מה לעשות לגבי בעלי שמאונן בזמן שאנחנו אסורים?
שלום הרבנית,
בזמן שאנו אסורים בעלי מאונן ומשחית את זרעו.
בהתחלה נפגעתי מאוד, הן מעצם המעשה והן מכך שהוא צופה בסרטוני תועבה ובנשים אחרות.
בהמשך, יותר הבנתי לליבו שבסה"כ הוא אוהב אותי אך הקושי מכניע אותו היות והוא סובל מלחצים עזים ואף כאבים במקום הרגיש בזמנים אלו ואם אין הוא עושה זאת, זה מפריע לו מאוד בשגרת היום.
אציין שבעלי איש בעל אנרגיה מינית גבוהה מאוד וגם אם אני דואגת לסיפוקו באופן מקסימלי בזמן שאנו מותרים, אין זה מקל עליו בהמשך…
אשמח לדעת אם יש לו סימוכין להמשיך בכך או שיש פיתרון/רעיון אחר..
תודה רבה וסליחה על הפתיחות.
תשובה:
אני מודה לך על האומץ לכתוב ולשאול בנושא כה רגיש, ורוצה גם לחזק אותך – לא פשוט להיות במקום שאת מתארת – לא פשוט עבור בעלך וגם לא פשוט עבורך, כמי שעומדת לצידו. את פתוחה, רוצה להבין, ומוכנה גם לחשוב ולהתגבר על תחושה ראשונית שלך – אלה דברים חשובים מאוד שלא כולם מסוגלים לעשותם. חיזקי ואימצי!
יש גבול למה שאני יכולה להגיד בתשובה כזו כאשר את שואלת את השאלה ולא בעלך. כלומר, גם כאשר אתם זוג נשוי, יש דברים שנשארים עניינו הרוחני של כל אחד מכם כפרט. שמירה על הלכות טהרת המשפחה, שמירה על כשרות במטבח, גידול ילדים על פי ערכים מסוימים – אלו דברים שדורשים עבודה משותפת והם שלכם כזוג. אבל יש דברים אחרים, כמו התפילה של כל אחד מכם, שהם בסופו של דבר עבודה פרטית של כל אחד מבני הזוג, בינו לבין הקב"ה. והנושא של אוננות בעלך נמצא בתחום הזה, שבעיקר בינו לבין הקב"ה (כמובן, את גם חלק מהסיפור אם את נפגעת בזה ברמה אנושית, אבל נשמע שאת נמצאת במקום של הבנה). לכן הייתי מאוד נזהרת ממעורבות שלך בנושא הזה, אלא אם כן הוא מזמין ויוזם זאת. ובאותה מידה, מה שאני כותבת כאן, אני כותבת לך ועבורך, ובקצרה ממש. אני לא מנסה לכתוב תשובה לבעלך, כי הוא לא ניגש אלי עם שאלה.
בהלכה יש הירארכיה – כלומר, גם בתוך מה שאסור יש איסורים ברמה יותר חמורה, ויש איסורים שחומרתם נמוכה יותר. הלוואי שכולנו נצליח לשמור את הכל, אבל כשזה לא ריאלי (כפי שקורה לפעמים בעולם המאתגר שלנו), יש היררכיה שחשוב להבין. בהירארכיה ההלכתית, עדיף שגבר יאונן מאשר שהוא יקיים יחסים עם אשתו כשהיא נידה. יש לכך תקדים כבר מהמאה ה12 (ראי ספר חסידים המובא בהרחבות). יש כאלו שכתבו אפילו שאם גבר מאונן כדי להציל את עצמו מכל חטא אחר (לא רק יחסים עם אשתו נידה או יחסים החמורים, אלא גם יחסים האסורים "רק" מדרבנן), זה כלל לא נחשב הוצאת זרע "לבטלה" כי הרי יש תועלת בהוצאת הזרע, בכך שהוא מונע חטא אחר (ראה דברי הר' שמעון גרינפעלד המובאים בהרחבות).
עוד הבחנה שחשוב להכניס כאן הוא ההבחנה בין האוננות כשלעצמה, שבאה מצורך פיזי (ואולי גם כתוצאה מכאבים) לבין אוננות שמלווה בפורנוגרפיה (בה יש מעמד יותר בעייתי, גם מבחינה הלכתית וגם מבחינת תמונת מיניות מעוותת שהפורנוגרפיה יכולה ליצור). האוננות בלי גירוי חיצוני של פורנוגרפיה פחות בעייתית. אם בעלך חושב עלייך ומאונן בלי פורנוגרפיה, ורק בזמנים שיש לו כאבים כפי שתיארת, אז אכן דברים אלו יקלו גם ברמת האיסור, ובע"ה גם ברמת הפגיעה שאת חשה. אבל שוב, התחום הזה הוא באמת שלו, וזה לא המקום שלך להדריך אותו. כמובן אם הוא ירצה לשאול, הוא מוזמן בשמחה לשלוח שאלה באתר.
ההתמודדות שאת מתארת לא קלה – לא עבורו, גם לא עבורך, וגם לא עבורכם כזוג. יש גמרא ארוכה בנדרים דף כ (מובא בהרחבות), שמנסה להכתיב איך אמור להראות קשר מיני של זוג נשוי. הגמרא מתחילה בדיון על מעשים – האם יש מנעד של פעולות שמותרות או אסורות בין בני הזוג – אבל בסוף הסוגייה הגמרא משנה את השפה שלה לשפה של רגש. והגמרא מסיימת במסר שבסופו של דבר לא חשוב מה המעשים שנעשים (מה התנוחות ומהם הפעולות), כי מה שחשוב באמת הוא הקשר הרגשי של בני הזוג והמקום ההדדי שנמצאים בו כשניגשים לאינטימיות. אולי אני קצת מכלילה כאן ומתרגמת את הגמרא לשפה שלנו, אבל זו נקודת הסיום של הסוגייה: כל פעולה מינית בין בני הזוג אמורה להגיע מתוך קשר, מרצון משותף שמביא לעונג וסיפוק גופני ונפשי לשניכם.
