מותר להשמיע במרפאה שלי מוזיקה בימי בין המצרים?
אני רופאת שיניים. במסגרת העבודה אני מקפידה לשים מוזיקה ברקע. זה מאוד עוזר למטופלים שתהיה להם חויה טובה. מבחינתי זהו כלי טיפולי נחוץ.
האם יש היתר להשמיע מוזיקה בשלושת השבועות?
האם ווקלי מספיק?
תשובה:
שלום,
לצורך ביצוע עבודתך, מותר לך להשמיע בשלושת השבועות מוזיקה שקטה ונעימה לשם רגיעה ונינוחות בזמן הטיפול, וכך לגבי מוזיקה ווקאלית רגועה. בתשעת הימים עדיף להשמיע שירים עצובים מענייני הזמן, אך כאשר מדובר במצבי מתח או פחד, מותר אף בתשעת הימים לשמוע מוזיקה.
יהי רצון שכשם שאת דואגת לחוש את צער החורבן והגלות בהקפדתך על כללי השמעת המוזיקה בימים אלה, כך תזכי ונזכה כולנו לשמחת הגאולה השלמה במהרה בימינו.
עידית
הרחבה:
שלושת השבועות, הנקראים גם 'ימי בין המצרים', הם פרק הזמן שבין י"ז בתמוז ותשעה באב. שני התאריכים הללו מציינים אירועים קשים שקרו לעם ישראל, ושרישומם ניכר עד ימינו.
המשנה (תענית פ"ד ה"ו) מפרטת את אותם האירועים הקשים, שנפתחו בחטא העגל ובחטא המרגלים, והתגלגלו עד הבקעת חומות ירושלים וחורבן שני בתי המקדש. לזכר אותם המאורעות תיקנו הנביאים צומות ותעניות, מפאת חשיבותם הרבה למצבנו הלאומי. על צומות אלו נמנים תשעה באב, י"ז בתמוז, עשרה בטבת וצום גדליה הצמוד לראש השנה.
אולם חשוב לציין, כי הצומות המדוברים לא נועדו לזכר הצרות שקרו בעבר, אלא כדי להחזירנו בתשובה ולתקן בתוכנו את הגורמים לאותן הצרות; "לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות, שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב" (רמב"ם תעניות פ"ה ה"א).
לאחר שיבת ציון ובניין בית המקדש השני הפכו אותם המועדים לימי שמחה כדברי הנביא: כֹּֽה־אָמַ֞ר ה֣' צְבָא֗וֹת צ֣וֹם הָרְבִיעִ֡י וְצ֣וֹם הַחֲמִישִׁי֩ וְצ֨וֹם הַשְּׁבִיעִ֜י וְצ֣וֹם הָעֲשִׂירִ֗י יִהְיֶ֤ה לְבֵית־יְהוּדָה֙ לְשָׂשׂ֣וֹן וּלְשִׂמְחָ֔ה וּֽלְמֹעֲדִ֖ים טוֹבִ֑ים וְהָאֱמֶ֥ת וְהַשָּׁל֖וֹם אֱהָֽבוּ (זכריה ח, יט), אולם עם חורבן הבית השני, גזירות השמד והיציאה לגלות חזרו אותם התאריכים, והיו לימי אבלות לאומית. במסכת ראש השנה הגמרא דנה בשאלת מעמדם של צומות החורבן לאחר שיבת ציון ומגדירה שלושה מצבים. מצב אחד הוא "שמד" – מצב של שעבוד עם ישראל לאומות וסבל מידם; במצב זה ודאי שיש לצום את הצומות ולהתאבל. המצב ההפוך הוא "שלום" – מצב טוב לעם ישראל , בו אין צורך להתאבל בצומות החורבן. ואילו במצב מורכב, שבו אין שמד אך גם אין שלום, קובעת הגמרא: רצו – מתענין, רצו – אין מתענין, כלומר, שהצום תלוי בהחלטת העם, זאת מלבד בתשעה באב, שבו הוכפלו הצרות (ראש השנה יח, ע"ב).
מכיוון שדברים אלה רלבנטיים גם לימינו, נשאלת השאלה מהו ה'שלום' שעליו מדברת הגמרא. המפרשים הציעו מספר סברות, וביניהן: עצמאות מדינית, בו אין יד הגויים תקיפה על ישראל (רש"י והמאירי על הגמ'), בית המקדש בנוי (רבנו חננאל על הגמ', רמב"ן תורת האדם שער האבל, טור אורח חיים סימן תקנ), ישראל שרויים על אדמתם (רשב"א על הגמ'), ישראל שרויים על אדמתם ובית המקדש קיים (ריטב"א על הגמ'), כשיש שלום בתוך ישראל ללא מחלוקת (מהרש"א).
מריבוי הדעות שראינו, ניתן להבין שאנו עדיין מחוייבים לצום, מכיוון שלמרות ההתקדמות החשובה בתחומי הריבונות בארצנו והעצמאות הלאומית, מצבנו הרוחני עדיין לא הגיע לתיקונו השלם, כשעיקרו חסרון בית המקדש. יתר על כן, אף אם נקבל את סברת רש"י, עדיין כתבו הפוסקים שהתקבל בקרב העם להתענות בימים הללו. לכן, אף אנו מחוייבים בכך, כל שכן שבית המקדש עדיין לא נבנה (רמב"ן תורת האדם, מגיד משנה תעניות, טור תק"ן, יביע אומר חלק א אורח חיים סימן לג).
