אני נמשכת לנשים, האם יש לי מקום בעולם הדתי?
התשובה נכתבה בשיתוף עם הרבנית שלומית פיאמנטה
שלום כבוד הרבנית,
אני מרגישה אבודה וכאובה עד עמקי נפשי.
בשנים האחרונות אני מתמודדת עם העובדה שאני נמשכת לנשים.
בשנים הראשונות ניסיתי להתחמק, להדחיק ולברוח מההבנה הזו, אך אני מרגישה שבשנה האחרונה המחירים הנפשיים של ההתעלמות גדולים עליי.
אני רוצה להיות בסדר, ובנורמה, ובגבול המותר. הדבר שהכי חורה לי, זו התחושה שאני עושה משהו לא בסדר, שאני 'עושה בעיות'. ולכן המצוקה שלי רק גדלה ככל שעובר הזמן.
אני מכירה את המקורות על נשים מסוללות ועל מעשה מצרים, חקרתי כמה שיכולתי, ועדיין, אני לא מסוגלת.
אני לא מסוגלת לשבת במדרשה ולהרגיש שבית המדרש מצליח להכיל הכל. להכיל אותי. אני משותקת בכל פעם שחיי משפחה עולים לדיון, שזוגיות מוזכרת. אני לא שם. אני לא בשיח.
אני מרגישה שאני לא בסדר.
אני מרגישה שהדת שלי נבוכה מול מקרים כמו שלי. שהמורכבות גדולה מידי.
שהמורכבות שאני חיה בה גדולה עליי.
אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי, אך אני מרגישה שהמענה שאני מקבלת לא מספק אותי כי המטפלת שלי לא מרקע דתי, ולא מצליחה להבין את גודל המורכבות לעומקה.
יש לי כמה שאלות, אך אשמח שתוסיפי כל דבר שאת חושבת שיתאים
האם יש חלק בחירי בנטייה מינית?
נשים מסוללות- מה ההשלכות ההלכתיות של מקור זה?
איך אוכל להתמודד כאישה דתיה מול המורכבות של משיכה לנשים? מרגישה מתחזה ושקרנית.
איך אני יכולה לקבל ולהכיל את עצמי כשכל המסרים שאני מרגישה שאני מקבלת מהדת שלי הם שאני מוקצית, שזה אסור, שזו לא הדרך הנכונה?
מה יוכל לעזור לי להכיל את המורכבות?
יש פה בליל של דברים, אבל אני חושבת שזה משקף את המצב שלי כרגע. מבולבלת, משוועת לעזרה ותשובה, חוששת מאוד.
אני מאוד רוצה להיות נאהבת ולאהוב, לגדל ילדים ולבנות בית בישראל. הקונפליקט עצום לי.
תשובה
שלום לך יקרה,
אנחנו קוראות את מילותייך ומזדהות עם הכאב, חשות את החששות ואת הערפל המכביד. כמובן, אנחנו לא יכולות להרגיש את תחושותייך כמוך – כי רק את נמצאת בהתמודדות שלך ורק את נושאת את המשקל הכבד הזה.
בעצם, לא רק את.
"עמו אנוכי בצרה", אמר הקב"ה – והוא נמצא עם כל אחד ואחת מאיתנו בצרתנו. גם כעת הוא נמצא איתך, ושכינתו כואבת איתך. את מובנת ומוכלת ושייכת למקום העליון ביותר שקיים, כי נשמתך שייכת לאדון הכל והוא כואב איתה את הכאב שלה כאן.
