האם אני יכולה להדריך קורס גלישה בתשעת הימים?
שלום. אני בת 16 ואני מדריכת גלישה בקורסי קיץ והשנה יש מחזור אחד של שנופל בתשעת הימים ובתשעה באב. ברור לי שאני לא אשתתף בתשעה באב אבל השאלה אם אני יכולה לעבוד בכלל במחזור הזה. חשוב לי להדריך ואני גם רוצה להרוויח כסף הקיץ לרישיון והוצאות נוספות שיש לי. האם מותר לי להדריך בתשעה הימים? (אני אשכנזיה).
תשובה:
שלום ותודה על שאלתך.
כדי להתייחס לשאלתך נעיין בנושא של רחצה לניקיון ושחיה של הנאה בתשעת הימים.
במשנה לומדים "מִשֶּׁנִּכְנַס אָב, מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה" (מסכת תענית פרק ד, ו)
נהוג כבר מתענית י"ז בתמוז (יום בקיעת חומות ירושלים) להמעיט בשמחה בכך שאין מקיימים אירועי שמחה, אבל עדיין מותר לעשות פעולות של הנאה. החל מראש חודש אב (לאשכנזים), או שבוע שט' באב חל בו (לבני עדות המזרח) – יש לנהוג מנהגי אבלות ולהימנע מדברים של שמחה ותענוג, כפי מה שמפורט בשולחן ערוך. כן נוהגים דיני אבלות נוספים כגון איסור כיבוס אכילת בשר ורחצה (שולחן ערוך או"ח סימן תקנא).
באשר לרחצה, השולחן ערוך מזכיר את המנהג שלא להתרחץ מראש חודש או משבוע שחל בו (ממוצ"ש של השבוע שחל בו תשעה באב). אנחנו מבינים ש"רחצה" בדרך הרגילה במים חמים היא זו שנאסרת משבוע שחל בו אך אין איסור על רחצה במים קרים. הרמ"א (שם) אוסר במפורש להתרחץ מראש חודש עם כל הגוף אפילו במים קרים (אלא רק פנים ואיברים בפני עצמם). מוסיף הרמ"א (שם) שלאישה הטובלת במקווה מותר להתרחץ כיוון שהיא אינה עושה זאת למטרת הנאה אלא למצווה.
כיום התרבות היא שאנחנו מתרחצים באופן תדיר יותר מאשר בעבר ואנו איסטניסטים וסובלים יותר מהזיעה. לכן, יש מקום להתיר רחצה שנועדה לצורך ניקיון הגוף בלבד ללא עונג, ועל כן אפשר להתרחץ במים קרים או פושרים ולזמן קצר רק כדי להתנקות (פניני הלכה זמנים, ח,כא). הרב שלמה דיכובסקי לומד מקל וחומר מדיני יום כיפור ומדיני אבלות בהם מותר להתרחץ כדי להסיר זוהמה, כיוון שעל פי המשנ"ב רק רחצה של תענוג נאסרה; כך גם בתשעת הימים אין להחמיר יותר מכך ומותר. "לא לתענוג" פירושו במים "צוננים" (כלשון הרמ"א) אך אין הכוונה שצריך במים קרים ממש, אלא מים פושרים ולא חמים כפי שאדם רגיל נוהג להתרחץ. (תחומין כא, תשס"א "מנהגי אבלות בימי 'בין המצרים").
יש פוסקים המעידים שהיו אנשים שהתרחצו ואף שחו (להנאה) במים קרים בנהר אפילו ערב תשעה באב ולא מיחו בידם (שולחן גבוה בשו"ת רב פעלים). נוהג זה נובע מכך שהגזירה שלא לרחוץ חלה רק בתשעה באב עצמו אפילו במים קרים, כפי שלומדים במסכת תענית (ל,א). על כך כותב הרב עובדיה יוסף שאמנם מעיקר הדין אין איסור להתרחץ כלל עד התענית עצמה ואפילו במים חמים, אך כבר פשט המנהג לאסור (בחמים) ויש עליו תורת דין כפי שאנחנו מכירים את המנהג היום. הוא מביא שורה ארוכה של פוסקים שמסכימים לקביעה זו (שו"ת יחווה דעת א, לח וכן לפי תרומת הדשן סימן קנ). מדייק הרב עובדיה ופוסק לספרדים שהרחצה היא שאסורה, כלומר במים חמים, ומכאן שרחצה וכן שחיה בים או בבריכה מותרות במים צוננים אפילו בערב התענית. הוא מתבסס בנוסף על העדויות של השוחים בנהרות ערב תשעה באב וכן על העובדה שאין מנהג ברור של ארץ ישראל ולכן אין להחמיר כנהוג בחו"ל שלא להתרחץ כלל. הוא מוסף ש"לאחינו האשכנזים" יש להחמיר כרמ"א שאוסר אף בצוננים ולהקל רק כאשר אדם מזיע מאד כי יש בכך צער רב.