אולם מן הצד השני, אין בימינו גזרות קשות על ישראל, וגזרות שמד כנגד קיום מצוות התורה, ולכן שלושת הצומות שמלבד תשעה באב, נחשבים "צומות קלים" ומקלים בהלכותיהם לעניין משך הזמן, חומרת החיוב ומהות העינויים.
מכיוון שכך, נהוג להימנע בתקופת 'בין המיצרים' מריקודים ומחולות, ומברכת 'שהחיינו', שהיא ברכת הזמן. מנהגים נוספים כאיסור תספורת ואיסור נישואין חלים בשלושת השבועות לעדות אשכנז וצפון אפריקה בלבד, ואילו לבני ספרד, הם חלים מראש חודש אב (נישואין) או בשבוע שחל בו תשעה באב בלבד (כביסה ותספורת) (שולחן ערוך תקנא ס"ג על פי תענית כו, ע"ב), שכן "משנכנס אב ממעטין בשמחה".
בעניין איסור המחולות, הנגינה ושמיעת המוזיקה בשלושת השבועות, הסיבה היא השמחה הרבה שזה מסב למאזינים, למזמרים, לרוקדים ולמנגנים. האיסור התקבל על כל הפוסקים (מגן אברהם סי' תקנא סק"י, משנה ברורה סימן תקנא ס"ק טז, אגרות משה אורח חיים ח"ד סימן כא אות ד), אך הותר למי שפרנסתו מכך לנגן עבור הגויים עד ראש חודש אב (באור הלכה סי' תקנא ס"ב, כף החיים או"ח סימן תקנא סעיפים לט-מא). באופן דומה גם מורה לנגינה, המתפרנס מן הניגון, ואינו עושה זאת לשם הנאתו, רשאי להמשיך וללמד עד ראש חודש. יש מי שמסייג שבמידת האפשר ינגנו מנגינות עצובות הקשורות לענייני האבלות, וזאת עד לראש חודש אב (כף החיים, ציץ אליעזר חלק טז סימן יט), או השבוע שחל בו תשעה באב (הרב שמואל דוד, "מוסיקה בימי בין המצרים ובכל ימות השנה", תחומין יג עמ' 181-188). היתר מסוג שונה ישנו בפסיקת הרב עובדיה יוסף (יחוה דעת חלק ו סימן לד וכן באגרות משה יורה דעה ח"ב סימן קלז), אשר מתיר שירה בפה ללא כלי נגינה (מוזיקה ווקאלית).
לפני שנמשיך בנושא זה, כדאי להבין שבעבר היה מקובל על כל הפוסקים לאסור שמיעת מוזיקה במשך כל ימות השנה, וזאת בעקבות חורבן הבית, והמקלים התירו שירה בפה בלבד (גטין ז, ע"א, רמב"ם תעניות פ"ה הי"ד, שולחן ערוך אורח חיים סימן תקס סעיף ג, אגרות משה אורח חיים חלק א סימן קסו). מסיבה זו שאלת שמיעת המוזיקה בשלושת השבועות כלל אינה מופיעה בשולחן ערוך ואצל הראשונים. מתוך הדברים ניתן להבין, שאם שמיעת מוזיקה אסורה בכל ימות השנה בשל החורבן, קל וחומר שבימי האבלות על המקדש תיאסר ההאזנה למוזיקה.
כאן חשוב לציין שבעבר לא היו אמצעי הקלטה, והמוזיקה נשמעה רק בנגינה 'חיה' בכלי זמר, מה שהיה מאורע מיוחד ואף נדיר בחיי היומיום. בעקבות זאת שמיעת הנגינה הביאה את המאזין לשמחה מרובה ולהתרוממות הנפש. לעומת זאת, בימינו שמיעת המוזיקה ממכשירים אלקטרוניים רווחת ביותר, ואינה גורמת לשמחה יתירה (חלקת יעקב א, סב). אנו נהנים להאזין לשירים, והם מלווים את פעולותינו באופן שגרתי ויומיומי. שינוי זה משפיע גם על ההלכה, לדעת חלק מן הפוסקים בני דורנו.
מכיוון שהאיסור בתקופת האבלות חל רק על מוזיקה משמחת, המביאה לידי ריקוד, יש מתירים להאזין למוזיקה קלאסית (דבר יהושע ח"ג סי' סג, הליכות שלמה פי"ד, ס"ג) ולמוזיקת רקע הנשמעת תוך כדי עיסוקים שונים, וכן גם למוזיקה המביאה לידי מנוחת הנפש והרווחתה. כמובן ששירים נוגים ומנגינות שקטות אינם כלולים באיסור, ומראש חודש אב, הם עדיפים על פני האחרים (פניני הלכה זמנים פ"ח ס"ה, הרב יעקב אריאל, אהלי הלכה בין המצרים עמ' 25 הערות 10, 11). ויש מי שמתיר גם מוזיקה שמחה לשם הפגת פחד ומתח (הליכות שלמה הערה 8). כמו כן, שמיעת שירים ברדיו, בטלפון ובמכשירים חשמליים לא היו בזמן חז"ל, ולכן הגזרה לא חלה עליהם (הרב ש. דייכובסקי "מנהגי אבלות בימי בין המצרים", תחומין כא, עמ' 65-70, הרב ז"נ גולדברג בנין אריאל עמ' 63-66, הרב י"צ רימון כאן, הרב דב ליאור כאן, הרב אליקים לבנון כאן).