אני גרוש ומרגיש שבלתי אפשרי לחכות עד שאתחתן שוב בשביל קשר זוגי. מה מותר?
כגבר גרוש מנוסה ואחרי מס׳ מערכות יחסים, עם רצון לחיות לפי ההלכה מצד אחד, ומצד שני מול מציאות של מורכבות מציאת בת הזוג, מבחן צרכים גופניים, ואחרים, הייתי רוצה לדעת מה בפועל ההלכה לגבי לשכב עם אישה ללא חתונה, ספציפית עם אישה שיכולה לטבול, (גרושה או אלמנה).
קשה לחזור למציאות בה הוא ימתין עד לחתונה, על אף שזו הכוונה והמטרה, ולכן, אני מעוניין ״לגדר״ את הנזק או לעבור על כמה שפחות איסורים, אם בכלל.
אשמח לקבל כמה שיותר פרטים, הפניה למקורות, סוגיות ואף רב שיוכלו לחדד את הנושא תוך לימוד כך שנדע בדיוק מה מותר ומה אסור, ודרכי ההתמודדות (מקווה וכו׳).
כמו כן, נתקלתי באישה גרושה ששומרת 7 ימים מהתורה (ולא 4-5+7) כדי להינצל מאיסור תורה. האם עמדה זו מקובלת בדיעבד או לכתחילה?
תודה
תשובה
שלום לך,
מדבריך ניכר כי אתה חווה מצוקה ומתמודד עם אתגר גדול, שבעקבותיהם אתה מבקש סיוע או פתרון לבעיה. אכן החברה המודרנית מציבה בפנינו קשיים שונים בתחום מציאת הזוגיות והשימור שלה, ובנוסף לכך פותחת את האפשרות של זוגיות ללא מחויבות, ושומרי התורה נגררים שלא ברצונם למקומות הכואבים הללו.
בפתח דבריי אציין, ששמירת ההלכה לא תמיד קלה ודורשת מאיתנו גבורה אמיתית. למעשה כל קשר של יחסי אישות מחוץ למסגרת של נישואין הוא אסור, כפי שאתה יודע וכפי שעולה מתוך שאלתך. אתה מבקש שאפרוש את מדרג האיסורים כדי שתבחר על אילו איסורים קלים יותר תוכל לעבור ובכך להימנע מלעבור על איסורים חמורים יותר. אך כפי שכתבתי, דרכה של ההלכה שהיא מחייבת, קלה כחמורה, ואין אתה יודע מתן שכרן של המצוות.
אוכל לפרוש את האיסורים השונים ואת חומרתם רק על-פי הידוע לי מתוך ספרות ההלכה, אך אינני יודעת באמת מהם חשבונותיו של הקב"ה, וזה עניין אישי שבינך לבינו עם כל מה שאתה עובר בחייך, וכיצד אתה חווה את הקשר מולו.
על-פי ההלכה וההשקפה היהודית, הקשר המיני בין בני זוג אינו מיועד לספק פורקן פיזי ומזדמן בלבד, אלא מבטא את החיבור הנפשי העמוק שבין האיש והאשה, ומהווה רכיב משמעותי בברית הזוגית ביניהם. יחסים ללא קשר מחייב וקבוע של נישואין, אף אם הם נמשכים על פני פרק זמן ממושך, נקראים בתורה בשם 'זנות', כפי שנאמר: "לֹא־תִהְיֶ֥ה קְדֵשָׁ֖ה מִבְּנ֣וֹת יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹא־יִהְיֶ֥ה קָדֵ֖שׁ מִבְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל" (דברים כג, י"ח), וממנו נגזרים איסורי הייחוד והמגע בין המינים.
על פסוק זה כתבו המפרשים, כגון הרשב"ם: "קדשה – זונה, פנויה מנאפת. קדש – בא על פנויות בלא כתובה וקידושין". באופן כזה פסקו חלק מן הראשונים (ספר החינוך מצווה תקע, טור אבן העזר כו), כשנציגם הבולט הוא הרמב"ם (ספר המצוות לא תעשה מצווה שנה), וזו לשונו: "שהזהירנו שלא לבא על אשה בלא כתובה ובלא קדושין והוא אמרו ית' (שם) לא תהי' קדשה מבנות ישראל. וכבר נכפלה האזהרה בזה הענין בלשון אחר והוא אמרו (קדושים יט כט) אל תחלל את בתך להזנותה. ולשון ספרא: אל תחלל את בתך, זה המוסר בתו פנויה שלא לשום אישות וכן המוסרת עצמה שלא לשם אישות".
