גילינו מזוזות פסולות, האם זו הסיבה לאסונות שקרו לנו?
שאלה:
לאור אירועים של לא עלינו מחלות ומוות בקהילת בית הספר, הורים של תלמידות, מורות והורים של מורות, החלטנו למסור את מזוזות בית הספר לבדיקה ועלה שכשליש מהמזוזות פסולות. הדבר זרע בהלה רבה בקרב הצוות והמורות. מה משמעות הדבר? מה לא בסדר איתנו?
לתשובה בהקדם נודה,
בברכה, ההנהלה
תשובה:
שלום וברכה,
באופן טבעי כאשר אנו שומעות על מזוזות לא כשרות בבתינו או במקום עבודתנו הדבר מטלטל אותנו ומעלה חששות ושאלות על הקשר בין אי כשרותן של המזוזות לאירועים קשים שחלילה קרו, קורים או יקרו.
אני מבקשת להתבונן בעובדות הנ"ל מכמה זוויות.
- הזוית הטכנית
בבדיקה שנעשתה לפני 5 שנים במזוזות רבות באזור יחסית דתי ומסורתי בארץ נמצא ש58% מהמזוזות לא היו תקינות. זהו כמובן נתון גבוה מאד וההסבר פשוט. גם אם היו המזוזות כשרות למהדרין, הן עלולות להיפסל במרוצת הזמן בשל סיבות שונות. בעיקר אורבת סכנה כזו למזוזות הנכתבות על קלף פשוט וזול שבלה מהר ואז, אפילו סדק באות אחת פוסל את המזוזה. וכמו כן, עבר הרבה מאד זמן מאז שבדקו את המזוזות הנ"ל. מזוזה איננה מוצר לנצח. גם מזוזות טובות ואיכותיות נפסלות עם השנים כתוצאה מתהליכים כימיים של החומר. לכן חשוב לבדוק מעת לעת את המזוזות שהן חלק בסיסי מכל בית יהודי. יש למסור את המזוזות לבדיקה אצל מגיה סת"מ בעל תעודת הסמכה וירא שמים, מדי שנה או לפחות פעם בשלוש שנים.
- הזוית ההלכתית
מצוות עשה מן התורה לכל אדם לקבוע מזוזה במשקוף דלת הכניסה לבית, לחדרים ולכל מבנה בו שוהים בני אדם. המצווה נלמדת מהפסוק בספר דברים ו':
"וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ […] וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ."
ובדברים פרק יא:
וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם […] וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ. לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ.
אנחנו מכירות את הפרשיות הללו מקריאת שמע ששתי הפרשיות הראשונות שבה, הן הנכתבות על הקלף של המזוזה. מטרתן לשמש עבורנו תזכורת מתמדת ליסודות המכוננים של היהדות – אמונה באל אחד, אהבתו וקיום מצוותיו.
וכך כותב הרמב"ם בספר אהבה, הלכות תפילין מזוזות וספר תורה, פ"ה הלכה יג:
חייב אדם להיזהר במזוזה מפני שהיא חובת הכל תמיד. וכל זמן שיכנס ויצא יפגע ביחוד השם שמו של הקדוש ב"ה ויזכור אהבתו וייעור משנתו ושגיותיו בהבלי הזמן וידע, שאין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולם. ומיד הוא חוזר לדעתו והולך בדרכי מישרים. אמרו חכמים הראשונים כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו מוחזק הוא שלא יחטא שהרי יש לו מזכירין רבים והן הם המלאכים שמצילין אותו מלחטוא שנאמר חונה מלאך יי' סביב ליראיו ויחלצם בריך רחמנא דסייען.
לפי הרמב"ם המצווה עוזרת לנו להיות במודעות תמידית של נוכחות הקב"ה. בבחינת, יש עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים. כך נישמר מלחטוא ונלך בדרך הישר. המזוזה, מדגיש הרמב"ם, היא המצילה אותנו מהחטא – ולא כל מיני מתווכים ומלאכים שיש אנשים החושבים שהם אלו ששומרים עלינו. הרמב"ם ביקר בחריפות את אלו שכותבים בתוך המזוזה שמות של מלאכים לצורך שמירה. וכותב בפרק הנ"ל:
"אבל אלו שכותבין מבפנים שמות המלאכים, או שמות קדושים, או פסוק, או חותמות, הרי הן בכלל מי שאין להם חלק לעולם הבא. שאלו הטיפשים, לא די להן שביטלו המצווה. אלא שעושין מצווה גדולה, שהיא ייחוד שמו של הקדוש ברוך הוא ואהבתו ועבודתו, כאילו הוא קמיע להנאת עצמן…"
אמנם הטור והשולחן ערוך הזכירו על עניין השמירה בהלכותיהם, אולם הדגישו שאין לקיים מצווה זו בגלל השמירה המובטחת, אלא משום שכך ציווה האל.
בדומה להלכות ספר תורה, אותיות או מילים חסרות או מיותרות הופכות את המזוזה לפסולה. וכמובן יש למהר ולתקן את המזוזה על מנת שלא להשהות קיומה של מצוות עשה מהתורה.
- הזוית הרוחנית
את הזוית הזו אני מבקשת לחלק לשניים.
