האם מותר לגבר למרוח לק על הצפרניים?
1. רציתי לשאול לגבי איסור לא ילבש.
שאלתי מתחלקת לשניים:
האם בעקבות השינויים שחלו בחברה ותופעה של גברים ששמים לק (להטבים שאינם להטבים) נהייתה יותר רווחת, גם אם לא לגמרי. האם ניתן לומר שאיסור בל ילבש כבר לא אוסר מריחת לק לגברים?
2. האם יש הבדל בפסיקה בין גברים א־בינארים ובין גברים סיסג'נדרים? כמו כן, לגבי לבישת בגדי נשים לגברים א־בינארים. האם יש איסור הלכתי?
תשובה
שלום לך,
על מנת להשיב לשאלתך אתייחס לאיסור "לא ילבש" שנאמר בתורה, מבלי לחלק בין נטיותיו והעדפותיו של כל איש ואיש. התורה מתייחסת לכל גבר באשר הוא.
בשאלת איסור "לא ילבש" אומרת התורה: "לֹא־יִהְיֶ֤ה כְלִי־גֶ֙בֶר֙ עַל־אִשָּׁ֔ה וְלֹא־יִלְבַּ֥שׁ גֶּ֖בֶר שִׂמְלַ֣ת אִשָּׁ֑ה כִּ֧י תוֹעֲבַ֛ת ה֥' אֱלֹהֶ֖יךָ כָּל־עֹ֥שֵׂה אֵֽלֶּה" (דברים כב, ה), וחכמים למדו, כי האיסור כולל טווח רחב של לבושים ומעשים, המקובלים בחברה כמעשים נשיים (וכן כמובן ביחס לכלי גבר עבור נשים).
מן הדיונים בגמרא ובראשונים עולה, כי המוטיבציה למעשה היא משמעותית ביותר, ובמקרים שונים יש בה כדי להכריע את הפעולה לאיסור או להיתר. נאמר במסכת שבת (נ, ע"ב), כי אדם רשאי לגרד מעל בשרו גלדי פצעים ולכלוך שדבוק בו, אם זה נעשה מסיבות של: צער ובושה שנגרמים לו, ולמען כבוד ה', שהאדם נברא בצלמו, אך אם אותה הפעולה נעשית לשם התייפות והתקשטות, הדבר אסור, משום 'לא ילבש' (רש"י). מכאן התירו להשתמש בתמרוקים שונים על מנת לנקות את הגוף לכבוד שבת ולשם כבוד האדם, שלא יתגנה ע"י הבריות, ושלא יתחלל שם שמים על ידו (בית הבחירה שבת נ, ע"ב).
בניגוד לכך מוסכם על כל החכמים, כי צביעת שיער לבן בצבע שחור, או הסרת השיער הלבן מראשו של גבר, אסורות ללא יוצא מן הכלל (מכות כ, ע"ב) משום 'לא ילבש'. וזאת משום שפעולה זו ייחודית לנשים ונועדה ליופי בלבד.
בסוגיה אחרת (נזיר נח, ע"ב) ישנו דיון בנושא גילוח שערות הגוף ע"י גברים, ומשמע משם שמוסכם על חכמים עצם האיסור, אך ישנה מחלוקת, האם הוא מדאוריתא, או מדרבנן. גם לגבי טעם האיסור נחלקו התנאים: לפי תנא קמא מהות האיסור היא מניעת ערבוב בין המינים ופריצות, ואילו רבי אליעזר בן יעקב סבור, שמדובר באיסור כולל – "שלא יתקן איש בתיקוני אשה", ורש"י מסביר: "שלא יכחול ולא יפרכס בבגדי צבעונים של אשה". מחלוקת זו משקפת את שתי הגישות כלפי האיסור:
- משום 'לא ילבש' שאסרה התורה על כל לבושי הנשים וקישוטיהן, ומתוך כך האיסור תקף אף בחדרי חדרים.
- איסור מדרבנן מחשש להתנהגות של פריצות וזימה, ואז במקרי צורך שונים, כאשר החשש אינו קיים, על כך לא גזרו.