וכך כתב הרמב"ם גם במשנה תורה (אישות פ"א, ה"ד, וכן באיסורי ביאה פי"ח, ה"א, ובנערה בתולה פ"ב ה"יז): "קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא נותן לה שכרה ובועל אותה על אם הדרך והולך לו, וזו היא הנקראת קדשה, משנתנה התורה נאסרה הקדשה שנאמר +דברים כ"ג+ לא תהיה קדשה מבנות ישראל, לפיכך כל הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין לוקה מן התורה מפני שבעל קדשה".
בפירושו על הלכה זו מבאר המגיד משנה, כי מדובר בביטול מצוות עשה: "אזהרה לשפחה והבא על האשה שלא לשם אישות, עובר בעשה דרחמנא אמר: כי יקח איש אשה ובעלה והיתה לו לאשה, כשירצה לבא עליה יהיה באישות [=בקידושין]". אפשרות זו עולה גם מדברי הריב"ש (שו"ת הריב"ש סימן שצח). ואילו לדעות אחרות, מדובר באיסור דרבנן (ראב"ד בהשגותיו על הרמב"ם לעיל, ח"מ סי' כו סק"א, ריב"ש שו"ת תכ"ה, שערי תשובה שער ג, צה, תרומת הדשן סימן רט).
מדרגה אחרת שנתונה אף היא במחלוקת הראשונים, היא דין פילגש, אשר נדרש כ"פלג (מחצית)-אשה", כלומר, זהו מצב בו קיים קשר קבוע של אישות בין בני הזוג, אך ללא חופה וקידושין, בדומה לנישואין אזרחיים (סנהדרין כא, ע"א, מלמד להועיל חלק ג סימן טו). כאשר אשה מיוחדת לאיש מסויים, ואסורה לאחרים על-פי הסכם בין בני הזוג, יש מי שמתיר את הקשר, ויש שדורש גם פרסום המעשה ברבים – כעין "ידועה בציבור" (חקקי לב ח"ג סי' לב). אך מנגד, יש שלא רואים בכך פתרון: "שאף על פי שהיא אשה מיוחדת, כיון שהכל יודעין שאין לו בה קדושין הוא הפקר לעיני הכל והרי הוא חוזר לענין ההפקר הראשון (עקידת יצחק דברים שער צז (פרשת כי תצא)).
נציין, כי לחלק ניכר מהדעות (ירושלמי כתובות פ"ה, ה"ב, רש"י בראשית כה,ו, ודברים כג, יח, ראב"ד הלכות אישות פ"א, ה"ד, שו"ת הריב"ש סימן שצה, שו"ת מהרי"ט חלק ב יו"ד סימן מז, שו"ת רדב"ז חלק ד סימן רכה, באור הגר"א אבן העזר סימן כו ס"ק ז), פילגש אינה שונה במהותה מאשה נשואה, שכן היא צריכה קידושין, אך היא מוותרת על זכויותיה הממוניות בלבד, ואין לה כתובה. מכך יוצא, שכאשר מעוניינים בני הזוג להיפרד, יש לאיש לתת גט לאשה.
ראש המתנגדים לקשר כזה הוא הרמב"ם, כפי שהובא לעיל: "כל הבועל אישה לשם זנות, בלא קידושין – לוקה מן התורה, מפני שבעל קדשה". יש מפרשים, שהרמב"ם לא התכוון לכלול במונח 'קדשה' את הפילגש, אשר אדם מייחד לו בביתו, והיא נקשרת אל האיש בקשר קבוע ויציב (ראב"ד בהשגותיו על הרמב"ם אישות פ"א, ה"ד, שו"ת הרדב"ז ח"ד סי' רכה, שו"ת מהרשד"ם אבן העזר סי' רלג, חלקת מחוקק סימן כו סק"ב). אולם פרשנות כזו אינה עולה בקנה אחד עם דברי הרמב"ם עצמו בהלכה אחרת, אשר מתארת את קשר הפילגשות ואוסרת אותו: "קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא לישא אותה מכניסה לביתו ובועלה בינו לבין עצמו ותהיה לו לאשה, כיון שנתנה תורה נצטוו ישראל שאם ירצה האיש לישא אשה יקנה אותה תחלה בפני עדים ואחר כך תהיה לו לאשה" (הלכות אישות פ"א ה"א).
דעה אוסרת נמצאת גם בדברי רבים אחרים: רבנו יונה (שערי תשובה שער ג, צה), הרשב"א (שו"ת חלק ד סימן שיד), המאירי (סנהדרין כא, ע"א), הריב"ש (שו"ת סימן שצח), סמ"ג (ספר מצוות גדול לאוין סימן רכב), יד רמ"ה (סנהדרין כא ע"א) ושו"ת פסקי עוזיאל (בשאלות הזמן סימן עה).