אעיר שעולה שלרב עובדיה ולפוסקים ספרדים נוספים נראה שעיקר העניין הוא הגזירה ומה בדיוק נגזר בה לכן אין להחמיר לדעתם על רחצה או אפילו שחיה, אך כן מחמירים שכל זה רק במים צוננים (שאינו חלק מהגזירה). לעומת זאת, פוסקים אשכנזים וחלק מהפוסקים הספרדים מתייחסים למושג של רחצה של "תענוג" שהזכיר הרמ"א בעניין הרחצה. על כן, שחיה בים עיקר עניינה הוא העונג ולכן אין להתירה.
לעומתם פוסקים ספרדים רבים אוסרים את הרחצה בבריכה ובים מראש חודש אב ובוודאי שכך הפוסקים האשכנזים משום התענוג. (תרומת הדשן סימן קנ, שו"ת רב פעלים ח"ד, או"ח כט).
הרב דיכובסקי (שם) והרב מלמד (פניני הלכה שם) מלמדים מקל וחומר שאם רחצה במים חמים אסורה לספרדים, או רחצה בכלל לאשכנזים, משום העונג – אזי ודאי ששחיה שמטרתה העיקרית היא תענוג תהיה אסורה ומשום כך התירו רק שחייה לצורך הבריאות שאינה לצורך תענוג (אך לא שחיה רגילה של שמירה על כושר ובריאות הגוף בכללי). הר' דיכובסקי מציין שלמרות שאין איסור מפורש לכך ואין למנהג איסור זה כל מקור, כך נוהג הציבור. יש אוסרים שחיה אף מי"ז בתמוז למרות שאין בסיס כלל בהלכה והסיבה לכך היא משום שתקופה זו מועדת לפרענות (תשובות והנהגות ח, רסג). אך רבים לא אסרו זאת.
גם לגבי לימודי שחיה יש מקום להתיר, ובעיקר לקטנים מכיון שאין מדובר ברחיצה שנועדה לתענוג. לאחר ששו"ת רב פעלים מוחה על כך שקטנים לומדים לשחות בנהר בימים אלו שהם "עוברים על מנהג" הוא מוסיף שאין למחות בידי מי שמקל להמשיך ללמוד שחיה אם התחיל בכך קודם בין המיצרים ואין מטרתו תענוג, אך מוסיף שראוי להחמיר.
קורס גלישה נועד להנאה באופן מובהק, וההשתתפות בקורס הוא סוג של בילוי, לעומת שיעורי שחיה שנועדו ללמוד מיומנות בסיסית חיונית. משום כך, על פי הפסיקה האשכנזית וגם חלק מהפוסקים הספרדים אי אפשר להתיר את ההשתתפות בקורס או הדרכה בו החל מראש חודש אב. למרות שהשאלה היא לגבי הדרכה שמטרתה עבודה ולא הנאה אישית, עדיין יש בכך מימד של שמחה והנאה שלא ראויה בתשעת הימים. לנוהגים על פי פסיקתו של הרב עובדיה יוסף יש מקום להתיר כפי שאמרנו, כיוון שהוא התיר את השחיה בים. באתר "הלכה יומית" ובו הלכות מפסקיו של הרב עובדיה יוסף הנערכות ע"י נכדו הרב יעקב ששון, נשאלה השאלה לגבי גלישה בים והתשובה היא שמעיקר הדין כפי שראינו אכן הדבר מותר חוץ מערב תשעה באב ומוסיף "והנמנע מכך תבוא עליו ברכת טוב".
