איך לשלב בין הרצון להתפלל והצורך לטפל בבת שלי?
שאלה:
אני מוצאת את עצמי נמנעת מתפילות (מנחה, ערבית) כשהילדה איתי (בת 5) כי היא צריכה ממני תשומת לב אחת לכמה דקות. האם יש אפשרות להתפלל ולתת לה תשומת לב מינימלית כשהיא צריכה? כרגע הפתרון הוא לחבק אותה ללא מילים אבל זה לא תמיד נותן לה מענה.
תשובה:
שלום לך, השאלה שלך מעוררת אצלי הזדהות עמוקה.
אני קוראת בדברייך שתי שאלות.
השאלה הראשונה היא הלכתית, ואם אני מבינה נכון את כוונתך, השאלה היא האם על פי ההלכה ניתן לדבר עם הילדה או לעצור בזמן התפילה כדי לטפל בה ולתת לה תשומת לב מעבר לחיבוק.
מבין השיתין עולה גם השאלה השניה: המורכבות של השילוב בין תפילה לטיפול בילדים והשאלה האם וכיצד יש ליצור קדימות ביניהם.
אשתדל להתייחס לשתי השאלות.
א. השאלה ההלכתית: דיני הפסק בתפילה לצורך ילדים קטנים
בראשית דבריי אני רוצה לחזק אותך על המאמץ להקפיד על תפילה גם בשנים בהן את מטופלת בילדים.
מבחינת דיני הפסק בתפילה יש להבחין בין מצבים שונים.
בתפילת מנחה יש מקום להפסק בדיבור [עצירת התפילה ודיבור על משהו אחר] בשעת הצורך בין אשרי לתפילת עמידה.
בתפילת ערבית, באופן רגיל אסור הדיבור מתחילת התפילה ועד סופה. עם זאת התירו להפסיק ברמיזה ואפילו בדיבור בשעת הצורך בין פרשיות קריאת שמע. בתוך הפרשיות עצמן מותר להפסיק בדיבור מפני אדם שמעורר אצלנו יראה. וראוי להימנע מכך אם אין צורך גדול.
בתפילת עמידה [של מנחה ושל ערבית] אנו כעומדות בפני השכינה ואין להפסיק בה מפני שום סיבה אלא מפני סכנה בלבד.
עם זאת, ישנן פעולות שלא הוגדרו כהפסק או שהותרו מפני שהן לצורך התפילה עצמה.
בפוסקים הובאה מחלוקת מעניינת ביחס לתינוק המפריע בזמן התפילה:
החיד"א בברכי יוסף מביא את דברי המהר"י מולכו שכתב שאם תינוק שוחק ומפריע להתרכז בתפילה אסור לגעור בו בדיבור אך מותר לרמוז לו בידו. אם הרמיזה אינה עוזרת מותר להפסיק את התפילה בשינוי מקום אך לא בדיבור.
השערי תשובה מביא את פסיקת הברכי יוסף ומסביר שהרמיזה לתינוק באמצע תפילת עמידה הותרה מפני שהיא צורך התפילה על מנת שהמתפלל יוכל להתרכז (ואף מסיק מכך שמותר באותו אופן לאדם שמתעכב בתפילתו והציבור ממתינים לו לרמוז שלא יחכו לו לחזרת הש"ץ כדי שיוכל להתרכז בתפילה) וכך נפסק במשנה ברורה ובכף החיים.
אבל ערוך השולחן תמה על זה וכתב שאף אם זה צורך התפילה אין להתיר לרמוז וודאי שלא לשנות מקום בתפילת עמידה.
רוב הפוסקים סברו שבעת הצורך ניתן לרמוז ואפילו להשמיע קול כדי שילד יפסיק להפריע לתפילה.
אלא שנראה שהדיון כולו לא עוסק במצב הדומה לשאלתך. הפוסקים מתייחסים לסיטואציה בה תינוק בוכה מצד ההפרעה לתפילה, אבל לא מצד צרכי התינוק והצורך לטפל בו. כפי הנראה, במצב המתואר המתפלל הוא לא האדם שמופקד על שמירתו של הילד.
