איך להאמין למרות הסתירות בתורה?
היי, גדלתי בבית ובחברה דתית. אני כרגע לומדת במדרשה, נהנית מזה ונכנסת לעומק התורה. אבל בגלל הלימודים עלתה לי שאלה- יש המון סתירות בתורה, במפרשים, בגמרא וכ'ו. איך אפשר להאמין שכל זה אמיתי אם יש כל כך הרבה סתירות?? מה האמת?? (לדוגמה, לבריאת העולם יש כ"כ הרבה פירושים, איך אפשר להאמין שהוא באמת נברא בשישה ימים?)
שלום!
משאלתך משתמע שלצד הנאתך מלימוד התורה המעמיק במדרשה, את מרגישה מופתעת ומבולבלת ממגוון הדעות הקיימות כמעט בכל תחום בתורה – והאמת שהדבר נכון, הן בפרשנות התורה, הן בתחום ההלכה.
יתכן שהגעת למדרשה על מנת ללמוד תורה וגם מתוך חיפוש של האמת העמוקה, האחת והברורה של התורה.
ואמנם, נראה שאת רק בתחילת הדרך, אבל הרשי לי להניח שככל שתעמיקי בלימודך, תגלי עוד ועוד דעות, דעות מרכזיות ודעות שוליות, שכולן נחשבות חלק מתורה שבעל פה ושייכות ללימוד תורה.
נדמה לי שניתן לחלק את שאלתך לשתיים, ובהתאם לכך, אחלק את תשובתי:
- מנין נובע ריבוי הדעות בתורה שבעל פה ואיך נכון להתייחס אליו?
- וברובד הנפשי והאישי, מה אני עושה במדרשה אם היא מורידה את הביטחון שלי באמונתי? אם אני עלולה לצאת מהמדרשה עם יותר ידע, אבל גם יותר מודעות לאפשרויות הפרשניות ולמחלוקות ההלכתיות השונות ופחות בהירות ותחושה של האמת שאני אמורה לאחוז בה – אולי אני לא צריכה להיות שם?
לגבי השאלה הראשונה, אני מבקשת להפנות אותך למאמר יסודי בנושא זה של פרופ' שלום רוזנברג, אותו תוכלי לקרוא בקישור זה (שימי לב שהוא מחולק לכמה חלקים באתר זה) או בספר שלו: "לא בשמים היא – מסורת וחידוש".
רוזנברג מציע שלשה מודלים שכולם באים להתמודד עם שאלת החידוש וריבוי הפרשנויות בתורה שבעל פה, וכולם מבוססים על דברי חז"ל עצמם (כפי שהוא מוכיח בספרו), למרות ההבדל הגדול ביניהם.
אין כאן מקום להאריך, והמשפטים הבאים נועדו בעיקר לעודד את סקרנותך לגבי 2 מהמודלים שהוא מציע: לפי "מודל השחזור", כל הפרשנויות וההלכות ניתנו בסיני, אך חלקם נשכחו או הועברו בצורה לא מדוייקת. לפי מודל זה, התפקיד של תלמידי החכמים שבכל דור הוא לשחזר את אותה התגלות מקורית, לגלות את דבר אלוקים האבוד.
לפי " מודל החידוש המוחלט", כשהקב"ה גילה את התורה (חלקה בכתב וחלקה בעל פה) למשה, הוא גם הזמין את תלמידי החכמים שבכל דור להצטרף לפיתוחה של תורה שבעל פה, ונתן להם את הסמכות לכך. לפי מודל זה, הקב"ה מקבל את קביעתם של תלמידי החכמים בבית המדרש, ואף את קיומה של המחלוקת בבית המדרש, נותן עליהם את חותמו ואף מצטט את דבריהם בשמם. לפי דגם זה, החכמים אכן מחדשים פרשנויות והלכות, מתוך השאלות, המתודות והצרכים המתחדשים בכל דור, וזה מתפקידם ומסמכותם.
בהקשר זה, אני רוצה להפנות אותך למדרש נפלא זה, המובא במסכת חגיגה ג: בשם רבי אלעזר בן עזריה, שמהדהד את הבלבול או התהייה שבשאלתך, וייתן לך אולי כיוון גם ברובד הנפשי:
״דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת נִתְּנוּ מֵרוֹעֶה אֶחָד״, לָמָּה נִמְשְׁלוּ דִּבְרֵי תוֹרָה לְדָרְבָן? לוֹמַר לָךְ: מָה דָּרְבָן זֶה מְכַוֵּין אֶת הַפָּרָה לִתְלָמֶיהָ לְהוֹצִיא חַיִּים לְעוֹלָם — אַף דִּבְרֵי תוֹרָה מְכַוְּונִין אֶת לוֹמְדֵיהֶן מִדַּרְכֵי מִיתָה לְדַרְכֵי חַיִּים. אִי מָה דָּרְבָן זֶה מִטַּלְטֵל — אַף דִּבְרֵי תוֹרָה מִטַּלְטְלִין, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מַשְׂמְרוֹת״.
