גנבתי בצעירותי, איך לתקן ולעשות תשובה?
כשהייתי ילדה הייתי עם המשפחה בחנות וגנבתי מוצר קטן בתור לקופה. מידי פעם אני נזכרת בסיטואציה ומתחרטת מאוד על שהעזתי לעשות דבר כזה.
אין לי דרך להחזיר סכום כסף לאותה חנות או משהו דומה בגלל שהיא כבר לא קיימת ואני גם לא זוכרת מה היא היתה בדיוק. מנסה גם להתמודד עם תחושת האשמה וחוסר השליטה העצמית שגרמה לי לעשות את זה.
במהלך השנים יצא לי להרגיש רצון להתנהגות דומה, מסוג גניבה אחר – נגיד להציץ ביומנים אישיים של אחרים, לאכול עוד שוקולד ועוד אחד אחרי שקיבלתי אישור להתפנק בשמחה על הראשון…
ברוך השם שמתי לב לעניין ועם השנים למדתי להשתלט על הדחף הזה, שאני מניחה שהוא גם טבעי, אבל הרגשתי שאצלי הוא קצת מעבר.
אשמח לעזרה! פרקטית איך חוזרים בתשובה בעיקר על המקרה הראשון, וגם בכלל להשיב את נפשי😉 אין לי דרך להחזיר את הדברים לקדמותם. תודה!
תשובה
שלום לך ותודה על השאלה המרגשת המלאה בכנות, אנושיות, רגישות ושאיפה לטוב. דווקא העובדה שכתבת בשם בדוי הופכת אותך להיות כל אחת מאיתנו, בדיוק כמו שהקב"ה ברא אותנו – עם יצרים וסקרנות, עליות ונפילות, התמודדויות והתגברויות.
אמנם אנחנו לא יכולים לשנות את העבר, אבל אנחנו כן יכולים לשנות את נקודת המבט שלנו לגביו ולספר אותו לעצמנו מחדש באופן בונה ומיטיב. הקב"ה העניק לנו "כוח-על" של תשובה, שיכול ממש להפוך זדונות לזכויות, על אף שהאירוע כבר התרחש מזמן. חבילת המסטיקים הזו שעומדת לנגדך תמיד – הופכת לסמל ומצפן ותזכורת למסע האנושי שלך ושלנו לעלות ולהיטיב. כשם שנחש הנחושת במדבר היה הסמל שדרכו התגברו על הנחשים הממיתים, מעין ריפוי באותו דבר עצמו שגורם למחלה, כך גם כאן. ניתן ללמוד שהחטא שלנו עצמו יכול להיות הגורם המצמיח המעלה אותנו בחזרה לדרך מחייה, כשם שתיארת בשאלתך.
כדי להשיב את נפשך, אני רוצה לשתף אותך ברעיון חסידי שאני מאד אוהבת (מובא בשם ר' משה לייב מסאסוב) על מה שאנו אומרים בתפילת ראש השנה: "כִּי זוכֵר כָּל הַנִּשְׁכָּחות אַתָּה הוּא מֵעולָם".
למה הקב"ה זוכר דווקא את הנשכחות?
אם עשינו עבירה ושכחנו אותה, כלומר היא עברה לידינו מבלי לחולל בנו תנועה של חרטה ושינוי, הקב"ה יזכור אותה במקומנו. אך אם אנו זוכרים את הנפילה, כפי שאת זוכרת לאחר כל כך הרבה שנים את אותה חבילת מסטיקים – הקב"ה לא צריך לזכור, כי היא נמצאת אצלך, בתודעתך, ומנחה אותך להתגבר. (הצד השני של "זוכר כל הנשכחות" הוא שאם אדם מקיים מצווה ומתגאה בה ומספר עליה ללא הרף, הקב"ה לא צריך לזכור אותה, אך אם האדם עושה מעשה טוב וממשיך הלאה – את זה הקב"ה נוצר וזוכר)
ואכן משאלתך נראה שאת עשית תשובה גמורה, כמו שמתאר הרמב"ם
"אי זו היא תשובה גמורה? זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו, ופירש ולא עשה מפני התשובה, לא מיראה ולא מכשלון כח" (הלכות תשובה ב, א)
גם את זיהית אצלך נקודת תורפה או פיתוי ומתוך מודעות ובחירה ניסית בכל פעם שצצה בך – לנהוג אחרת. כל הזדמנות בה הרגשת דחף וכבשת אותו – היא עוד נקודה של תיקון גמור למעשה מהילדות.