במציאות שתיארת, המצב שונה כי כתבת שהילדה אתך וכנראה אין מישהו אחר שאחראי עליה באותה עת. במצב זה גם הפוסקים שאסרו את הרמיזה לילד יתכן והיו מתירים התייחסות לצרכים דחופים של הילד תוך כדי התפילה, עם שאיפה למינימום הפסק במקומות שאסור להפסיק בהם את תפילתנו.
ב. שאלת תיעדוף התפילה למול הטיפול בילדה
בתקופות בהן הטיפול בילדים הוא אינטנסיבי, עדיף להשתדל להתפלל לפני שהילדה חוזרת מהגן או אחרי שהיא הולכת לישון או כאשר יש עוד מבוגר בבית שיכול להיות אתה.
אני יודעת שלא תמיד זה אפשרי.
אם המצב הוא שאת מתפללת מנחה כאשר ילדה בת 5 נמצאת אתך אני מציעה להתייחס לזה כאל לימוד ודוגמא אישית גם עבורה.
מדובר בתפילות קצרות. כדאי לדאוג לה לתעסוקה אבל גם אם היא מאבדת עניין ורוצה את תשומת ליבך (או שהיא רוצה בה דווקא מפני שהיא מזהה שאת מתפללת.) יש ערך גדול בכך שילדה תילמד להמתין מעט ותדע שאמה עומדת כעת בפני בוראה. אני סבורה שזו חוויה חשובה שתיטיב גם את החיבור של הילדה לעולם של תפילה לכשתגדל (הדברים שונים כמובן כאשר מדובר בתינוק או פעוט שזקוק להשגחה צמודה). אם כך, הקושי שאת מכירה בתפילות הוא גם הזדמנות חשובה לחינוך וחיבור בתך לעולם הרוחני וההלכתי.
בנוסף, מלבד שאלת ההפסק בתפילה קיימת גם השאלה האם בכלל להתפלל או שכאשר יש ילדים עדיף להישאר פנויה עבורם ולא להיכנס למצב בו אינך יכולה להיות זמינה עבור הילדה.
מכיוון שגם לי יש התמודדות דומה אני יכולה לשתף אותך בגישה שהיא נכונה עבורי.
כל ילד הוא עולם ומלואו, וכל ילד זקוק לתשומת לב באופן שמתאים לו. בדבריי הבאים אתייחס לאימהות, אך חלק גדול מהדברים רלוונטי גם לאבות. (איני נכנסת כעת להגדרות ולשאלות בדבר תפקוד הורי של נשים וגברים.)
האמהות ביסודה היא חוויה טוטאלית של התמסרות לצרכיהם של ילדינו, למן ההיריון והלידה הצרובים בבשר ממש ודרך שנות גידול פעוטות שעדיין תלויים מאד באמם וגם בשלבים בהם הילדים גדלים אט אט.
היטיבה להפליא לבטא את המלאות שבחוויה האמהית המשוררת חוה פנחס כהן בשירה המופלא תפילה לאם בטרם שחרית
האמהות עצמה היא מילוי תפקיד עמוק וקיום של עבודת ה'.
בתקופה בה את מטופלת בילדים את לעתים בגדר עוסק במצווה הפטור מן המצווה. בנוסף, כאשר אדם נמצא במצב בו אינו מסוגל להתכוון כראוי בתפילה, מעיקר הדין הוא פטור מתפילה.
ועם זאת- בצד היותי אמא אני גם אדם, אישה עם רצונות ושאיפות וברכה שמגיעה דרכי לעולם ואינה קשורה בגידול ילדיי. חלק משמעותי מאד מהיותי אדם עובד ה' הוא העמידה בפני ה' בתפילה. לכן נשים חייבות בתפילה; חז"ל בטאו זאת בקביעה שחיוב נשים בתפילה הו משום שהתפילה היא רחמים
ניתן לצמצם את חיוב התפילה למינימום ההלכתי שלו כדי לפתור את רוב הקושי שלנו להתפלל כאמהות.