לעניין העבודה בתשלום והרצון להרוויח כסף בקיץ, אפשר בהחלט להבין וברוך ה' הנוער היום יודעים להיות אקטיביים ולמצוא דרכים להכניס כסף כדי לבלות ולא להפיל את כל ההוצאות על ההורים. ממה שכתבת אני מבינה שבמקרה שלך לא מדובר בכסף שאת צריכה כדי לכלכל את המשפחה כדי לדאוג לצרכים הבסיסיים למחיה ולכן אין זה שיקול בשאלתך על עבודה בקורס גלישה. אם המצב הוא אחר, ואכן הכסף הוא בגלל דוחק כלכלי במשפחה אז תפני אלינו שוב ונתייחס כיוון שבמקרה כזה ההלכה תיקח את השיקול בחשבון.
שנזכה בבניין ירושלים בקרוב,
רחל
מקורות
מסכת תענית דף ל,א – גזירת רחיצה בתענית תשעה באב אך לא לפני כן
תניא אידך כל שהוא משום תשעה באב – אסור לאכול בשר ואסור לשתות יין ואסור לרחוץ … ר' ישמעאל בר' יוסי אומר משום אביו כל שעה שמותר לאכול בשר מותר לרחוץ
רש"י – ה"ג ר' ישמעאל בר' יוסי אומר משום אביו כל שעה שמותר לאכול מותר לרחוץ ולא גרסינן בשר כלומר אפילו בשעת סעודה המפסיק מותר לרחוץ הואיל ומותר לאכול:
רמב"ם תעניות ה – מנהג הספרדים שלא להתרחץ במים חמים מהשבוע שחל בו
ו – משיכנס אב ממעטין בשמחה. ושבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסור לספר ולכבס וללבוש כלי מגוהץ אפילו כלי פשתן עד שיעבור התענית. ואפילו לכבס ולהניח לאחר התענית אסור. וכבר נהגו ישראל שלא לאכול בשר בשבת זו ולא יכנסו למרחץ עד שיעבור התענית.
י – ואסור [ביום התענית] ברחיצה בין בחמין בין בצונן ואפילו להושיט אצבעו במים. ואסור בסיכה של תענוג ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה כיום הכפורים.
שולחן ערוך אורח חיים סימן תקנא – באיזה אופנים ממעטים בשמחה מראש חודש אב
סעיף ב – מראש חודש עד התענית ממעטים במשא ומתן ובבנין של שמחה, כגון בית חתנות לבנו, או בנין של ציור וכיור, ובנטיעה של שמחה… ואין נושאים נשים, ואין עושין סעודת אירוסין. אבל ליארס בלא סעודה מותר. ואפילו בתשעה באב עצמו מותר ליארס, שלא יקדמנו אחר.
הגה: ונוהגין להחמיר שאין נושאים מי"ז בתמוז ואילך עד אחר ט' באב (מנהגים):
סעיף ג – שבוע שחל בו תשעה באב, אסורים לספר ולכבס..
סעיף טז – יש נוהגים שלא לרחוץ מראש חדש, ויש שאין נמנעין אלא בשבת זו, ויש מתענים מי"ז בתמוז עד ט"ב.
הגה: ולצורך מצוה שרי; ולכן נדה רוחצת וטובלת (מהרי"ל); ואפי' אם טובלת ליל י' באב, מותר לה (צב) לרחוץ בערב ט"ב אם א"א לה לרחוץ ליל י' (אגודה). ונראה דה"ה אשה הלובשת לבנים יכולה לרחוץ מעט כדרכה בשאר שנה, (צג) הואיל ואינה עושה לתענוג רק לצורך מצוה. ונוהגין שלא לרחוץ, אפילו בצונן, מראש חודש ואילך. (ת"ה סי' ק"ו /ק"נ/) (צה) ואפי' בערב שבת של חזון אסור [לז] לרחוץ כ"א ראשו ופניו ידיו ורגליו בצונן (מהרי"ל ותשובת מהרי"ל סי' ט"ו וב"י) ויש מקילים (צו) בחפיפת מא הראש בחמין (צז) למי שרגיל בכך כל שבת.
תרומת הדשן סימן קנ – רחיצה במים קרים
שאלה: מר"ח אב עד התענית שרי לרחוץ בצונן כגון בנהרא או לאו?
