איך מברכים ולמה?
שלום רב,
מדוע אנו מברכים" על נטילת ידיים" ו"להדליק נר של שבת" וכו… כאילו הקב"ה הוא בעצמו ציווה אותנו מצוות אלה? הרי אלה מצוות שחכמים תיקנו.
ראיתי במקומות שונים שהתשובה לכך היא שהקב"ה ציווה אותנו להקשיב לחכמים ולכן אנו מברכים על הנטילה.
אבל האם אין הבדל גדול בין מצוות שחכמים תיקנו לבין מצוות של הקב"ה בכבודו ובעצמו? אני מרגישה לא נכון עם הנוסח כאשר אני מברכת "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על נטילת ידיים" שזה לא ציווי שהקב"ה ציווה אותה ולכן אני מתקשה לברך.
האם תוכלו לעזור לי ליישב את הקושי? מדוע אנו מברכים בנוסח זה?(ולא למשל:" ברוך אתה…אשר קידשנו… להקשיב לחכמים שציוו אותנו על…")
בתודה ענקית מראש! אתן עוזרות לי מאוד 🙂
שלום רב,
האם ברכה ראשונה הנה הלכה?
אם כן- האם עליי לברך בקול? ומדוע הוסיפו חכמים הלכה לברך לפני כל מאכל שהרי כתוב בתורה "ואכלת ושבעת וברכת" וגם "לא תספו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו לשמר את מצות ה' אלהיכם אשר אנכי מצוה אתכם "
אני אישית אוהבת לברך על אוכל ומרגישה שזה גורם לי להעריך ולהתענג מהמאכל אך עדיין עולה בי השאלה האם זוהי לא הוספה לברך גם לפני האכילה?
בנוסף- האם זוהי הלכה לברך גם אחרי מאכלים שאינם לחם?( על המחייה ובורא נפשות)
שלום יקרה,
שלחת שתי שאלות שקשורות אחת לשנייה ולכן אתייחס אליהן יחד. אפשר לומר שאת שואלת בעצם ארבע שאלות שונות:
- כיצד יתכן שאנו מברכים "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו" על תקנת חכמים (זוהי שאלה עקרונית).
- האם צריך לברך ברכה ראשונה והאם בקול רם (זוהי שאלת מידע).
- האם צריך לברך ברכה אחרונה על כל מאכל (שאלת מידע).
- האם בתקנת חכמים לברך אין משום בל תוסיף (זוהי שאלה עקרונית וקשורה לשאלה 1).
את השאלות העקרוניות שלך לגבי ברכת המצוות שואלים חז"ל בעצמם. זוהי שאלה מתבקשת שהרי כפי שציינת, ה' לא ציווה אותנו בפירוש לקיים את המצוות הללו שהרי אלו מצוות מדרבנן.
התשובה שהתייחסת אליה בשאלתך היא גם התשובה המופיעה בגמרא:
מאי מברך? מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של חנוכה והיכן צונו? רב אויא אמר: מ"לא תסור". (שבת דף כג עמוד א)
הגמרא הזו מתייחסת לברכה הנאמרת על מצוות הדלקת נר חנוכה, שהיא בוודאי לא מצווה מדאורייתא, ושואלת בדיוק כמו ששאלת – היכן ציוונו?
הגמרא עונה כפי שציינת – התורה צוותה אותנו שלא לסור מדברי חכמים.
את שואלת מדוע איננו מברכים "אשר קדשנו … לשמוע לקול חכמים".
על זה אין לי תשובה חד משמעית, אך אציע רעיון שמבוסס על דברי חז"ל:
הציווי לשמוע לקול חכמים הוא ציווי שעומד בפני עצמו, אך הוא גם ציווי הרואה בחז"ל מעין "ידא אריכתא",ידו הארוכה של הקב"ה. המצוות מדרבנן הינן חשובות מאד, לא פחות מן המצוות מן התורה ולעיתים אך יותר. זה ניכר בכך שיש כללי פסיקה המתייחסים בחומרה רבה יותר למצוות דרבנן.
מצד שני, במצבים של ספק יש הרבה יותר מקום להקל במצוות מדרבנן, כי הן משקפות עולם גמיש יותר מאשר מצוות דאורייתא – עולמם של חכמים שתפקידם לגשר בין דרישות התורה למורכבות המציאות. מאידך, חז"ל התייחסו במקומות רבים לחשיבות הרבה בשמירת מצוות דרבנן.
לגבי איסור בל תוסיף – את שואלת שאלה מצוינת. אביא שתי תשובות לשאלתך –
יש המסבירים שלאיסור בל תוסיף יש גדרים מאד מדויקים. האיסור הוא להוסיף על מצווה קיימת, למשל להוסיף על שבעת ימי סוכות יום שמיני (ספר החינוך תנ"ד).אין איסור בל תוסיף על "המצאת" מצוה.
תשובה אחרת מופיעה ברמב"ם (הלכות ממרים ב:ט), המסביר שהאיסור מתייחס דווקא להוספת מצוות דאורייתא. כלומר כל עוד החכמים מודים שהמצוות שהם "מוסיפים" הם מדרבנן הם לא עוברים על איסור בל תוסיף.
חשוב להוסיף שיש סוגים שונים של מצוות דרבנן, גזירות חכמים ותקנות.
לשאלותייך בענייני הלכות ברכות הנהנין – כלומר ברכות לפני ואחרי אוכל.
ברכת המזון, הברכה הנאמרת לאחר אכילת לחם, היא מצווה מדאורייתא. על כל מאכל יש ברכה, לפניו ואחריו – ברכות אלו הן חובה, אם כי מדרבנן ולא מדאורייתא.
לגבי אמירת ברכה בקול – אין חובה לומר ברכות בקול רם, אך יש עניין באמירת אמן. וללא אמירת הברכה בקול רם, אין אפשרות לסובבים את המברך לומר אמן.
כלומר – יש באמירת ברכה בקול יתרון כי זה מאפשר לסובביך לענות, אך אין חובה.
מזמינה אותך לעיין בהלכות ברכות ובהלכות עניית אמן של הרב מלמד – מצורף קישור.
https://ph.yhb.org.il/10-01-09/
מקווה שקיבלת מענה לשאלותייך.
המשיכי לשאול ולברר!
מוזמנת לפנות בכל עת,
רחל וינשטיין.