בצד הדעות המחייבות נשים בשתי תפילות בנוסח התפילה המקובל ישנן גם דעות שמחייבות רק בתפילת שחרית או אפילו רק בגרעין הבסיסי של פניה לקב"ה בתפילה בבקשה ובשבח ולא דווקא בנוסח התפילה שבסידור.
אלא שבדברים שבסיס עבודת ה', אין זה נכון להסתפק במינימום האפשרי. לא בכדי הורחבה מסגרת התפילה לשלוש תפילות בנוסח מחייב, זוהי מעטפת שמייצרת עבור אדם עובד ה' קביעות בעולם של עמידה נוכח פני ה'.
האימהות היא אכן אינטנסיבית מאד, אך רוב הנשים מסוגלות למצוא בתוכה זמן למחויבות לפרנסת המשפחה וגם זמן חשוב לכשעצמו לפנאי ולהתפתחות אישית. כשיש רצון ותחושת שייכות לתפילה ניתן לפנות גם עבורה את הזמן הנדרש לכך.
מברכת אותך שיתקבלו כל תפילותייך לרצון לפני אדון הכל.
מקורות והרחבה-
הפסק בתפילת עמידה:
א.תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ל עמוד ב
/משנה/. אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש. חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין, כדי שיכוונו לבם לאביהם שבשמים. אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו, ואפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק.
ב.תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לב עמוד ב
אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו. אמר רב יוסף: לא שנו אלא למלכי ישראל אבל למלכי אומות העולם פוסק.
מיתיבי: המתפלל וראה אנס בא כנגדו, ראה קרון בא כנגדו – לא יהא מפסיק אלא מקצר ועולה! – לא קשיא: הא – דאפשר לקצר והא דלא אפשר לקצר אפשר לקצר מקצר ואי לא מפסיק.
כיצד לקצר את התפילה? מחלוקת רשי ורבנו יונה:
ג. רש"י מסכת ברכות דף לב עמוד ב
הא דאפשר בקצור – כגון שסמוך לגמור תפלתו.
ד. רבינו יונה מסכת ברכות דף כג עמוד א
לא קשיא הא דאפשר הא דלא אפשר פירוש אם רואה שיוכל למהר ולסיים תפלתו קודם שיגיעו אליו יקצר ויאמר פתיחת הברכות וחתימתן ואם לאו פוסק שאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש ובירושלמי אמרו היה עומד ומתפלל בסרטיא או בפלטיא הרי זה מעביר מפני החמור או מפני הקרון ובלבד שלא יפסיק את תפלתו דכיון שיכול להתנצל בשהתרחק ממנו בצד אחר אין לו לפסוק ולדבר ומה שאמרו גבי מלכי אומות העולם פוסק משום דהתם כיון שיש לו להשיב לו שלום אי אפשר בלא דיבור אבל נראה דהוא הדין נמי במלכות אומות העולם שאם יכול להתרחק לצד אחר וינצל בזה יש לו לעשות כך כדי שלא יצטרך לדבר:
רש"י כתב שהכוונה "אפשר לקצר" היא כשכבר הגיע לקראת סוף התפילה. אבל רבנו יונה כתב שמקצרים את התפילה עצמה- לומר רק פתיחה וחתימה, וכך פסק השו"ע.
קיצור או שינוי מקום- מה עדיף?
ה. רבינו יונה מסכת ברכות דף כא עמוד א
ואפילו נחש כרוך על עקיבו לא יפסיק ואף על פי שאין לו להפסיק ולדבר אפילו הכי יכול ללכת כדי שישליכנו מעליו שלא מצינו הליכה שנקראת הפסקה בשום מקום מיהו היכא דאיכא סכנה בכל ענין מותר להפסיק:
ו.משנה ברורה סימן קד ס"ק ד
(ד) או אם אפשר – וטוב יותר לקצר בדאפשר משיטה מן הדרך [ב"ח וא"ר] אבל הפמ"ג כתב יש להתיישב בזה דמשמע דהליכה לצורך התפלה לא הוי הפסק:
תינוק שמפריע בזמן התפילה
ז. ברכי יוסף אורח חיים סימן קד ס"ק א – ג (החיד"א)
א. דין א. לא יפסיק בתפלה וכו'. אסור לגעור בפיו בתינוק השוחק אף דמטרידו בתפלתו. הרב מהר"ר יעקב מולכו בתשובותיו כ"י סי' ס'. וכ"כ הרב מהר"ם ן' חביב בתשובותיו כ"י סימן ח'א.