אִי מָה מַסְמֵר זֶה חָסֵר וְלֹא יָתֵר — אַף דִּבְרֵי תוֹרָה חֲסֵירִין וְלֹא יְתֵירִין, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״נְטוּעִים״, מָה נְטִיעָה זוֹ פָּרָה וְרָבָה — אַף דִּבְרֵי תוֹרָה פָּרִין וְרָבִין. ״בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת״ — אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁיּוֹשְׁבִין אֲסוּפּוֹת אֲסוּפּוֹת וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה. הַלָּלוּ מְטַמְּאִין וְהַלָּלוּ מְטַהֲרִין, הַלָּלוּ אוֹסְרִין וְהַלָּלוּ מַתִּירִין, הַלָּלוּ פּוֹסְלִין וְהַלָּלוּ מַכְשִׁירִין,
שֶׁמָּא יֹאמַר אָדָם: הֵיאַךְ אֲנִי לָמֵד תּוֹרָה מֵעַתָּה — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״כּוּלָּם נִתְּנוּ מֵרוֹעֶה אֶחָד״. אֵל אֶחָד נְתָנָן, פַּרְנָס אֶחָד אֲמָרָן, מִפִּי אֲדוֹן כׇּל הַמַּעֲשִׂים בָּרוּךְ הוּא, דִּכְתִיב: ״וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶת כׇּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה״.
אַף אַתָּה, עֲשֵׂה אׇזְנֶיךָ כַּאֲפַרְכֶּסֶת, וּקְנֵה לְךָ לֵב מֵבִין לִשְׁמוֹעַ אֶת דִּבְרֵי מְטַמְּאִים וְאֶת דִּבְרֵי מְטַהֲרִים, אֶת דִּבְרֵי אוֹסְרִין וְאֶת דִּבְרֵי מַתִּירִין, אֶת דִּבְרֵי פוֹסְלִין וְאֶת דִּבְרֵי מַכְשִׁירִין.
מדרש זה מודע לכך שדברי תורה הולכים ומתרבים, ומטבע הדברים, הם מתרבים בכיוונים שונים ונוצרות מחלוקות רבות. הוא בעצמו מביא את השאלה: |שֶׁמָּא יֹאמַר אָדָם: הֵיאַךְ אֲנִי לָמֵד תּוֹרָה מֵעַתָּה ?" אך גם עונה עליה: ״כּוּלָּם נִתְּנוּ מֵרוֹעֶה אֶחָד״. אֵל אֶחָד נְתָנָן, פַּרְנָס אֶחָד אֲמָרָן, מִפִּי אֲדוֹן כׇּל הַמַּעֲשִׂים בָּרוּךְ הוּא".
דהיינו – כאשר תלמידי חכמים מבקשים ללמוד את דבר ה' ולברר את רצונו, גם אם הם מגיעים לדעות שונות, הן כולן ראויות ללימוד ולהעמקה, ומהוות דרך לחבר אותנו להקב"ה.
אני מזמינה אותך להתחבר לשאלה שמעלה מדרש זה, וגם לשים לב לתשובה ולהקשר שבה היא מופיעה, ובכך להתחזק בערך של לימוד תורה, גם אם הוא לא נועד לברר את האמת האחת והיחידה בכל סוגיה.
תהליך הלימוד תמיד כולל פרידה מרמת האמונה התמימה יותר שהיינו בה קודם, זה תהליך של צמיחה חיובית שמובילה לאמונה גבוהה יותר, אבל הוא לפעמים מלווה בכאב ובתחושת אובדן. ואם מגוון הדעות מבלבל אותך או מעיק עלייך, אפשר גם להתפלל על זה: הקב"ה איתך ואת יכולה לשיח לפניו על כל מה שמעיק עליך.
אני מאחלת לך לנצל את השנה שאת מקדישה ללימוד תורה עד תום, לרכוש במהלכה כלים ללימוד תורה על מגוון היבטיה ולהכיר ספרים חדשים. יתכן שתרגישי שאת מתחברת לטקסטים מסוימים ופחות מתחברת לטקסטים אחרים, וזה לגיטימי לגמרי, ויחד עם זאת, נדמה לי שגם כדאי להיפתח לספרים שונים וצורות לימוד שונות, ולדעת שיש דברים שתתחברי אליהם עכשיו, ויש דברים שתהני להיזכר בהם או לחזור אליהם בשלבים אחרים של החיים שלך.
עוד על סוגיה זו, במאמרים אלה: המדריך למאמין המבולבל, מחלוקת – לכתחילה או בדיעבד? / הרב אריאל כהן
ספציפית לגבי הפרשנויות של בריאת העולם השונות והיחס ביניהם לבין המדע המודרני, את מוזמנת לקרוא באתר לדעת להאמין: המדע המודרני ופרשת הבריאה