נתחיל עם ענין השמירה. דומה שהמשמעות של המזוזה כשומרת הבית מכוחות מזיקים הפכה להיות הזיהוי העיקרי שלה. אולי בגלל מיקומה האסטרטגי בפתח הבית – קו התפר שבין הפנים לחוץ.
ניתן למצוא מספר מקורות בדברי חז"ל לסגולת השמירה שבמזוזה. במסכת פאה בתלמוד ירושלמי מסופר על רבי יהודה הנשיא שלאחר ששלח לו המלך הפרסי ארטבן מרגלית כמתנה החזיר לו מזוזה כמתנה באמרו "אתה שלחת לי דבר שאני שומר עליו, ואני שלחתי לך דבר שאתה ישן והוא שומר עליך",
כמו כן מסופר במסכת עבודה זרה על אונקלוס הגר שאמר לשלוחיו של אדריאנוס הקיסר שבאו לאסרו ושאלוהו מדוע מנשק את המזוזה ענה: "מנהגו של עולם מלך בשר ודם יושב מבפנים ועבדיו משמרים אותו מבחוץ, ואילו הקב"ה – עבדיו מבפנים והוא משמרן מבחוץ".
בזוהר בפרשת ואתחנן נאמר על המזוזה שהיא שומרת על האדם מכל צדדיו, מבפנים ומחוץ. כלומר, שעל ידי המזוזה יש שמירה לנפש מיצר הרע ולגוף מכל צרה.
ולכאן נכנסת הזוית הנוספת, שהיא הצד השני של השמירה. האמונה, או ההנחה שפגם במזוזה מביא להסרת השמירה ורומז לפגם בבני המקום. ועוד יותר, שמזוזה פסולה גוררת חלילה אסונות וצרות.
כאן אין לי אלא להביא מילה במילה את דבריו הנכוחים של הרב יובל שרלו שליט"א שאומר:
"אין אנו יודעים את הקשר בין המזוזה ובין מה שמתחולל בבית. ראיתי בחיי בתים ללא מזוזה שטוב מאוד ליושבים בתוכם, ובתים עם מזוזה כשרה שרע מאוד, וכדו'. אני מאמין בריבונו של עולם שאינו גוזר מחלות קשות ומשברים נוראיים בגלל מחיקת מילים במזוזה. אני מאמין בריבונו של עולם שהייסורים שהוא שולח לאדם קוראים לו לתיקון הרבה יותר גדול, המופנה בראש ובראשונה למצוות ואיסורים בתחומי בין אדם לחבירו, לפתיחת ביתו ולבו לאחרים, ולקיום בית קדוש וטהור.
אינני מבין כיצד יכול האדם להאמין בריבונו של עולם, שקובע את גורלו, לאור אות במזוזה, שפעמים כלל אינה באשמתו. אנו מאמינים כי מזוזה היא מצוות ד', ומובן מאליו כי יש לקיימה על כל דקדוקיה. ברם, "אנו אומרים לא אחת "כי ישר ד', צורי ולא עוולתה בו" – ולומר כי בשל אות במזוזה ריבונו של עולם פועל כך או אחרת נראה בעיני על גבול הבעיה האמונית."
לצערנו ישנם אנשים המתיימרים להיות המתרגמים של ריבונו של עולם ויודעים להסביר כל צרה ואסון וממה הם נגרמים. אין זו דרך התורה. "הצור תמים פעלו". יש דברים המתרחשים בעולם שאין לנו את היכולת להבינם. גם משה רבנו נאלץ להבין שלפעמים אי אפשר להבין מה גורם לאסון. בדרך כלל השתיקה יפה יותר מדיבור יתר.
עם זאת, חז"ל לימדו אותנו שאם רואה אדם שייסורים באים עליו או על קהילתו– יפשפש במעשיו.
מכל הלב אני מאמינה שהקב"ה משוחח איתנו דרך המציאות על מנת לאפשר לנו לצמוח ולגדול ולהיטיב.
המזוזות הפסולות מזמנות לנו כקהילה מקום לתיקון בכמה רבדים.
האחד היא המצווה הפשוטה עצמה של המזוזה, המנכיחה את הקב"ה לצידנו, בקרבנו כל הזמן ובכל מקום.
השני, העוצמה של המילים. כל נקודה ואות חשובה. הפרטים יוצרים את השלם. כך גם בחברת בני האדם. כל פרט הוא קריטי ביצרת השלם. הזוהר אומר שכל אחד ואחת מעם ישראל הם אות אחת בתורה. ואם אות אחת פסולה, כל הספר פסול. כל אחת מאיתנו היא חלק אורגני ונצרך בקדושת הספר. כך גם במזוזה.
והשלישי, ברובד החינוכי יש להבחין בין אשמה לאחריות. הדרך היהודית מובילה אותנו תמיד קדימה. לקחת אחריות, לתקן את מה שצריך, לעשות תשובה היכן שצריך, כפרטים וכציבור, לתת צדקה וכמובן להתפלל. תמיד להתפלל.
בתפילה שיהיו מעשינו לשם שמיים,
ונזכה לשנים טובות רבות ונעימות ולבשורות טובות,
יפית