בנוסף שאלת לגבי הפן המעשי של השבת הגניבה –
מן הדין, אם היית לפני גיל מצוות – את פטורה מלהחזיר (ראי במקורות להלן בשו"ע הלכות גניבה) ואם היית אחרי בת-מצווה עלייך להחזיר את הסכום של הגניבה. אך נדמה לי, כי בכל מקרה הדרך הראויה כיום ובוודאי כאשר המעשה רובץ על מצפונך, היא להחזיר סכום משמעותי מעבר לשוויה של חפיסת מסטיקים. מאחר וכבר אין לך למי להחזיר ישירות, ראוי להחזיר את הערך לטובת הציבור, באופן שייתכן שאלו שנגנב מהם יוכלו בעקיפין להנות ממנו.
באופן סמלי אולי את יכולה לקנות מסטיקים וממתקים ולחלק לילדים במחלקות בבית חולים או בכל עמותת ילדים אחרת שנוגעת לליבך,אך ראוי בהחלט גם לתת סכום כסף למטרה שחשובה לך ומביאה תיקון וברכה בעולם.
במזמור תהילים נ"א העוסק בתשובה, כמה פסוקים אחרי "כִּי פְשָׁעַי אֲנִי אֵדָע וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד" מופיע הפסוק הנפלא – "לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱ-לֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי", וזוהי ברכתי לך ולכולנו.
תמר
מקורות:
1. קטן שגנב, מחזירין קרן לבעלים אם הוא בעין, ואם אינו בעין פטור אף לאחר שיגדיל. (שו"ע הלכות גניבה סי' שמט, סעיף ג)
2. הרועים והגבאים והמוכסים, תשובתן קשה מפני שגזלו את הרבים ואינם יודעים למי יחזרו, לפיכך יעשו בו צרכי רבים, כגון בורות שיחין ומערות. (שו"ע הלכות גזילה, סי' שסו, סעיף ב)
3. בכמה פרטים בעניני השבת גזלה.
מעלת כבוד התלמיד אשר נשאו לבו לשוב בתשובה שלימה ובודאי קבלהו השי"ת כי גדולה תשובה… ויהיה לו שלום וברכה כל הימים.
בדבר רצונו לידע איך לקיים מצות השבה בגנבת ממון…
ומה ששאלת מה לעשות אם אין מכיר את בעל הגנבה. הנה זה מפורש בבבא קמא דף צד ע"ב שצריך לעשות צורכי ציבור… וזהו דווקא לצורכי רבים ולא לצדקה. ולבנין ותיקון מקוואות הוא כלצרכי רבים ולכן טוב שיתן למקוואות…
ומה ששאלת בהגנבות שגנב כשהיה קטן. הנה אם הגזלה קיימת חייב להחזיר. ואם אכלה או נאבדה כשהיה קטן פטור אף לכשנגדל… ואם היתה קיימת כשנעשה גדול ואחר שנתגדל אכלה או איבדה בידיים חייב לשלם, ואם נאבדה באונס מסתבר שפטור. ובסתם נאבדה או נגנבה באופן ששומר שכר היה חייב יש לחייבו…
והנני המברך אותך שתשוב בתשובה שלימה ותתברך מהשי"ת, משה פיינשטיין. (שו"ת אגרות משה, חושן משפט חלק א סימן פח)