האם יש בעיית מראית עין באכילת תחליפי בשר עם מוצרי חלב? מאת: הרבנית רחלי אביישר לבל
שלום וברכה!
ראשית אברך את פעלכן החשוב, אשריכן שאתן גדלות ומגדילות תורה ועמלכן בה:)
יש לי שאלה לגבי מראית עין וצמחונות. אני צמחונית כבר כמה שנים וככל שעובר הזמן, כך קיימים יותר תחליפי בשר שממש ׳מחליפים׳ בשר. הם נראים כמו בשר, יש להם טעם של בשר, כל החבילה. (לא מתכוונת לבשר מעבדה) תהיתי לגבי שאלת ׳מראית עין׳ בעניינים האלו. האם כדאי לא לאכול את אותם התחליפים עם מוצרי חלב מובהקים? האם בשלב מסויים הם יצריכו גם אכילה בנפרד שמא יתבלבלו ביניהם לבין מוצרי בשר? בהקשר של אכילה משותפת של כמה סביב אותו השולחן, חפץ חוצץ וכו׳, או סתם בקופסה במקרר…
אני גרה בבית שאוכל בשר והבלבול יכול להיווצר בקלות. כמובן שבדרך כלל זה ׳מקוטלג׳ צמחוני, אבל זו שאלת שמא.
האם יש הבדל בין בני הבית לבין מול זרים? לאכול יחד עם חברים במשרד בארוחת צהריים…
האם כדאי לא לעשות זאת מול אחים קטנים שמבינים את ההפרדה בין בשר לחלב, אבל לא את מה שנראה כמו בשר ולא בשר באמת? או שבגלל שהם קטנים זה לא רלוונטי?
מה צריכים להיות הדגשים בעניינים האלו? איפה כדאי לי לסמן את הגבול? יכולות להיות עוד מורכבויות והן לא עולות לי כרגע, אז אם הן עולות תוך כדי כתיבת התשובה אשמח לשמוע גם עליהן.
תודה רבה רבה:)
תשובה
חן חן לך על דבריך. ויישר כוחך על החשיבה והנסיונות לצפות את המורכבויות.
באשר לשאלותיך יש לחלק קודם לכל בין אכילת תחליף הבשר כשלעצמו לבין אכילתו בחלב לעניין מראית עין.
אין באכילת תחליף בשר כל שאלה של מראית עין. שכן לכל היותר יחשבו הרואים כי מדובר בבשר ממש (בהמה חיה או עוף) ואין שום איסור הלכתי באכילת בשר.
השאלה נשאלת רק באכילת תחליף בשר בהקשר של דברים הנראים כאיסור כמו אכילתו בחלב שעלולים הרואים לחשוב שמדובר באכילת בשר בחלב האסורה.
אולם גם שם להלכה אין לחשוש למראית עין ונפרט את הדברים:
ראשית נסביר את העניין של מראית עין שהעלית בדבריך ובמיוחד לעניין אכילה.
יש דברים שאינם אסורים מצד עצמם אולם חכמים אסרו אותם כדי למנוע מאנשים הרואים זאת לחשוב שהעושה עובר על איסור.
שתי דוגמאות בגמרא לעניין זה הנוגעות לשאלתך.
הראשונה שבהן היא שתיית דם דגים. יש בתורה איסור אכילת דם אולם דם דגים לא נאסר. למרות זאת אם אדם מילא את כוסו בדם דגים בצורה שאין ניכר שזה דווקא דם של דג (כגון שאיו בתוכו קשקשים של דג) גזרו חכמים שאסור לשתות את הדם משום מראית עין, שמא מי שיראה אותו יאמר שהוא שותה דם של בעל חיים (כריתות דף כא:).
דוגמא נוספת המופיעה שם היא של אדם שנשך כיכר לחם בשיניו ויצא דם מבין שיניו ונותר על הלחם. למרות שמדובר בדמו שלו והוא מותר, משום מראית עין, גזרו חכמים שיגרד את השכבה בה נמצא הדם כדי שהרואים אותו לא יחשבו שהוא אוכל דם בהמה שאסור מהתורה, (שם, וכך להלכה -שולחן ערוך יורה דעה סימן סו סעיף י).