ב. מותר לרמוז בידו כדי שישתוק התינוק. הרב מהר"ם ן' חביב בתשובה כ"י הנז'. וכן משמע מדברי הרב מהר"י מולכו בתשובה כ"י הנז'.
ג. אם כבר עשה באופן שישתוק התינוק ועודנו שוחק ומטרידו ירחיק עצמו ממנו ולא ידבר. הרב מהר"י מולכו בתשובת כ"י הנז'.
ח.שערי תשובה על שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילה סימן קד סעיף א
[א*] לא יפסיק כו'. וכתב בבר"י בשם מהר"י מולכו שאסור לדבר בפיו בתינוק השוחק אף שמטרידו בתפלתו, אבל מותר לרמוז בידיו כדי שישתוק התינוק, וכ"כ מהר"ם בן חביב בתשובת כת"י וכתב מהר"י מולכו עוד שאם כבר עשה אופן שישתוק התינוק ועודנו שוחק ומטרידו ירחיק עצמו ממנו ולא ידבר ע"ש ועיין לקמן ס"ק ג' ועיין סי' ס"ג לענין לרמוז בק"ש לדבר מצוה דיש חילוק בין פ' ראשונה לשני'
וכאן שאני שמחמת שמטרידו אינו יכול לכוון תפלתו כראוי הו"ל צורך התפלה עצמה ומותר לרמוז ונראה דאדם נכבד שעומד בתפלה והש"ץ ממתין עליו באמירת קדיש והוא אינו מרוצ' בכך שימתינו עליו מחמת טרחא צבורא ומחשבה זו מטרידהו בתפלתו מותר לו לרמוז לש"ץ שיתפלל כדרכו ולא ימתין עליו וכתינוק שוחק ומטרידו דמי:
ט. משנה ברורה סימן קד ס"ק א
(א) לא יפסיק – ואפילו רמיזה בעלמא אסור, אם לא [=מלבד] לתינוק הבוכה, מותר לו לרמז לו בידיו כדי שישתוק ולא יטרידו מתפלתו ואם אינו מועיל ירחיק את עצמו ממנו ולא ידבר עמו. וכן אדם נכבד שעומד בתפלה והש"ץ ממתין עליו באמירת קדיש או קדושה והוא אינו מרוצה בכך שימתינו עליו וזה מטרידתו בתפלה מותר לו לרמז לש"ץ שיתפלל כדרכו [ש"ת]:
י. ערוך השולחן אורח חיים סימן קד סעיף ד
ולא רק הפסק דיבור אסור בתפלה והפסק הילוך אלא אפילו רמיזה בעלמא אסור בתפלה
ויש מי שמתיר כשתינוק בוכה ומבלבלו בתפלתו לרמז לו בידיו שלא יבכה ואם אינו מועיל ירחיק את עצמו ממנו
וכן העומד בתפלה ומרגיש שהש"ץ ממתין עליו מותר לו לרמז בידו שלא ימתין משום טירחא דציבורא [ש"ת]
ואני תמה מאד על זה והרי אף בפרשה ראשונה של ק"ש אסור לרמז כמ"ש בסימן ס"ג וכ"ש בפסוק שמע ישראל וק"ו בשמ"ע דאפילו אם נאמר שהוא צורך התפלה או טירחא דציברא א"א להתיר וכ"ש לילך
ולכן נ"ל דאסור בכל הני וכשתינוק בוכה ומבלבלו יתחזק בתפלתו ומן השמים יעזרוהו
ומשום טירחא דציבורא יקצר ולא יאריך אבל לא להפסיק ברמזים וכל שכן בהילוך:
הפסק בברכות קריאת שמע
י"א. תלמוד בבלי מסכת ברכות דף יג עמוד א
/משנה/. היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא, אם כוון לבו – יצא. בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב, ובאמצע – שואל מפני היראה ומשיב, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד, ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם. אלו הן בין – הפרקים: בין ברכה ראשונה לשניה, בין שניה לשמע, בין שמע לוהיה אם שמוע, בין והיה אם שמוע לויאמר, בין ויאמר לאמת ויציב. רבי יהודה אומר: בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק.