את כותבת על הרצון להיות מישהי ש"לא עושה בעיות" ובנורמה. חשוב לומר שאנשים רבים אינם בנורמה. התורה היא לא בשביל אנשים ש"לא עושים בעיות". התורה אמנם מתווה לנו דרך חיים שיוצרת תחושה שרק מי ש"עומד בקריטריונים" ראוי להיות חלק מהציבור הדתי; אולם הלימוד של התנ"ך, הגמרא וההלכה מראה שלא כך פני הדברים. בתורה (שבכתב ושבעל פה) מתוארים אנשים ונשים עם בעיות וקשיים מכל סוג, ולהלכה יש יכולת להתייחס אל מצבים רבים ושונים בלי להכחיש אף קושי וסיבוך שקיימים. לעיתים הפתרונות המוצעים יוגדרו למצבי דיעבד ודחק; הגדרה זו אינה באה להוציא את המצבים הללו מחוץ לנורמה אלא לאפשר הכלה שלהם בתוך הנורמה. התורה אינה מיטת סדום, ויש בה גמישות למצבים ספציפיים – ולכן יש מקום גם עבורך בתורה ובקהילה. יש סביבך אנשים ונשים נוספים שנראים כ"לא עושים בעיות" אבל למעשה נושאים קשיים ומורכבויות משלהם, ולכולם יש מקום.
אנחנו אתר שעוסק בהלכה ולא בייעוץ או מענה רגשי, ואין לנו מומחיות בתחום הטיפולי. אולם, בפנייתך את מבקשת בנוסף להתייחסות רגשית גם התייחסות ערכית-אמונית, ולכן נפרוש בפניך מספר מחשבות שהינן בגדר הצעות מתוך נסיון חיים וחשיבה. לאחר מכן נתייחס לשאלות ששאלת מההיבט ההלכתי.
הדבר הראשון והחשוב ביותר שרצינו לומר לך הוא שיש לך כוחות. כפי שתיארת, את אכן מצויה בקונפליקט עצום ובבדידות מול העולם שמקיף אותך. את מתארת תהליך קשה של הכרה בנטייה שלא רצית אותה והבנה של הפער בין החיים שדמיינת לחיים שכרגע נראים אפשריים. אולם, עצם ההתמודדות שלך עם כל אלה והפנייה שלך אלינו – מעידים על כוחות שיש בך, הכוחות שהביאו אותך להפסיק להסתיר את עצמך מעצמך ולהביט בקושי.
אמנם הדרך תהיה ארוכה ומלאה באתגרים אבל היא יכולה להוביל אותך למקום של שקט עם בחירותייך ועם האיזונים שתמצאי לך, לאט לאט.
דבר שני, רצינו להציע לך להפריד בין הקשיים השונים שאת מתארת ולהתייחס לכל אחד מהם בפני עצמו מבחינה רגשית ומחשבתית. בשאלתך את מערבת את הקושי שלך מול הדת וההלכה עם הקושי שלך מול הרצונות שלך עצמך. את מתייחסת למקורות ההלכתיים ("הנשים המסוללות") ועוברת לתחושה של ריחוק מהסביבה החברתית. אנחנו רוצות להציע לך לראות את שני אלה כשני מישורים שונים – יש לך קושי מול ההלכה ה"נבוכה" כפי שהגדרת, אבל הוא קושי שיכול להיות מאוד ממוקד ומעשי. הוא לא פוסל שום דבר מהותי בך. הוא לא אומר כלום עליך כאדם שלם. מבחינת ההלכה יש מעשים מותרים ומעשים אסורים, כי ההלכה ממוקדת במעשים ומתייחסת אליהם. ההלכה לא מגדירה את עולמך הפנימי, את חלומותייך או את אישיותך כאסורים או כמותרים, כטובים או כרעים. היא לא עוסקת בהם. לכן, ההתמודדות שלך ברבדים הרגשיים והחברתיים היא התמודדות נפרדת מההתמודדות ההלכתית.
