האם מותר להשתמש בדיאפרגמה למניעת הריון?
האם מותר להשתמש בדיאפגרמה?
כאשר לאישתי רגישות להורמונים מבחינת ההשפעה על מצבי הרוח.
תשובה
בהנחה שיש לכם היתר למנוע הריון, הדיאפרגמה מותרת לשימוש מבחינה הלכתית[1].
יש לציין שהשימוש המקובל בדיאפרגמה הוא ביחד עם חומר קוטל זרע, על מנת להגביר את יעילותה. גם השימוש בקוטל זרע מותר הלכתית.
לכל אמצעי המניעה יתרונות וחסרונות, גם הלכתיים, גם רפואיים, וגם מבחינת נוחות השימוש.
לפני הדיון בשאלה ההלכתית, אוסיף כאן מעט מידע כללי על השימוש בדיאפרגמה: החסרונות של הדיאפרגמה הם קודם כל באחוזי היעילות של המניעה. לעומת ההתקן התוך רחמי והאמצעים ההורמונליים היא יעילה פחות (95% יעילות בשימוש נכון ומדויק עם קוטל זרע, אך בפועל רק 82%, לעומת 98% באמצעים האחרים). בנוסף, היא דורשת התעסקות וטיפול ולכן יכולה לעכב את הספונטניות בקיום היחסים, או לגרום לחוסר נוחות לאישה. ההתעסקות היא בעיקר בהכנסה ובהוצאה לפני כל קיום יחסים.
מבחינה הלכתית הדיאפרגמה מהווה אמצעי חוסם בין הזרע לבין הרחם[2], ועל כן ישנם פוסקים שראו בה בעיה הלכתית, והעדיפו על פניה אמצעי מניעה אחרים, עקיפים יותר, כאמצעים הורמונליים והתקן תוך רחמי[3]. אמנם כל הפוסקים מתירים את השימוש בדיאפרגמה במידה והאמצעים האחרים אינם מתאימים לאישה או לזוג[4].
מנגד, ישנם פוסקים בני זמננו[5] המעדיפים את הדיאפרגמה על פני אמצעים אחרים, בגלל שהיא אחד מאמצעי המניעה הטבעיים ביותר, שאינם פוגעים בבריאות האישה, ויש להם עוגן להיתר מבחינה הלכתית, כי עדיין קיום היחסים נעשה בדרך הרגילה.
לכן, מותר להשתמש בדיאפרגמה למניעת הריון, ובמיוחד במצב שלכם, בו אין אפשרות להשתמש באמצעים הורמונליים.
להרחבה בנושא של אמצעי מניעה בכלל ודיאפרגמה בפרט, עיינו בקישור כאן, לחוברת שיצאה ע"י מכון המחקר של יועצות ההלכה של נשמת. בסוף החוברת (בעמוד 70) מובאת גם התשובה מנשמת הבית (שהוזכרה בהערה 1), המסכמת את הדיון ההלכתי בנושא.
[1] דיון מלא בשאלה זו ניתן למצוא בספר נשמת הבית, סימן ל"ה עמודים 188 – 192. שם מובאים גם כל המקורות ההלכתיים והסוגיות העולות מהם.
[2] בדומה לספוגית, כובעון צווארי, קוטלי זרע, וקונדום.
[3] ראו למשל הרב יואל קטן, מבוא לשאלת היתר דיאפרגמה (סוגית מוך בשעת תשמיש) אסיא עז – עח, עמ' 65 – 72 (2006).
[4] ראו הרב עובדיה יוסף, שו"ת יביע אומר אבה"ע חלק י', סימן כ"ד שהביא פוסקים רבים ופסק להקל, לא רק במקום סכנה ממש אלא גם במקום חשש סכנה.
[5] הבולטים שבהם הם הרב נחום רבינוביץ, בשו"ת שיח נחום סימן צ"ד, והרב הרצל יהודה הנקין בשו"ת בני בנים, כרך א סימן ל, וכן הרב יעקב ורהפטיג, בנשמת הבית שם.