י"ב. תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ב הלכה א
עד כדון באמצע הפרשה ואפילו באמצע הפסוק ר' ירמיה מדמי (מרמז). ר' יונה משתעי (מדבר). ר' חונה רב יוסף [דברים ו ז] ודברת בם מיכן שיש לך רשות לדבר בם:
י"ג. רא"ש מסכת ברכות פרק ב סימן ה
מפני היראה. פירש"י אדם שהוא מתיירא שמא יהרגנו. ולא נהירא לי(א) פשיטא (ב) שאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש. ונראה דאביו ואמו ורבו חשיב מפני היראה דכתיב איש אמו ואביו תיראו ותנן מורא רבך כמורא שמים:
י"ד.ספר החינוך פרשת ואתחנן מצוה תכ
וכן מענין המצוה מה שאמרו [שם י"ג ע"א] שאדם שואל בשלום מי שהוא חייב לכבדו ומשיב שלום לכל אדם בין הפרקים, ובאמצען שואל מפני היראה, כלומר למלכי האומות או לשרים הגדולים, ומשיב מפני הכבוד, [וי"מ יראת אביו או רבו שאדם חייב לירא מהם]. וזה כמה שלא ראינו מי שיקפיד על חבירו כלל אם לא יפסיק לו ואפילו בין הפרקים.
נספח- שני מקורות מעניינים על תינוקות ותפילה-
טיפול בתינוק בזמן התפילה
ט"ו. הערות הגרי"ש אלישיב מסכת ברכות דף לג עמוד א
"אפי' נחש כרוך על עקבו לא יפסיק". כאן מבואר היאך צריך שיתפלל דהרי פשיטא דכשתינוק בוכה ומפריע לו להתפלל דפשיטא דיכול להפסיק ולהתעסק איתו, וא"כ אי הנחש מפריע לו לכוונה פשיטא דמפסיק, רק אמרי שזה אין מפריע לו לכוונה, וקמ"ל דאסור לו להפסיק משום סכנה דבנחש ליכא סכנה. חזינן דצריך כ"כ לכוין שלא יפריע לו מה שיש כאן נחש.
ט"ז. שו"ת אור לציון חלק ב פרק מה – הלכות תפילה אות כז (הרב בן ציון אבא שאול)
כז. נפל סידורו או נפלה טליתו באמצע שמונה עשרה, יכול להרימם אף באמצע הברכה, אם הדבר טורדו, ואם אינו טורדו, יניחם שם עד שיסיים תפילתו. וכן רשאי להרים תינוק בוכה אם הדבר טורדו, והוא הדין שרשאי להוציא ממחטה כדי להוציא רוק וכדומה.
הרב בן ציון אבא שאול מתיר להרים תינוק בוכה .ההערה של הרב אלישיב היא מתחום המוסר בכוונה הראויה לתפילה.כשיש הפרעה לתפילה פשוט לו שמותר להפסיק. אך אדם צריך להיות שקוע בתפילה באופן שהנחש (הלא ארסי) לא יורגש על ידו
קשה שלא לחשוב על השוואת הדברים לסיפור הנודע על בעל התניא והצמח צדק והתביעה לשמוע את קולו של התינוק הבוכה(אמנם,שם דובר על לימוד תורה ולא על תפילה)
שנזכה לשמוע את קול התינוק הבוכה ושבורא עולם ישמע את תפילותינו.