הר"ן (עבודה זרה כח, ע"ב) מסיק מכך, שמותר לאיש להסתכל במראה למרות האיסור, כאשר ההסתכלות נועדה לצורך אמיתי, למשל מחשש סכנה, כשמסתפר אצל גוי ללא נוכחות אנשים נוספים, או כדי להיראות מכובד בפני המלכות, ואין בכך איסור 'לא ילבש'. אך מעבר לכך הוא מביא את הכלל, "דבכל מקום שרגילין האנשים במראות הנשים מותר, וליכא משום לא ילבש גבר שמלת אשה… ומכאן הורו הגאונים ז"ל להעביר שער של בית השחי ושל בית הערוה במקום שנהגו". זאת אומרת, שמנהג רוב האנשים מכריע אם מדובר באיסור, או שהדבר מקובל כהתנהגות גברית, ולכן מותר.
גם השולחן ערוך (יורה דעה סימן קנו סעיף ב) פוסק שהתבוננות במראה אסורה משום 'לא ילבש', אך מתיר זאת, כאשר ישנה סיבה מוצדקת לכך, כגון: כשישנה בעיית ראיה, או שאדם מספר את עצמו. על דבריו מעיר הרמ"א, שכאשר מנהג הגברים הוא להתבונן במראה, אין בכך איסור, ולא נדרשת סיבה מיוחדת כדי להתיר.
בעניין הסרת שיער הגוף מביא השולחן ערוך (יורה דעה סימן קפב סעיף א) את דברי הרמב"ם (עבודה זרה פי"ב, ה"ט), שמאפשר לעשות זאת, כאשר זהו המנהג המקובל בקרב הגברים, אך עדיין מניח שיש בזה איסור מדרבנן, "כדי שלא יתקן עצמו תיקון נשים", ומסכם זאת הרמב"ם: "הכל כמנהג המדינה" (שם הלכה י). ואילו הרמ"א מכריע כשיטת הר"ן, ומתיר לכתחילה, כאשר כך המנהג הרווח. אולם הוא מציין שבכל אופן יש מקפידים שלא לעשות כך: "רק החברים נמנעים בכל מקום".
ראינו שסיבות כמו: הינצלות מסכנה או פגיעה, שמירת כבוד האדם, ומניעת מראה מוזנח שגורם לזלזול, מאפשרות להתנהג כמעשי המין השני. גם הגנה מחום או מגשם (ב"ח יו"ד סימן קפב אות ה), מניעת סבל גופני וזירוז החלמה מתירים זאת (שו"ת הרשב"א חלק ה סימן רעא), ואף צער נפשי ובושה (מרדכי מס' שבת, אות שכז). יתר על כן, הגמ' עצמה מתארת אדם שצבע את שערות ראשו לשחור, ולא היה בכך משום איסור, מכיוון שכל מטרתו היתה למצוא עבודה, וכוונתו היתה להיראות כבחור צעיר, שעוד כוחו במתניו לצורך עבודה פיזית (בבא מציעא ס, ע"ב).
מכיוון שרוב הפוסקים סבורים, שהאיסור קיים רק כשמדובר במטרה של התקשטות וערבוב בין המינים לשם פריצות, יש מי שמוסיף לכך קריטריון נוסף של מעשה שניכר ונראה לעין לעומת מעשה שתוצאתו אינה גלויה, ואז אין בזה תועבה (השגות הראב"ד עבודה זרה פי"ב ה"י, בית יוסף יו"ד סימן קפב סק"ה). אך כלל זה אינו מוסכם על כל הפוסקים (מנחת יצחק חלק ב סימן קח).
מבין פוסקי הדורות האחרונים ניתן לראות כי ישנה הכרה בשינויים החברתיים המתחוללים בתחום האסתטיקה הגברית, והצורך להיראות מכובד, מכובד אך לא מגונדר. אביא לכך כמה דוגמאות:
נושא צביעת השיער חוזר בכמה תשובות, כשהטעם העיקרי להיתר לצבוע הוא לשם תועלת מעשית: מניעת הפסד או נזק הן במציאת בת-זוג והן במציאת תעסוקה, מכיוון שצבע השיער גורם לאנשים להניח שהאדם השואל מבוגר מכפי גילו. אמנם לפוסקים רבים יש בזה איסור דאוריתא, אך עדיין "מכיון שהכתוב קראו תועבה, אין לנו לאסור אלא מה שהוא תועבה, אבל לא מה שאינו תועבה" (שרידי אש חלק ב סימן מא, אגרות משה יו"ד חלק ב, סימן סא, ציץ אליעזר חלק כב סימן יד, מנחת שלמה תנינא ב-ג סימן פו), כלומר, מה שלא נועד להתקשטות, ואינו מעורר יצר זימה.
