האם מותר להשריש תבלין שניטע באיסור בשמיטה?
שלום רב,
האם ניתן להשריש צמח תבלין שניטע בשמיטה באיסור?
(להשריש- לקחת ענף של צמח ולשים אותו במים עד שיוצאים שורשים ואת השורשים לטעת באדמה.)
תשובה
שלום לך,
ארבעת איסורי המלאכה בשנת השמיטה, שנזכרו בתורה הם: זריעה, זמירה, קצירה ובצירה: "שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר, אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר" (ויקרא כה ד-ה), כך כתב גם הרמב"ם (שמיטה ויובל פ"א ה"ב) "אינו לוקה מן התורה אלא על הזריעה או על הזמירה ועל הקצירה ועל הבצירה". בהמשך דבריו (ה"ד) כותב הרמב"ם כי הנוטע אילנות, לוקה מכת מרדות מדבריהם (מדרבנן), כלומר, למרות שזריעה אסורה מדאוריתא, נטיעה אסורה רק מדרבנן.
אמנם ישנן דעות חלוקות, האוסרות אף נטיעה מדאוריתא, מכיוון שהיא מעין זמירה, שנועדה להגברת הצמיחה, אלא שאין לוקים עליה כשאר ארבע המלאכות שהזכרנו (מנחת חינוך מצוה שכז אות ב, ערוך השולחן שמיטה ויובל סי' יט סעיף נ, חזון איש שביעית, סימן יז סק"כ).
להבנת דברי הרמב"ם בעניין איסור נטיעה, שהוא מדרבנן בלבד, ניתן לראות הסבר בשו"ת מהריט"ץ (החדשות ח"ב סי' קעו), ולפי דבריו, דווקא בזריעה ובזמירה נהנה האדם ממעשה ידיו בשנת השמיטה עצמה, ואילו בנטיעת אילן תגיע ההנאה רק לאחר השמיטה, ואת זה לא אסרה התורה, רק נאסר מדברי חכמים. לאור זאת, נשאלת השאלה, האם צמחי התבלין המדוברים הם כעצים או כירקות. מן התורה ירקות נאסרו בשתילה בשנת השמיטה, ובעקבות זאת אף גזרו חכמים על איסור ספיחין (ספרא בהר פרשה א תחילת פרק א אות ה), מכאן שהשותל עבר על מצוות לא תעשה מן התורה.
בנוגע להנאה מפירות, שנעשתה בהם מלאכה בשביעית, מה שנקרא "שמור ונעבד" (שמור – לא הופקר, נעבד – נעשו בו מלאכות), הדעות חלוקות. על פי המשנה (תרומות פ"ב מ"ג), הנוטע בשמיטה צריך לעקור את הנטיעה, אף אם נטע בשוגג (מה שחמור יותר מנטיעה בשבת), וכן במקום נוסף במשנה (שביעית פ"ד מ"ב) נאסרה הנאה ממלאכות שביעית, אף בשנה השמינית, כגון זריעה בשדה שנחרש בשמיטה, אולם בהמשך המשנה מובאת מחלוקת בית שמאי ובית הלל האם אכילת הפירות מותרת או אסורה, מכיוון שזהו קנס מדרבנן לעוברי העבירה בלבד. באופן דומה מבארת הגמרא (בכורות לד, ע"ב), כי אדם שחרש את שדהו בשביעית ומת לאחר מכן, בנו רשאי לזרוע בשמינית, מכיוון שאת בנו לא קנסו רבנן.
הרמב"ן (יבמות קכב, ע"א) כתב שפירות אלה נאסרו באכילה. וכך גם סובר הראב"ד (שמיטה ויובל פרק ד הלכה טו). ויש מי שמחמיר לאסור את אכילת הפירות מדאוריתא במלאכת זריעה בלבד (תוס' רי"ד פסחים נא, ע"ב).
לעומת זאת התיר הרמב"ם (שו"ת פאר הדור סי' טו, משנה תורה שמיטה ויובל פ"ד ה"א, והט"ו) את אכילת הפירות, שנעשו בהם מלאכות אסורות, ובפירוש המשניות (שביעית פ"ו מ"א) הוא מוסיף, שאף פירות שנזרעו בשמיטה, לא נאסרו מדאוריתא, אך חכמים גזרו עליהם איסור משום עוברי עבירה שהערימו. לדבריו, גם כאשר היה על הבעלים לעקור את העץ שנטע, או עשה בו מלאכה אחרת, אך הוא לא עקרו, עדיין פירותיו מותרים (שמיטה ויובל פ"ג הי"א).
בשיטה זו פסק גם הרב בן ציון אבא שאול (אור לציון שביעית פ"ד ס"ח) להתיר את אכילת הפירות, אך אסר לשלם על כך לבעלים משום מסייע לדבר עבירה. וכך משמע גם מדברי הרב יעקב אריאל (באהלי שדה, הרב יעקב אריאל, ח"ב פרק י).
דעה שלישית נוקטת כתוס' רי"ד (לעיל), ומחלקת בין הפירות שנזרעו בשביעית, ואסורים באכילה, ובין הפירות שנזרעו לפני שנת השמיטה, ונעבדו בהם מלאכות אסורות בשביעית, אך הם לא נאסרו באכילה (חזון איש שביעית סימן י ס"ק ו, אגרות חזו"א ח"ב איגרת קסב, מעדני ארץ הערות סי' ז), ובמקומות שונים התיר החזו"א מעיקר הדין את כל הפירות שנעבדה בהן מלאכה, אך לא כהוראה לרבים מלכתחילה. באופן דומה כתב הרב שטרנבוך (שמיטה כהלכתה פרק ב), כי יש להתיר בשעת הדחק לחולים ולקטנים, הזקוקים לפירות.
יש לזכור, שבזמן הזה אנו מקיימים את מצוות השביעית מדרבנן בלבד, משום שלא התמלאו התנאים לחיוב מן התורה, ובמקרה כזה ניתן להקל בדינים שונים (שבת הארץ ח"א פ"ד הט"ו, מנחת שלמה סי' מד). מכך יוצא שבשאלה שלך ישנם "תרי דרבנן": עצם מצוות השביעית, ושאלת היתר האכילה, במקרה כזה יש להקל ולהתיר. יתר על כן, למרות העבירה על איסור מלאכה, הפירות עצמם לא נאסרו לאכילה, מכיוון שכל גידולי השביעית שייכים לכלל הציבור, ואדם פרטי אינו יכול לבטל את ההיתר (פניני הלכה שביעית פ"ג ס"ח).
מן הדברים עולה, שבשאלת השתילה בשמיטה – ישנה מחלוקת בעניין נטיעת עצים, האם היא אסורה מהתורה או מדברי חכמים, אך לכל הדעות, האיסור לשתול עשבי תבלין, הוא איסור מן התורה.
לגבי השימוש בפירות של צמח כזה, הדעות חלוקות, אך לרוב השיטות מדובר על קנס שקנסו חכמים את העוסקים במלאכות האסורות, ובימינו מתירים רוב הפוסקים ליהנות מן הפירות, מכיוון שבכל מקרה מדובר בשמיטה מדרבנן בלבד.
מסקנת הדברים היא, שניתן להשתמש בפירות או בענפים שנשתלו במזיד בשנת השמיטה, מכיוון שהקנס ניתן לעוברי העבירה בלבד, אך רק אם קיבלת זאת במתנה, ולא לשלם עבור הענף.