דוגמא שלישית מופיעה בדברי הרשב"א ( תשובות חלק ג' סימן רנ"ז) האוסר לבשל בשר בחלב אם (למרות שחלב אם בפני עצמו לא נאסר) בשל מראית עין (וכך נפסק להלכה – שולחן ערוך יורה דעה סימן פז סעיף ד)
חלב שקדים והחלוקה בין דברים שאיסורם מהתורה לדברים שאיסורם מחכמים
ר' שלמה לוריא מביא מנהג שנהגו בזמנו, לאכול בפורים תרנגולת בחלב שקדים. הוא אוסר מנהג זה ומתיר לעשות זאת רק אם מניחים שקדים קלופים בחלב וליד המאכל לשם היכר (ים של שלמה מסכת חולין פרק ח ס' נב) הוא למד זאת מדין הגמרא של דם הדגים שהבאנו לעיל.
הרמ"א (דרכי משה ס"ס סו) מביא את דברי המהרש"ל הללו אולם חולק עליו להלכה וסובר שרק במבשל בשר בהמה עם חלב שקדים יש בעיה של מראית עין ולכן צריך לשים שקדים להיכר כיון שהרואה עלול לחשוב שהוא מבשל בשר בהמה עם חלב שזהו איסור תורה אולם אם מבשל בשר עוף עם חלב שקדים, מכיוון שאיסור עוף בחלב הוא מדרבנן לא גוזרים משום מראית עין.
וכך פסק להלכה: "ונהגו לעשות חלב משקדים ומניחים בו בשר עוף, שהואיל ואינו רק מדרבנן מותר, אבל בבשר בהמה יש להניח שקדים אצל החלב משום מראית העין" (יו"ד סי' פז ס"ד).
היו מן האחרונים (ש"ך יורה דעה סימן פז ס"ק ו והביא בדבריו גם דברי הבאר שבע וכן בט"ז) שחלקו על החילוק בין דרבנן לדאורייתא וכתבו את דברי המהרש"ל שהכל אסור (על פי הכלל שכל מה שנאסר משום מראית עין נאסר גם בחדרי חדרים אם הוא איסור דאורייתא אולם בדרבנן יהיה מותר בחדרי חדרים) כיוון שבפרהסיא אין הבדל בין דאורייתא לדרבנן באיסור מראית עין.
אולם היו גם שהצדיקו את דברי הרמ"א:
א. במראית עין לא גוזרים גזרות חדשות
הפרי חדש (סי' פז סק"ז) הסכים לדברי הרמ"א להקל בבשר עוף בחלב שקדים, הוא מביא את דברי הרשב"א לעיל בעניין בשר בחלב אם וכותב שזהו חידוש. ופוסק שאין גוזרים משום מראית העין דברים חדשים מלבד מה שנתבאר בגמרא במפורש.
ב. בדבר שיותר סביר שהרואים יתלו אותו בהיתר – אין גוזרים משום מראית עין
גם רבינו יהונתן איבשיץ בספר כרתי ופלתי (סי' פז סק"ח) כתב, שלא חוששים למראית עין בדברים שהרואה אותם סביר שיסבור שמדובר בהיתר ולא באיסור. לכן בדם דגים שאין רגילים לשתותו בכוס או בחלב אשה שאין רגילים לבשל בו והרואה עשוי לחשוב שמדובר בדם בהמה ועוף. או בחלב בהמה – שאסור רק באלו גזרו משום מראית העין. אבל חלב שקדים ששכיח ורגילים לבשל בחלב שקדים לא חוששים למראית העין כלל, כי אנשים יכולים לתלות שזה נעשה בהתר.
גם בעל ספר הכנסת הגדולה (סי' פז הגב"י אות ח) מביא שראה בעיניו שכך נהגו: "ראיתי בקושטא שנוהגים לאכול אורז שנתבשל עם חלב שקדים אחר אכילת תבשיל של בשר, ובשמחות וגיל אחר אכילת תבשילי בשר נוהגים להניחם עם פירות ומגדנות וכו', והוא מנהג פשוט בפני רבנים גדולים ולא ערערו בדבר."
על פי הדברים הללו התיר הרב הרב עובדיה יוסף (שו"ת יביע אומר חלק ו – יורה דעה סימן ח, שו"ת יחווה דעת חלק ג סימן נט) לשתות חלב צמחוני אחרי אכילת בשר או חלב אמיתי לאחר אכילת תחליף בשר כיוון מן התורה אסור לאכול ולבשל בשר וחלב יחד וההרחקות ביניהם הם רק מדברי חכמים.
