אפשר לכבס בגדים בתשעה הימים אם לא תהיה לנו גישה למכונה לזמן מה?
כביסה בתשעת הימים
אנחנו עומדים לסיים שליחות לאחר כמה שנים בקהילה יהודית בחוץ לארץ. הנחיתה בארץ תהיה בתשעה באב, ורצינו לשאול, האם נוכל לכבס לפני החזרה לארץ.
מדובר בשני סוגי כביסה, חלק אחד כולל כלי מיטה, מגבות וכו', שנשארים בדירה, וחשוב שנשאיר אחרינו נקי וראוי לשימוש לבאים אחרינו, והחלק השני כולל בגדים של בני המשפחה, שנצטרך לאחר הנחיתה, עד שנשיג מכונת כביסה.
רצינו לדעת, האם ישנה אפשרות להתיר את הכיבוס בימים שלפני תשעה באב. יש לנו עוזרת בית שאינה יהודיה. תודה
תשובה:
שלום וברכה, ושובו בשלום ארצה.
איסור הכיבוס הוא אחד מכמה איסורים שנקבעו במשנה לציון האבלות על בית מקדשנו (תענית כו, ע"ב). איסור זה מבטא את צער האבלות, בדומה לאבלות פרטית (שו"ע יורה דעה סימן שפט סעיף א), ע"י כך שהאדם נמנע מהרווחת גופו, ומהתעסקות בתענוגות ומותרות משמחים.
נדגיש, כי איסור הכיבוס במסגרת הלכות האבלות אינו דומה לאיסור הכיבוס בחול המועד, שם נאסרה המלאכה עצמה משום קדושת המועד ושמחתו, ולא ההנאה מלבישת בגדים נקיים, המדגישה את הצער.
האיסור כולל הן לבישת בגדים מכובסים (וכמובן חדשים), כמו גם שימוש במגבות, מפיות וכלי מיטה מכובסים, והן כיבוס הבגדים המשומשים, ואף לצורך לבישתם לאחר תשעה באב (שולחן ערוך אורח חיים סימן תקנא סעיף ג). איסור הכיבוס לשם שימוש מאוחר יותר נועד לגרום לנו שלא נסיח דעתנו מן האבלות (משנה ברורה סקכ"א, מגן אברהם סקי"ב).
בני ספרד נוהגים כדברי הגמרא: שבת [שבוע] שחל תשעה באב להיות בתוכה – אסור מלספר ומלכבס (תענית כו, ע"ב) והשולחן ערוך (אורח חיים סימן תקנא). ואילו בני אשכנז מחמירים לנהוג אבלות החל מראש חודש אב ('תשעת הימים'), לקיים את דברי המשנה: משנכנס אב ממעטין בשמחה (רמ"א סימן תקנא בפרט סעיף ד). לכן השנה, שצום תשעה באב חל ביום ראשון, אין למעשה מנהגי אבלות של השבוע שחל בו עבור בני ספרד. אם הנכם נוהגים כספרדים, תוכלו לכבס כרגיל.
אך אם אתם נוהגים כאשכנזים, יש לבדוק האם ישנן סיבות להתיר את הכיבוס.
א. כבר המשנה (תענית פ"ד מ"ז), המזכירה את עניין הכביסה, מסייגת את האיסור בכך, שרחצה וכביסה מותרות מפני כבוד השבת. וכן נפסק שמותר לרחוץ, לכבס וללבוש מכובס לצורך מצווה, כגון: המוהל, הסנדק והורי הבן בברית מילה, אשה בימי ליבונה ורחצה לצורך טבילה (שולחן ערוך סימנים א, ג).
אמנם במקרה של כיבוס המצעים אין מצווה, אולם השארת כביסה מלוכלכת בדירה יש בה בהחלט חילול שם ה', כמו גם בלבישת בגדים מלוכלכים או בעלי ריח רע. גם משום כבוד הבריות התירו לרחוץ כשמזיעים באבלות (פתחי תשובה יורה דעה סימן שפט סק"ב, ילקוט יוסף קצוש"ע יורה דעה סימן יח סעיף ב, פניני הלכה זמנים פרק ח סימן כא).
ב. כאשר ישנו צורך ממשי בכיבוס, ואין מדובר בפינוק או במותרות, לא נאסר לכבס. למשל בבגדי ילדים ותינוקות, שמתלכלכים באופן תדיר, ואף סופגים הפרשות (רמ"א סעיף יד), כלי המיטה ובגדי החולים בבתי חולים, שכיבוסם נועד למנוע התפשטות זיהומים, וכן מי שאין לו בגדים נוספים ללבישה (ביאור הלכה סימן תקנא סעיף ג, קיצור שו"ע סימן ריא סעיף ח, שו"ת אור לציון חלק ג פרק כז אות א).