במקום אחר (הלכות מלכים פ"ד, ה"ד) מחלק הרמב"ם ומתיר פילגשים למלכים בלבד: "וכן לוקח [= המלך] מכל גבול ישראל נשים ופילגשים, נשים בכתובה וקידושין, ופילגשים בלא כתובה ובלא קידושין, אלא בייחוד בלבד קונה אותה ומותרת לו. אבל ההדיוט אסור בפילגש". מדבריו משמע שמדובר באיסור מדרבנן (שו"ת הרד"ך בית ט). על דבריו אלה תוהים המפרשים, שכן מדובר באיסור שמקורו אינו ברור (שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן סי' רפד, שו"ת משפטים ישרים חלק ב סימן קע). יש המסבירים את היתר הפילגש למלך משום אימת המלך על נתיניו, שיחששו לזנות עם פילגשיו (שערי תשובה לרבינו יונה שער ג אות צד), ויש התולים את טעם ההלכה בכך שפילגשי המלך אסורות ממילא לכל אדם, אף לאחר מותו, ולכן אין בהן היתכנות למצב של קדשה (שו"ת אבני נזר חלק אבן העזר סימן נו).
אחרים תולים את איסור הפילגש להדיוט באיסור מדרבנן בשל חשש האשה לטבול מחמת הבושה, זאת בניגוד לפילגש המלך, הגאה במעמדה (שו"ת הרא"ש כלל לב סימן יג, טור אבן העזר סי' כו, שו"ת רדב"ז חלק ד סימן רכה (אלף רצו), שאילת יעבץ חלק ב סימן טו), ואחרים סבורים שאין בכך איסור (שו"ת הר"ן סימן סח, שו"ת הריב"ש סימן ריז, רא"ש כתובות פרק א סימן יב, רמ"א שולחן ערוך אבן העזר סי' כו, ס"א).
כפי שהצגתי את תמצית הדברים, הדיון בנושא רווח הרבה יותר בקרב הראשונים, ופוחת באופן ניכר בפסקי האחרונים, משום שהאיסור הלך והתפשט בכל קהילות ישראל. זאת להבנתי, משתי סיבות עיקריות, שבעצם הן אחת.
כאשר האדם המודרני מעלה במחשבתו את מושג ה'פילגש', הוא מדמיין מאהבת, או חברה, אך תיאור זה רחוק מן התיאור ההלכתי, שכן מדובר למעשה בחיים משותפים מלאים לכל החיים. מהו משך הזמן הנדרש להגדרת קשר כקבוע?
רוב הדיונים ההלכתיים בנושא הפילגשות מתבססים על המקרים המוזכרים בתנ"ך, ושם מדובר על קשר קבוע וממושך לכל החיים, שבמסגרתו אף נולדים ילדים משותפים לבני הזוג. מכאן, שאין ראיה לקיום קשר זוגי לטווח קצר, השונה כביכול מקשר של נישואין. הרמב"ם שהיה מודע לשאלת זמניותו של הקשר, כתב בספר מורה הנבוכים (חלק ג פרק מט): "ולא נמצא צד התר למשגל רק בייחד אשה ולישא אותה במפורסם, כי אילו היה די לו ביחודה לבד, היו רוב בני אדם מביאים קדשה לבתיהם זמן אחד מוסכם בין שניהם ויאמר שהיא אשתו".
ההבדל היחיד שאכן קיים בתנ"ך בין הנישואין ובין הפילגשות, הוא ויתור על זכויות האשה על-ידי הפילגש, כשמודל הזוגיות המקראי מעמיד בבירור את מעמדה הנחות של הפילגש, אשר לא אחת נקראת 'שפחה' לעומת אשת האיש הנשואה לו. וכך מובא גם במדרש: "למלך שהיה לו אשה ופלגש כשהוא הולך אצל אשתו הוא הולך בפרהסיא וכשהוא הולך אצל שפחתו הולך במטמוניות" (בראשית רבה פרשה נב סימן ה).
מכיוון שהחברה האנושית הולכת ומיתקנת מבחינה מוסרית, הלך והצטמצם גם הדיון בשאלת האשה חסרת הזכויות בקשר הזוגי. יתר על כן, אף פוסקים המתירים זאת באופן עקרוני, מזהירים מפני מימוש ההיתר, למשל בדברי יד רמ"ה (סנהדרין כא ע"א): "אם רצה לייחד אשה בלא כתובה ובלא קידושין מדאורייתא שפיר דמי ורבנן הוא דגזור כדי שלא יהיו בנות ישראל הפקר". גם הרשב"א האוסר פילגשות מהתורה, מנמק זאת בכך שהדבר מכוער, ומזנה את בנות ישראל. באופן דומה נכתב גם בשו"ת בנימין זאב (סי' קיב): "לעשות סייג שלא יהיו בנות ישראל פרוצות בעריות… ועוד יש להוכיח שמי שבא על אשה ולא כתב לה כתובה דהיינו מאתים לבתולה ומנה לאלמנה בעילתו בעילת זנות." כלומר, הימנעות האיש ממחויבות כספית כלפי בת זוגו מלמדת על כוונתו מלכתחילה לקיים קשר שטחי ובלתי מחייב. ראינו אם כן, שיחסים מסוג זה משקפים זילות באינטימיות, ומחללים את קדושת הקשר הזוגי, מעבר לכך, שהם מסיגים לאחור את מעמדן של הנשים ומבטאים זלזול בהן.
