צום עשרה בטבת למעוברת
אני בהריון ורוצה לדעת האם עלי לצום בעשרה בטבת?
תשובה:
שלום לך,
נשים בהריון אינן חייבות לצום בשלושת הצומות הקלים: עשרה בטבת, שבעה עשר בתמוז ובצום גדליה. זאת בשונה מהצומות החמורים, תשעה באב ויום הכיפורים שעליהם נאמר "עוברות ומניקות – מתענות ומשלימות" ולשאלת הפטור, המותר והאסור בצומות אלו לנשים מעוברות יש להקדיש תשובה נפרדת ובמקרים רבים יש לתת פסיקה אישית.
עם זאת, הרמ"א פוסק שנשים אשכנזיות נהגו להחמיר ולצום. ישנן נשים שמרגישות טוב לאורך ההריון וחשוב להן להשלים את הצום, במקרה כזה בהחלט ניתן לנסות לצום וכך פוסק גם המשנה ברורה, אך חשוב שכל אשה תהיה מודעת ליכולות שלה ובכל ספק קל שעולה בליבה מבחינה רפואית עליה לשבור את הצום ולחזור לאכול ולשתות כרגיל. אשה שמלכתחילה לא מרגישה טוב בשל ההריון, אינה צריכה לצום כיוון שהיא בקטיגוריה של חולים הפטורים מהצומות הקלים.
כשחכמים קבעו את הצומות הקלים, הם קבעו באותה הזדמנות שהצום שהם קובעים איננו חל כלל על נשים מעוברות וכן לא על חולים. ולכן גם אין עניין בצומות אלו "לצום לשעות" כלומר לצום כמה שעות, למשל עד חצות היום כדי להשתתף עם הציבור בצער החורבן בדומה לצום תשעה באב נדחה.
שירה
הרחבה
במסכת פסחים, פרק מקום שנהגו (דף נד ע"ב) לגבי צום תשעה באב כתוב: "דָּרֵשׁ רָבָא: עוּבָּרוֹת וּמְנִיקוֹת — מִתְעַנּוֹת וּמַשְׁלִימוֹת בּוֹ, כְּדֶרֶךְ שֶׁמִּתְעַנּוֹת וּמַשְׁלִימוֹת בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים, וּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁלּוֹ אָסוּר. וְכֵן אָמְרוּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן". משמע מהדברים אף שלא נאמרו במפורש שבשאר הצומות הן אינן צריכות להתענות או להשלים את הצום. החיוב לצום בצומות אלו הוא חיוב מדרבנן, וחכמים כשקבעו את הצומות קבעו באותה הזדמנות שלא כולם חייבים בצומות אלו, ופטרו מהם את החולים ואת הנשים המעוברות והמניקות.
הבית יוסף מביא את דעות הראשונים בשאלה זו.
- וכתב ה"ה (הרב המגיד) בפ"ה מה' תענית "שנראה לו לדקדק שעוברות ומניקות פטורות מלהתענות בג' צומות אחרים שלא החמירו עליהם אלא בט"ב בלבד"
- וכ"כ הרשב"א בתשובה. וכתב עוד "ואעפ"כ ראוי לעוברות ומניקות שלא להקל כל כך ואם תאכלנה שלא להתענג במאכל ובמשתה אלא אוכלות ושותות כדי קיום הולד…"
- ומשמע מדברי הגה"מ (הגהות מיימוניות) "דלא שרי לאכול עוברות ומניקות בג' צומות אחרים אא"כ היו מצטערות"
- אבל רבינו ירוחם כתב בנתיב כ"ז בשם הגאונים "מעוברת אסורה להתענות זולתי בט"ב וי"ה משום צער הוולד ע"כ"
אם כן, הגהות מיימוניות מחמיר וכולל את המעוברות והמניקות בחובת הצום אלא אם כן חשות צער שאז יהיה מותר להן לאכול. אך שאר הראשונים מסכימים שמעוברות לא צמות, והרשב"א רק מעיר שההיתר או הפטור הזה מוגבל לאכילה ושתיה מספקת לקיום הולד ולא להתענג.
השולחן ערוך מביא את דבריו של הרשב"א להלכה בסימן תקנ"ד "עוברות ומניקות מתענות בט' באב ומשלימות כדרך שמתענות ומשלימות ביום כפור אבל בג' צומות אחרים פטורות מלהתענות ואעפ"י כן ראוי שלא תאכלנה להתענג במאכל ובמשתה אלא כדי קיום הולד"
אולם הרמ"א מעיר בסימן תק"נ : "מיהו עוברות ומיניקות שמצטערות הרבה אין להתענות (הגהות מיימוני והמגיד פ"ה) ואפי' אינן מצטערות אין מחוייבות להתענות אלא שנהגו להחמיר ודוקא בג' צומות אבל בט' באב מחויבות להשלים" כלומר, הוא פוסק לפי הגהות המיימוניות שראינו, אך מוסיף שהוא מסכים שעיקר הדין הוא שאין חיוב לצום. עם זאת הוא מציין שנשים אשכנזיות נהגו להחמיר ולצום.
המשנה ברורה מדייק את דברי הרמ"א "(ב) מיהו וכו' – דבשעה שרצו וקבלו עליהן להתענות הקילו לכתחלה עליהן: (ג) עוברות ומניקות וכו' – ומסתברא דעוברת מיקרי משעה שהוכר הולד… ומכל מקום אפשר דאפילו לאחר ארבעים יום ליצירת הולד גם נחשבת בכלל מעוברת לענין זה אם מרגשת צער אבל בפחות מכך נראה שהיא ככל הנשים לכל דבר אם לא שמצטערת הרבה. ואם מרגשת חולשה אין להחמיר בה כלל [מור וקציעה עיי"ש]: (ה) אלא שנהגו להחמיר – ואם הם חלושות נראה דאין להם להחמיר…" – מכלל דבריו עולה, שרק אשה שבטוחה שהיא מרגישה טוב תחמיר לצום, אך בכל ספק של חולשה, יכולה מיד לאכול ופטורה מהצום.