את כותבת: "המסרים שאני מרגישה שאני מקבלת מהדת שלי הם שאני מוקצית, שזה אסור, שזו לא הדרך הנכונה" – אכן, לפעמים נשמעים דברים מאוד לא רגישים ולא נעימים שבאים לכאורה בשם היהדות. ואכן, ביהדות יש לזוגיות מקום מרכזי והמודל הזוגי שהיא מעלה על נס הוא הטרוסקסואלי. אבל, ביהדות יש גם מקום מרכזי לאהבת כל אדם ולאמונה שכל אדם נברא בצלם א-לוהים. כפי שאמרנו, גם אם מעשים מסוימים הם אסורים, את אינך מוקצית; והדרך הנכונה היחידה היא זו שבה את עושה את המיטב האפשרי לך.
במישור החברתי, את כותבת שהמצוקה שלך גדלה כשיש עיסוק שלך ושל הסביבה בציפיות לעתיד – את מאוד רוצה בית ומשפחה כדת משה וישראל, ואת בסביבה בה הרצון הזה נמצא באוויר ונוכח בשיח, ואת מרגישה לא שייכת ולא בסדר מפני שתמונת הזוגיות האפשרית לך שונה ולא ברורה. זה אכן פער מכאיב מאוד. העצה להתמודד איתו היא ליצור הפרדה נוספת – בין ההווה לעתיד. העיסוק כעת בעתיד מביא לתסכול וחשש, ובצדק, שכן באמת שאלות העתיד נראות עכשיו מסובכות. עיסוק בעתיד גם לא מועיל, משום שהאישה שתהיי כשתגיעי לאותו עתיד היא אחרת מזו שאת כעת, ואין דרך לצפות את התמודדויותיה. לכן, אנו מציעות לך לנסות ככל יכולתך להתמקד בהווה.
מחשבה נוספת היכולה לסייע לך ברגעים קשים היא שיתכן מאוד שאת לא היחידה היושבת בחדר שהשיח על זוגיות אינו תואם את המקום שלה, מסיבות שונות. בכל קבוצה של צעירות ישנן כמה שעבורן אלה תכנים מכאיבים ולא רלוונטיים כעת. אתן לא יודעות זו על זו אבל אתן לא לבד. עוד נקודה בה לא כדאי שתרגישי לבד היא התחושה שלך מול המטפלת: כתבת שאת מרגישה שהיא לא מבינה את עומק המורכבות שלך בהקשר הדתי. זה טבעי שכך יהיה, אבל חשוב לדעתנו שהפער שאת מרגישה יהיה גלוי ומדובר בתוך הטיפול.
שאלת גם "האם יש חלק בחירי בנטייה מינית". זו לא שאלה הלכתית אלא עובדתית, ואנו לא יודעות את התשובה עליה. השאלה החשובה עבורך היא האם לך יש בחירה בעניין, ומתוך שאלתך עולה כי כרגע לפחות התשובה היא לא.
כאן חשוב לנו גם לעודד אותך לזהירות ולשמירה על עצמך. את נמצאת במצב מורכב ורגיש, שבו צריך לשים לב לסכנות של ניצול הפגיעות שלך ע"י אחרות או פריצת גבולותייך.
עכשיו נתייחס לשאלות ההלכתיות.
את שואלת מהן ההשלכות ההלכתיות של המקורות לגבי "נשים המסוללות". מכאן עולה שאת מכירה את המושג אבל לא ברור לך מה הוא אומר לך מבחינה מעשית.
המקור הוא בפסוק "כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ" (ויקרא י"ח).
הספרא אומר על כך: "ומה היו עושים? האיש נושא לאיש והאשה לאשה…" (ספרא אחרי מות, פרשה ח, סוף פרק יב, ח).
כלומר שהאיסור הוא על זוג חד-מיני להתחתן. איסור זה הובא גם על ידי הרמב"ם בספר המצוות (לא תעשה שנג).
בנוסף, ישנם שני מקומות בגמרא בהם יש התייחסות ל"נשים מסוללות" – האחד ביבמות (עו.) ובו דיון האם נשים המסוללות זו בזו נפסלות לכהונה (כלומר, לא יוכלו להנשא לכהן) או שזהו רק מעשה בלתי ראוי; השני בשבת (ס"ה.) שם האמורא שמואל דואג שבנותיו לא ישנו יחד מתוך דאגה להשלכות מיניות של הקרבה ביניהן.