ואילו הרמב"ן מוסיף את הנימוק ההלכתי של איסור הנידה: "ואתה רבינו ה' יחייך במקומך תזהירם מן הפילגש שאם ידעו ההיתר יזנו ויפרצו ויבואו עליהן בנדותן." (כאן מדבר הרמב"ן על הזלזול בהלכות נידה, ולא על בושה לקיימן). כפי שידוע לך, איסור הזנות ואיסור הנידה הם שני איסורים נפרדים, שאסרה התורה, וקיום היחסים עם הנידה עונשו כרת: וְ֠אִישׁ אֲשֶׁר־יִשְׁכַּ֨ב אֶת־אִשָּׁ֜ה דָּוָ֗ה וְגִלָּ֤ה אֶת־עֶרְוָתָהּ֙ אֶת־מְקֹרָ֣הּ הֶֽעֱרָ֔ה וְהִ֕וא גִּלְּתָ֖ה אֶת־מְק֣וֹר דָּמֶ֑יהָ וְנִכְרְת֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם מִקֶּ֥רֶב עַמָּֽם (ויקרא כ, יח). כפי שכתבת, איסור נידה מחייב את כולם, ולא כפי שיש סוברים בטעות, כי הוא שייך רק בזוג נשוי (רמ"א יורה דעה סימן קפג ס"א).
בשאלת הטבילה לנשים פנויות ישנן שתי נקודות מבט, האחת מצויה תחת העיקרון של "הלעיטהו לרשע וימות" (בבא קמא סט, ע"א, ירושלמי דמאי פ"ג, ה"ה), כלומר, אין ברצוננו להקל על החוטאים, ולצמצם את עבירותיהם, ולכן אין לפוסק חיוב להורות על טבילה לשם זנות (שו"ת רדב"ז חלק ד סימן רפו (אלף שנז), שו"ת הריב"ש סי' תכה, עקידת יצחק בראשית שער כ פרשת וירא), ואילו הגישה השניה מבקשת להפחית ככל שניתן את מספר האיסורים שאדם עובר עליהם, ולכן יש להורות לאשה לטבול כהלכה, או לפחות לאפשר זאת (שבת ד, ע"א, ב"ח אורח חיים סי' רנד, שו"ת רדב"ז חלק ה סימן קעט (אלף תקנג), הר צבי יו"ד סימן קכה, תשובות והנהגות חלק א תפ”ד).
בנוגע לויתור על שבעה נקיים, לא ידוע לי על מי שמתיר זאת.
עד כאן סיכום קצר של האיסור ההלכתי, שעליו שאלת, אך נראה לי, שאין זה ראוי לחתום את הדברים באיסור בלבד. הקושי הגדול שאתה מתמודד אתו מציב בפניך אתגר גדול מבחינה אמונית, שעליו כתב הרב סולובייצ'יק, כי מדובר במעשה גבורה של אדם המנצח את עצמו כביכול. לגבורה הזו אינו נילווה שום זוהר חיצוני, ולא נכתבים עליה שירי הלל, היא מתרחשת בין האדם לבין עצמו ובינו לבין בוראו בלבד (דברי הגות והערכה עמ' 245-246), ואני אוסיף, שהיא מנוגדת לחלוטין להשקפה המערבית, שאנו חולקים בתחומים רבים מחיינו, ושהופכת אותם למורכבים כל-כך. איננו מתעלמים חלילה מכוחות החיים הטבועים בגוף, וכידוע לכל, דרכה של תורה איננה שלילת היצר, אלא ניתובו למקום גבוה. ומתוך כך אני מציעה לך למקד ולנתב את כוחות הנפש בהתאם לעולם הערכי והמוסרי שבחרת לחיות על-פיו.
אני מאחלת לך שתתחזק ותתגבר מתוך אמונה עמוקה באמת התורה ובקדושתו של הקשר הזוגי, ומתפללת שתמצא במהרה את בת בריתך הראויה שביחד תזכו לשמחה מתוך קדושה, ולאינטימיות נפשית וגופנית.
עידית