תשובה: יראה דלכאורה משמע דאסור, דהכי מסיק פ"ק דתענית /דף יג ע"א/ כל שהוא משום אבל, בין בחמין בין בצונן אסור. וכל מה שנמנעים מר"ח עד התענית משום אבל הוא כרבנן פ' החולץ /יבמות מג ע"ב/, שאני בין אבילת /אבילות/ חדשה לאבילת ישנה, דהיינו מר"ח עד התענית כדמוכח בא"ז ובמרדכי דנהגו אסור /שמא צ"ל: איסור/ ברחיצה. וא"כ לכל הפחות רוצה לומר בחמין, וי"ל דכל רחיצה קאמרי. וכן משמע קצת לשון המרדכי דכתב אהא דאמר כל מצות הנוהגים באבל נוהגים בט"ב, ואסור ברחיצה מיהו נהגו שלא לרחוץ מר"ח אב ע"כ. והשתא אי רוצה לומר דנהגו דווקא שלא לרחוץ בחמין מאי מיהו דקאמר, שפיר נקט תלמודא דווקא ט' באב דאסור ברחיצה אף בצונן, כמו שנהגו באבל. אלא ע"כ מנהג אבותינו נמי דאסור ברחיצה אף בצונן, ולכך קאמר שפיר במרדכי ומיהו, אהא דמשמע תלמודא דדוקא בט' באב אסור ברחיצה. אף על גב דלשון הרמב"ם משמע דדוקא בחמין נהגו איסור, דכתב שנהגו הכל שלא לכנוס למרחץ בשבת זו. מ"מ נראה דכיון דא"ז ומרדכי פליגי עלה בהא, דאינהו סברי דנהגו מר"ח ואילך, ואיהו לא כתב אלא בשבת זו, ה"נ נימא דבהא נמי פליגי, דנהגו אפילו בצונן ולהכי נקיט /שמא צ"ל: נקטי/ אינהו שלא לרחוץ ולא נקטו שלא לכנס במרחץ כהרמב"ם. אמנם כמדומה לי שראיתי בימי חורפי רוחצים בנהרות מר"ח ואילך ולא מיחו בידם, והמחמיר תבא עליו ברכה.
שו"ת רב פעלים חלק ד – אורח חיים סימן כט – שחיה ורחיצה
ועל שאלה הב' בענין הטבילה הנה ברחיצת כל גופו כתב מרן ז"ל בסעי' ט"ז יש נוהגים שלא לרחוץ מר"ח ויש שאין נמנעים אלא בשבת זו והגאון מור"ם בהג"ה כתב ונוהגין שלא לרחוץ אפי' בצונן מר"ח ואילך והביא זה מתה"ד סי' ק"ן אך שם בתה"ד אחר שהכריח דאסור לרחוץ בין בחמין בין בצונן כתב שראה בימי חורפו שרוחצים בנהרות מר"ח ואילך ולא מיחו בידם ע"ש והרב שו"ג בסי' תקנ"א ס"ק מ"ח הביא דברי תה"ד הנז' וכתב אבל מדברי הרמב"ם והרמב"ן נראה דווקא בחמין אסור אבל בצונן מותר וכן נוהגים בשלוניקי יע"א שהולכים לשוט על פני המים אפי' בערב ט"ב ואין פוצה פה להם ע"ש ועי' בקמח סולת, מיהו פה עירנו בגדאד יע"א נוהגים איסור גם בצונן וכמ"ש מור"ם בהג"ה דהא מצוי בכמה בתים בארות מים חיים שדרך בעלי בתים להכנס בהם בקיץ לטבול שם כדי להקר מרוב החום ונמנעים בזה מר"ח ואילך וזה מנהג ברור וקדמון פה עירנו והגם כי פה עירנו יש נהר חדקל ודרך הילדים לשוט שם בימות הקיץ כדי להתלמד ההשטה במים ואלו אין נמנעים אין מזה ראיה כי אלו הם בורים וילדים והם עוברים על המנהג דהא בעה"ר אפי' ביום ש"ק יש הרבה מהם הולכים לשוט.