מבין האוסרים ניתן לציין את יביע אומר (חלק ח או"ח סימן נד אות יא) ושבט הלוי (חלק ו סימן קיח), אך אף האוסרים צביעת שיער במקרי קיצון (הלבנת מחצית מהראש והזקן), משום איסור דאוריתא, מתירים כיסוי כתם בפנים באמצעות איפור (שבט הלוי שם).
ראינו החרגות שונות מן האיסור, המתמקדות במוטיבציות ובמצבים שבהם לא אסרה התורה, או לא נגזרה הגזרה, ואם נסכם, נמצא כמה דרכי היתר: פשט המנהג בחברה, אין בזה כוונה לעוררות יצרית, והמעשה נועד למנוע צער, נזק, כאב או בושה, ולא לתוספת יופי והתקשטות.
מסיבות אלה התירו הפוסקים לגברים לבצע ניתוח פלסטי במום הנמצא בגופם, אשר גורם להם בושה גדולה, ואף קושי במציאת שידוך, והוסיפו כי ברפואה אין איסור "לא ילבש", מכיוון שהכוונה אינה להתייפות יתרה כתיקוני הנשים, אלא להסרת המום (משנה הלכות חלק ד סימן רמז, מנחת שלמה תנינא (ב-ג) סימן פו, יביע אומר חלק ח, חושן משפט סימן יב, מנחת יצחק חלק ו סימן קה). ומוסיף בעל מנחת יצחק, כי יתכן שאדם זה נכנס לגדר חולה, אשר סובל מטירוף דעת עקב מראהו המשונה, ולכן אין עליו איסור לעבור את הניתוח.
בנוגע למנהג ההתחפשות בפורים באמצעות לבישת בגדי המין השני ישנה מחלוקת גדולה בין הפוסקים, ורובם המוחלט אוסר זאת. בין המתירים לגברים לבישת בגדי נשים, נציין את מהר"י מינץ (בסימן טו), והרמ"א ההולך בשיטתו (אורח חיים סימן תרצו סעיף ח), זאת מכיוון שלדבריהם, האיסור חל רק כשישנה כוונת ניאוף, או כשהמטרה היא להתקשט ולהתנאות "דבכוונת הלב הלאוין אלו תלוין". מעבר לכך, הם מוסיפים, כי אין מדובר בתחפושת מלאה, והאנשים מזוהים על-פי פניהם, ולכן אין סכנה בדבר, מלבד זאת המנהג התפשט בתקופתם הן בשמחת פורים, והן בשמחת חתונה, עד שנחשב בעיני העם כהיתר.
כאמור, רבים האוסרים התחפשות כזאת על המתירים, וביניהם: הב"ח (יורה דעה סימן קפב אות ה) בשם ר"א ממיץ (ספר יראים סימן צו), הט"ז (יורה דעה סימן קפב סק"ד), ברכי יוסף (אורח חיים סימן תרצו סקי"ג) בשם כנסת הגדולה (הגהות בית יוסף אורח חיים סימן תרצה אות ד) ופוסקים נוספים. המשנה ברורה (סימן תרצו סעיף ח סק"ל) מביא את שתי הדעות, אך מזהיר להרחיק מכך. דברי הב"ח מחלקים כפי שכתבנו לעיל, בין ההיתר על מנת למנוע צער מכל סוג שהוא, ובין מטרות של רשות כמו התייפות, או שמחה של מצוה.
לאחר סקירת הדברים אגע בשאלתך.
נראה כי אין דרך להתיר מריחת לק לגברים מכל הסיבות שמניתי לעיל.
אין בכך הצלה מצער, כאב, נזק או בושה, אלא רצון להתייפות בלבד, כשמדובר במעשה הניכר לעין. המנהג הזה אמנם קיים בקרב מיעוט, אך הוא אינו רווח כלל וכלל בין הגברים, אף ברחבי העולם, ומטרתו אינה ברורה, או אף אסורה.
בנוגע ללבישת בגדי נשים, כפי שציינתי, הקריטריון הקובע הוא מה המטרה ומה המוטיבציה ללבישה זו, הגנה ממזג האויר, או אפילו שמחת מצווה, מתירים לבישת בגד כזה, כשעדיין נשמרת זהותו המגדרית של הלובש.
אני מניחה שלא קל לשמוע את הדברים, אך חשוב לי להביא את ההלכה כפי שהיא, ולא להתיר את האסור. אני בטוחה שתמצא דרכים חלופיות לבטא את היופי הטמון באישיותך ובמידותיך הטובות.