בשני מקורות אלו לא ברור מהו המעשה עליו מדובר ומה האיסור בו.
רש"י ובעקבותיו שאר הראשונים מבינים שמדובר על מעשה מיני בין הנשים (רש"י: "משפשפות נקבתן זו לזו"), והגמרא מגדירה אותו כ"פריצות בעלמא" ולא כאיסור.
עם זאת, הרמב"ם ציין את ה"נשים המסוללות" כאיסור (איסורי ביאה, כא, ח) אם כי לא מוסכם לחלוטין למה כוונתו. בטור ובשולחן ערוך נפסק במפורש איסור על מעשה מיני בין נשים: "נשים המסוללות זו בזו – פירוש, מתחברות זו בזו דרך תשמיש – אסור, וזהו מעשה ארץ מצרים שהוזהרנו עליו" (טור, אבן העזר, כ ושו"ע שם, ב).
מבין האחרונים היו שהבינו שעיקר האיסור מדאורייתא הנלמד מהפסוק "כמעשה ארץ מצרים" חל על מיסוד הקשר בין שתי נשים ולא על המעשה המיני, שהוא "איסור בעלמא" כלומר איסור מדברי חכמים.
לסיכום החלק ההלכתי, ההשלכות של דין "נשים מסוללות" לגביך הן שקיים איסור הן על מיסוד קשר והן על מעשה מיני שמוגדר "דרך תשמיש". כפי שאת רואה, אין במקורות התייחסות שלילית כלשהי לאישה המתמודדת עם משיכה לנשים, אין האשמה לגבי בחירת דרך לא נכונה, יש רק איסור על מעשים מסויימים.
אנו מניחות שקשה לקרוא את הדברים ומתעוררות תחושות צער למול ההלכה. לכן, חשוב לומר כאן את הדבר המשמעותי ביותר: צריך לברר את ההלכה לא רק ברמה עקרונית אלא ברמה האישית. כתבנו כאן את העקרונות; הפסיקה מנהלת שיח בין האדם הפרטי לבין ההלכה וכידוע כל אדם הוא שונה מזולתו. מקרה פרטי צריך להתלבן בשיחה אישית וגלויה עם אשת הלכה, כי ישנם שיקולי פסיקה שונים שתלויים במרכיבים מחייך שרק את יודעת. מה שנכתב כאן הוא האמירה העקרונית.
זוהי הסיבה שחשוב מאוד שיהיה לך קשר אל אשת הלכה שמכירה אותך, ותוכל לשמוע ממך עוד פרטים ולפסוק לך באופן פרטי. כפי שאת כבר מבינה, המורכבות שעומדת בפניך היא ארוכה ומתפתחת. יהיו לך שאלות שונות במצבים שונים ובשלבי חיים שונים, וליווי של דמות שאת מרגישה איתה בנח יסייע לך מאוד – הן בתשובות לשאלותיך והן בליווי תומך של כל התמודדויות העתיד. מישהי שתהיה שם עבורך, תשמע אותך באמת ותתן לך נקודת מבט מחכימה; מישהי אולי מהסביבה הקרובה, אולי מהמדרשה; מישהי עם תבונת חיים ואהבת הזולת.
אנחנו רוצות לשלוח לך כוחות ולאחל לך המון תקווה במסע בגדול הזה. כפי שכתבת, המורכבות מבלבלת ומכבידה. פנייתך אלינו ובחירתך לחזק את עצמך באמצעות טיפול מעידים על הכוחות הגנוזים בך ועל ההבנה של נפשך שהגיע זמן ההתמודדות. חזקי ואימצי בדרך זו, ואנו כאן עבורך מקשיבות ומחזקות בכל עת.