… גם עוד נראה לומר מי שהוא ירד לשוט בנהר כדי להתלמד והוא כבר התחיל מקודם בין המצרים ועדיין לא השלים למודו שמותר לו ללכת לשוט בנהר גם אחר ר"ח חוץ מן ט"ב כי זה במלאכתו הוא עוסק ואין כוונתו לתענוג וזה פשוט, אך ודאי נכון להחמיר בזה אבל אין למחות ביד המיקל.
שו"ת יחוה דעת חלק א סימן לח – רחצה בים חמים ושחיה בים ובבריכה
שאלה: האם מותר לרחוץ כל גופו במים חמים וסבון בערב שבת חזון? והאם מותר לשחות בים או בבריכה, או להתקלח בצונן בשבוע שחל בו תשעה באב?
תשובה: במסכת תענית (דף ל ע"א), מבואר שאין איסור מצד עיקר ההלכה להתרחץ אפילו ביום ערב תשעה באב, עד לזמן סעודה המפסקת, אולם מנהג ישראל להחמיר ברחיצה אף קודם תשעה באב, וכמבואר בספר הרוקח (סימן שי"ב), שרבינו קלונימוס איש רומי פסק שאסור להתרחץ החל מיום ראש חודש אב, וכן כתב בספר פרדס הגדול (סי' קנ"ו). ובספר שבולי הלקט (סי' רס"ד). וברור שאין הכוונה לאסור הרחיצה מראש חודש אב מצד הדין, אלא מצד המנהג, וכמו שאמרו בנדרים (טו ע"א) דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור אי אתה רשאי להתירם בפניהם. וכן מבואר בדברי רבינו אבי העזרי, ראבי"ה, (בסי' תתפ"ב). וכן בספר אור זרוע חלק ב' (סי' תי"ד). ובמרדכי (סוף תענית) ועוד. ולכן כתב המהרי"ל בתשובה (סי' ט"ו), והביאו להלכה הרמ"א בדרכי משה (סי' תקנ"א אות ז'), שאסור לכל אדם מצד המנהג לרחוץ כל גופו במים חמים בערב שבת חזון, אלא דוקא ראשו פניו ידיו ורגליו, ורק בצונן. אלא שיש מקילים בחפיפת הראש בלבד במים חמים למי שרגיל בכך בערב שבת שבכל השנה. וכ"כ הרמ"א בהגה (שם /א"ח סי' תקנ"א/ סעיף ט"ז). ואף רבינו שלמה לוריא, המהרש"ל, בתשובה (סי' צ"ב) שכתב שאין המנהג נאות בעיניו, מכל מקום סיים: אך מה לעשות שכבר פשט המנהג להחמיר.
לעומת זאת דעת רבותינו גאוני ספרד שאין כל איסור ברחיצת כל הגוף, אפילו במים חמים בערב שבת חזון. וזו לשון הרמב"ם (בפרק ה' מהל' תעניות הלכה ו'): וכבר נהגו כל ישראל שלא לאכול בשר בשבוע שחל בו תשעה באב, וכן שלא להכנס למרחץ בשבוע זה. (כלומר, שלא להתרחץ במים חמים) ע"כ. וכתב על זה המגיד משנה, המנהג של מניעת אכילת בשר לא פשט בארצותינו כי אין נמנעים אלא בערב התענית. אבל אין נכנסים למרחץ. ודבר ברור הוא שמצד הדין הגמור אפילו בערב תשעה באב מותר לרחוץ ע"כ. והרמב"ן בספר תורת האדם (דף פ"א ע"א), כתב ג"כ שנהגו הכל שלא להכנס לבית המרחץ להתרחץ בשבוע שחל בו תשעה באב, ואסור לשנות מנהג אבות. וכן כתב רבינו אהרן הלוי, הרא"ה, בספר פקודת הלוים (סוף תענית). וכ"כ המאירי והר"ן שם. וכן פסק בספר אהל מועד. ומרן השלחן ערוך א"ח (סי' תקנ"א סעיף ט"ז) כתב: יש נוהגים שלא לרחוץ מראש חודש אב, ויש שאין נמנעים אלא בשבת זו. ולפי סברא שניה ברור שלא נאסר אלא בשבוע שחל בו תשעה באב, אבל בערב שבת חזון מותר להתרחץ אפילו כל גופו. וכתב הגאון רבי חיים פלאג'י בספר רוח חיים (סי' תקנ"א סק"ז): ומנהגינו פה איזמיר שלא להכנס לבית המרחץ לרחוץ כל גופו בשבוע שחל בו תשעה באב בתוכה. וכ"כ בספר שלחן גבוה (סי' תקנ"א ס"ק מ"ט) שכן המנהג בשאלוניקי. ולפי זה מותר להתרחץ במים חמים בערב שבת חזון אפילו כל גופו. וכן מנהגינו בארץ ישראל, ע"פ גדולי הפוסקים הנ"ל. ואמנם היו מקומות בחוץ לארץ שנהגו להחמיר, וכמבואר בספר בן איש חי (פרשת דברים סעיף ט"ז). (וראה עוד בספר מטה יהודה עייאש ח"ב דף ל' ע"ד). אולם בארץ ישראל מנהגינו להקל כדברי הרמב"ם ושאר גאוני ספרד, שלא אסרו מצד המנהג, אלא בשבוע שחלק בו תשעה באב.
