי המילואים להצהיר, כי הם מגיעים ברכבם הפרטי, ובמידה ויחול שינוי באופן ההגעה לשירות המילואים, הם מתחייבים לעדכן זאת בדו"ח המקוון (ראי אתר המילואים "השתתפות בהחזר הוצאות נסיעה" – ברכב). מכיוון שכך, אין היתר להצהיר הצהרה שקרית שיש בה גניבת דעת או אף גזל. בעניין היעדר האכיפה שציינת בסוף דברייך, אין זה אמור להשפיע על מעשינו, ולהתיר את האיסור.