במקרה שלכם – אתם אכן תידרשו לבגדים נקיים לאחר שתחזרו ארצה בשלום, כשלא יתאפשר לכם לכבס בימים הראשונים. כאמור, איסור הכיבוס לצורך הימים שלאחר תשעה באב, לא נועד לבטא את האבלות עצמה, אלא להשאיר אותנו באווירת האבלות, לבל נסיח דעתנו ממנה. כמדומני, שאופן הכביסה בימינו, שנעשה באמצעות לחיצת כפתור של מכונת הכביסה, פחות מסיח דעת מאשר כביסת היד שנהגה בעבר.
כיוון דומה מופיע בתשובות הציץ אליעזר (חלק יג סימן סא) ומנחת יצחק (חלק י סימן מד), המתירים לכבס מצעים למיטות בבתי מלון. בדומה לדברים שהעלינו כאן, הם משווים בין דיני רחצה וכביסה, ולכן מתירים אותן כשנועדו לצורך ניקיון והעברת הזוהמה, ולא לצורך תענוג ורווחה. רוב בני האדם מואסים בשימוש במצעים של אחרים ואינם רואים פינוק או מותרות במצעים נקיים. לכן, ניתן להגדיר שהנורמה בתחום זה היא של איסטניסים – אנשים שאינם יכולים לוותר על הרגלי ניקיון מסוימים, וההלכה מתחשבת בכך. ניתן לומר זאת גם על הסיטואציה שלכם – אתם צריכים לכבס את המצעים שתשאירו כי זו הנורמה המקובלת שאינה מותרות או פינוק. יתרה מזו, כיבוס כעין זה הותר אף לאבל בימי השבעה שלו. קל וחומר שהוא מותר לאבלות של תשעת הימים, שלא צריכה להיות קשה יותר מאבלות פרטית.
להלכה, תוכלו לכבס את כלי המיטה והבגדים, שכן מדובר בצורך, ולא במותרות. אולם צריך שתעשו זאת בצינעה בתוך ביתכם, ובסיועה של עובדת הבית הנכרית, או בלקיחה למכבסה בבעלות גויים, אם אין הדבר נעשה בפרהסיה. את הבגדים המכובסים אל תלבשו עד לאחר תשעה באב.
אני מאחלת לכם, שתשובו בשלום ארצה, ושתהיו מאבלי המקדש, הרואים בבניינו, שכל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה (תענית ל, ע"ב).
עידית
הרחבה בעניין הכביסה בימינו לעומת ימי חז"ל –
אמנם הדברים שלהלן נאמרו בעניין כיבוס בחול המועד, ושאלת הגדרתו כמלאכה, אולם תיאור השתנות המציאות הפיזית והחברתית מתאים בהחלט גם לנידון, היחס כלפי עבודת הכיבוס, השינוי בטיב הביגוד, והפיכת נורמות הניקיון הבסיסיות לדרגת "איסטניסט", רלוונטיים גם כאן.
חבל נחלתו חלק יא סימן יט
כביסה בימי חז"ל היתה עסק מסובך של הליכה עם הבגדים המיועדים לכביסה למקומות בהם יש מים (בריכות, נחלים וכד') או הבאת מים לחצרו ושימוש בחומרים מנקים, חימום מים, הכאה על הבגדים וניקוים בשלבים. כמו"כ היו אנשים מיוחדים – כובסים – שזו היתה מומחיותם ופרנסתם – כביסת בגדים.
המקורות לסוגי האריג היו מן החי והצומח: צמר, עור, פשתן וכותנה.
בימינו כל הביגוד השתנה ואין בגדים מחומרים אלו, והיותר נפוצים הם בגדים סינטטיים או כותנה מעורבת בחומרים סינטטיים. עם המהפכה התעשייתית השתנו אף דרכי הניקוי של הבגדים, בימינו כמעט בכל בית מכונת כביסה וברבים מהם מכונות ייבוש. מעטים מאד האנשים המכבסים מחוץ לביתם, ואף השולחים בגדיהם לכביסה במכבסות מכבסים ע"י מכונות ולא ביד.
שינוי נוסף שנוצר כתוצאה מהמעבר למכונות במהפכה התעשייתית, הוא מחיר ייצור הבגדים ובעקבות זאת כמות הבגדים שיש לאדם – שהיא בדר"כ מרובָּה פי כמה וכמה מאשר בימי חז"ל. השינוי שנוצר כתוצאה מכך הוא החלפה יומיומית של רוב הבגדים כסדר חיים קבוע. כמעט ולא נמצא אדם שאינו מחליף חולצה פעם ביום. כמו"כ עקב זמינות המים כמעט כל אדם מתרחץ פעם ביום (ולעתים פעמיים בימים חמים). עקב תנאי החיים ורמתם עלתה הרגישות לזיעה והצורך בבגדים נקיים.