והנה נודע שמצוה להתרחץ בערב שבת לכבוד שבת, וכמבואר בשאילתות דרב אחאי גאון (פרשת בראשית), על פי הגמרא (שבת כה ע"ב), והמדרש (ויקרא רבה פרשה ל"ד). וכן פסקו הטור והשלחן ערוך /א"ח/ (בסי' ר"ס). ולכן יש להורות לבני עדות המזרח שבארץ ישראל שמותר להתרחץ כל הגוף בערב שבת חזון במים חמים ובסבון ללא כל הגבלה. ..
ולענין לשחות בבריכה או בחוף ים, כשאין שם חשש פריצות ותערובת גברים ונשים כלל, מדברי הרמב"ם והרמב"ן הנ"ל, שלא אסרו בשבוע שחל בו תשעה באב אלא כניסה למרחץ, כלומר, להתרחץ במים חמים, משמע שבצונן מותר, ואין בזה מנהג להחמיר כלל. ואמנם מדברי האור זרוע והמרדכי נראה שסוברים להחמיר גם בצונן, אולם במקור דבריהם, בראבי"ה, מבואר שבצונן מותר על כל פנים. וכן העיד הגאון רבי ישראל איסרלן בשו"ת תרומת הדשן (סי' ק"נ), שכמדומה לו שראה בימי חרפו, שהיו מקילים לרחוץ בנהרות מראש חודש אב והלאה, ולא מיחו חכמים בידם. וכן כתב הגאון רבי ישראל מברונא בתשובה (סי' י"ב), שרבים מקילים ליכנס בנהרות בימים אלה, ודייקו כן מלשון הרמב"ם שלא אסר אלא במים חמים, אבל בצונן מותר, והטעם כי מרוב החום המצוי בחודש אב, מתמלאים זיעה, ומסתמא אם לא ירחצו לפחות בצונן יצטערו מאד, ולכן לא נהגו להחמיר בזה. וכן העיד בספר שלחן גבוה (סי' תקנ"א ס"ק מ"ח), שהמנהג בשאלוניקי לשחות בים, אפילו ביום ערב תשעה באב, ואין פוצה פה. וכן העיד הגאון רבי חיים פלאג'י בספר רוח חיים (סי' תקנ"א סק"ז), על מנהג איזמיר. ואמנם יש אחרונים שהחמירו גם בצונן, ומהם: בספר מטה יהודה, ובספר בן איש חי, מכל מקום בהיות שכל יסוד חומרא זו אינה מעיקר ההלכה אלא מתורת מנהג, ובארץ ישראל אין מנהג ברור בזה אצל עדות המזרח, נראה שבודאי יש להורות להקל לשחות בים או בבריכה או להתקלח בצונן, אפילו בשבוע שחל בו תשעה באב. ובספר ישועות יעקב (סי' תקנ"א סק"ג), כתב שבאמת לא נאסר מצד המנהג אפילו בשבוע שחל בו תשעה באב, אלא רחיצה בחמין, אבל בצונן מותר. ודלא כהרמ"א ע"ש. ומכל מקום נראה שלאחינו האשכנזים היוצאים ביד רמ"א, יש להחמיר אף בצונן, ורק לפועלים השבים ממלאכתם שטופי זיעה, ובלא מקלחת בצונן יש להם צער רב, יש להקל להם להתקלח בצונן.