בדברים מפורסמים אין גוזרים משום מראית עין
עוד צדדים להקל מביא הרב עובדיה שם את דברי הרא"ש הפוסק במקום אחר (נידה פרק ט סימן ז') שבדברים מוכרים וידועים לכל אין גוזרים משום מראית עין (וכך לדוגמא נוהגים בקמח מצה בפסח) ולכן כיוון שחלב צמחוני הוא כבר מפורסם לכל אין לגזור בו משום מראית עין.
הרב מנשה קליין (שו"ת משנה הלכות חלק ה סימן צו) נשאל האם יש לחשוש לאכילת לחם עם מרגרינה בסעודה בשרית משום מראית עין מפני שנראה כחמאה. הוא מתיר את הדבר מפני שלדעתו אין איסור במראית עין אלא בדבר שאין מקובל לעשותו בדרך מותרת או בדבר שלא מצוי כל כך בדרך מותרת אבל בדבר שנהוג לעשותו על פי רוב בדרך היתר אפילו שיש בו משום מראית עין לא חוששים לה שכל הרואה אותו ודאי יאמר שבדרך היתר עשאה ולמה יאמר שעושה איסור?
הוא מביא כראיה לדבריו את דברי הכנסת הגדולה לעיל על המנהג בערי הספרדים בסעודות שמחה האוכלם אורז או עלי גפן בחלב שקדים בסעודות בשריות וטוען שנראה שהסברא בזה כיון שכן הוא המנהג בעריהם בספרד אם כן כולם יודעים שבסעודות גדולות עושים מאכל זה בחלב שקדים אין כאן מראית עין (הרב קליין מביא עוד דוגמאות שנוהגים בזמנו כמו תפוחי אדמה במיונז הנראה כשמנת בסעודה בשרית ועוגות קרם הנראות כשמנת בסעודה בשרית)
הרב יהודה זרחיה הלוי סגל (שו"ת צמח יהודה חלק ג סימן קמו) נשאל על אכילת תחליפי בשר בתשעת הימים והתפלפל בזה אולם למעשה כתב: "נראה ברור דבזמננו הכל יודעים שיש בשר סינטטי, וזה מפורסם ושכיח בכל בית כמעט לאכול לעתים קרובות מהחומר הזה, ולפיכך אסור לחשוד כלל במי שאוכל בשר כזה אפילו בפהרסיה במסעדה וכיו"ב בתשעת הימים שהוא פורץ גדרן של ישראל, ועדיף מחלב שקדים בעוף דאף שהיה מצוי בימיהם אבל לא כל כך נפוץ כמו הבשר הסינטטי בימינו, ולכן אף מהרש"ל מודה בכאן דאין חשד. אבל ממדת החסידות בודאי היא להניח על ידו שלט "בשר סינטטי" למעט ברכילויות וחשדות. "
גם במקרה של חשש ממראית עין אם יש כלים נפרדים לאכילה – זה היכר מספיק
את סיפורו של בעל כנסת הגדולה על אכילת אורז בחלב שקדים באירועי שמחה מסביר החיד"א (מחזיק ברכה סי' פז סק"ו), שאם יש היכר מצד הקערות והצלחות שמגישים בהם חלב שקדים, אחר מאכלי הבשר, ומעלין אותם עם מגדנות ופירות, מותר, הואיל והדבר ניכר מצד מקומו ושעתו שהוא חלב שקדים, יותר מהנחת שקדים עמו.
תחליפי בשר בחלב
וכעת נשוב לשאלתך, נראה כי אין לאסור תחליפי בשר בחלב בעיקר מצד היותם של תחליפי הבשר מפורסמים בזמנינו ויכולים הרואים לתלות על נקלה שמדובר בתחליפים ולא בבשר אמיתי.
ועוד ,אכילת תחליף הבשר בחלב אמיתי מחייבת שימוש בכלי אכילה חלביים ובשינוי הכלים ניכר שאין מדובר בבשר אמיתי.
לשאלתך על אחיך הקטנים, אמנם אין דין חינוכם עליך אולם דווקא להם כן הייתי שוקלת להסביר כדי למנוע הבנה מוטעית. בהחלט אפשר להסביר להם שאמנם אסור לאכל בשר בחלב אולם את אוכלת תחליף בשר ואותו מותר לאכול בחלב. כשם שאנו מסבירים לקטנים דברים רבים שמותרים הנראים כאיסור (חימום על פלטה בשבת, אכילת שוקולד פרווה לאחר אכילת בשר וכו')
בברכה,
רחלי