אני מברכת אתכם, שכל אחת ואחד מכם ימצא את הדרך היעילה להתמודד בקושי שזמן הנידה מזמן עבורו, ושביחד כזוג תצליחו לצמוח בקשר המיני ההדדי שלכם בזמן הטהרה. מאחלת לכם הצלחה רבה,
הרבנית ג'ני
הרחבות:
- ספר חסידים (מרגליות) סימן קעו
מעשה באחד ששאל מי שיצרו מתגבר עליו וירא פן יחטא לישכב עם אשת איש או עם אשתו נדה או שאר עריות האסורות לו אם יכול להוציא זרעו כדי שלא יחטא והשיב לו באותה שעה יש לו להוציא שאם א"א מוטב שיוציא ש"ז ואל יחטא באשה. אבל צריך כפרה ישב בקרח בימי החורף או יתענה ארבעים יום בימי החמה.
- שו"ת מהרש"ג חלק ב, סימן רמג
והנה לא אמנע מלהזכיר מה שנ"ל קצת סברא להקל, מדדייקו הרמב"ם והש"ע וכל הפוסקים לכתוב באיסור שלהם אסור להוציא שכבת זרע לבטלה דייקו מלת לבטלה ולמה לא כתבו אסור להוציא שכבת זרע שלא בתשמיש או לשון אחר, א"כ משמע קצת מלשונם הנ"ל, דדוקא לבטלה גמור שלא לצורך כלל רק לשם תאות ניאוף בזה הוא תוקף האיסור, אבל כל שהוא לצורך איזה דבר שוב לאו לבטלה הוא ואין בו תוקף האיסור… וגם יהי' מיושב דברי הספר חסידים שמביאים הח"מ והב"ש דהרי בזוהר מבואר דהעון חמור מכל עבירות שבתורה וכתב דעכ"ח צ"ל דלאו דווקא… לפי הסברא שכתבנו דטעם של הס"ח הוא משום דאין האיסור אלא במוציא לבטלה לגמרי א"כ אפי' להציל עצמו מאיסור דרבנן כגון פנויה ושניה וכדומה כיון דסוף כל סוף לאו לבטלה הוא שוב יותר טוב מלבוא לידי איסור אחר וכנ"ל עיקר.
- נדרים דף כ. – כ:
אמר רבי יוחנן בן דהבאי, ד' דברים סחו לי מלאכי השרת: חיגרין מפני מה הויין? מפני שהופכים את שולחנם, אילמים מפני מה הויין? מפני שמנשקים על אותו מקום, חרשים מפני מה הויין? מפני שמספרים בשעת תשמיש, סומין מפני מה הויין? מפני שמסתכלים באותו מקום.
ורמינהו, שאלו את אימא שלום: מפני מה בניך יפיפין ביותר? אמרה להן: אינו מספר עמי לא בתחלת הלילה ולא בסוף הלילה אלא בחצות הלילה, וכשהוא מספר מגלה טפח ומכסה טפח, ודומה עליו כמי שכפאו שד; ואמרתי לו: מה טעם? ואמר לי: כדי שלא אתן את עיני באשה אחרת, ונמצאו בניו באין לידי ממזרות! לא קשיא: הא במילי דתשמיש, הא במילי אחרנייתא.
א"ר יוחנן: זו דברי יוחנן בן דהבאי, אבל אמרו חכמים! אין הלכה כיוחנן בן דהבאי, אלא כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה; משל לבשר הבא מבית הטבח, רצה לאכלו במלח – אוכלו, צלי – אוכלו, מבושל – אוכלו, שלוק – אוכלו; וכן דג הבא מבית הצייד.
אמר אמימר: מאן מלאכי השרת? רבנן, דאי תימא מלאכי השרת ממש, אמאי אמר רבי יוחנן אין הלכה כיוחנן בן דהבאי? הא אינהו בקיאי בצורת הולד טפי! ואמאי קרו להו מלאכי השרת? דמצייני כמלאכי השרת.
ההיא דאתאי לקמיה דרבי, אמרה לו: רבי, ערכתי לו שלחן והפכו! אמר לה: בתי, תורה התירתך, ואני מה אעשה ליך. ההיא דאתאי לקמיה דרב, אמרה לו: רבי, ערכתי לו שלחן והפכו! אמר: מאי שנא מן ביניתא.
+במדבר טו+ ולא תתורו אחרי לבבכם – מכאן אמר רבי: אל ישתה אדם בכוס זה ויתן עיניו בכוס אחר. אמר רבינא: לא נצרכא אלא דאפילו ב' נשיו.
+יחזקאל כ+ וברותי מכם המורדים והפושעים בי – אמר רבי לוי: אלו בני תשע מדות, בני אסנ"ת משגע"ח: בני אימה, בני אנוסה, בני שנואה, בני נידוי, בני תמורה, בני מריבה, בני שכרות, בני גרושת הלב, בני ערבוביא, בני חצופה, איני? והאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל אדם שאשתו תובעתו – הויין לו בנים שאפילו בדורו של משה רבינו לא היו כמותם, שנאמר: +דברים א+ הבו לכם אנשים חכמים ונבונים, וכתיב: ואקח את ראשי שבטיכם ולא כתיב נבונים, וכתיב: +בראשית מט+ יששכר חמור גרם, וכתיב: +דברי הימים א' יב+ מבני יששכר יודעי בינה לעתים! ההיא דמרציא ארצויי.