איך אוכל לחזור בתשובה על הפלה שעשיתי?
שלום לכבוד הקורא היקר או הקוראת היקרה תודה על האפשרות לפנות אליכם ברגע הזה,
אני מבינה בראש את תהליך התשובה היקר והחשוב ושואפת לחזור למלא את המצוות וההלכות הטובות והחכמות, אך לא מוצאת מנוח ממעשיי הנוראים.
גדלתי בבית דתי והייתי מודעת תמיד לכל ההלכות, למרות זאת נפלתי בפריצות גדולה במשך כל ימי נערותי ובבגרות. למרות זאת זכיתי להכיר איש נפלא ויקר שבחר להתחתן איתי עם כל חסרונותי, נכנסתי להיריון לפני החתונה והחלטתי להפיל לצערי.
את המעשה הנורא עשיתי אחרי הנישואין ובחודש מתקדם להיריון ולעובר בגרידה פרטית למרות שניסו להניא אותי מכך הרגשתי שאין ביכולתי להוליד ילד ולשמור על שפיות לגדלו באותם הימים הייתי במצוקות נפשיות, אחרי כן הדחקתי ושכחתי.
היום אחרי 12 שנים, אנחנו נשואים עם עוד שלשה ילדים נהדרים ומתוקים שקיבלנו למשמרת. אני מנסה לחזור בחזרה לדרכי האמת והנועם של התורה אבל לא מסוגלת להכיל את המעשה הנורא שעשיתי
ואיך אוכל לכפר על כך? איך אוכל לחזור להיות הבת של ה׳ כשהוא יודע שמרדתי בכל דבר של אמת מתוך יהירות ועוורון עד מצב של הרג. איני יודעת לאן אמשיך מכאן וכולי בושה ואשמה תודה רבה למי שבצד השני. שנה טובה לכולם.
תשובה:
קראתי ברעדה את שאלתך והרגשתי יחד איתך את הכאב הגדול שצף בך לנוכח זיכרון המעשה, שמעתי בין השורות את החרטה ואת תהליך התשובה העמוק שאת עוברת בימים אלו, ואני מבקשת לחזקך בכמה רמות:
1. את נשמעת היום במצב יותר יציב ושקול של חייך, נשואה לבן זוג תומך ומגדלת שלשה ילדים, שהם ככל הנראה הסימן שהקב"ה מאמין בך ורוצה שתהיי אמא לנשמות רכות.
המנגנון הנפשי שעזר לך להדחיק בשעת המעשה, מאפשר לך עכשיו להתמודד עם הפצע הפתוח הזה בעברך. הקב"ה לא רוצה שתחיי בתחושת אשמה על העבר, אלא שתגייסי את כוחותייך למען ההווה ולמען העתיד. כנראה שאת מאותתת לעצמך שהגיע הזמן לטיפול מקצועי ועיבוד של תחושותייך. טוב שפנית לכאן וחשוב שלא תישארי לבד עם המחשבות, אלא תפני לתהליך טיפולי שיעזור לך להגיע למקום שלם וסלחני כלפי עצמך.
2. זהו בדיוק עקרון התשובה היהודי, המתנה הגדולה שהתורה מעניקה לנו כדי להתמודד עם עבר בעייתי. חז"ל מבטאים רעיון מדהים ועוצמתי: "גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות" ובניסוח יותר קיצוני – "גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכויות" (תלמוד בבלי, מסכת יומא, פו, ע"ב). כלומר תהליך התשובה בהווה יכול ממש לשנות את העבר ולהפוך אותו על פניו. אם התשובה נעשית מיראה, כלומר מפחד העונש – היא מצליחה להוריד את המעשה מ"מזיד" ל"שוגג", כלומר לשנות את הכוונה. אבל אם היא נעשית מאהבה, כמו שעולה מהמקרה שלך שזו חרטה אמיתית ופנימית – הרי התשובה ממש משנה את העבר והופכת את המעשה לזכות עבורך, זכות שממנה תוכלי להיבנות ולצאת אמא יותר טובה, אדם יותר טוב ומאמינה יותר חזקה.
3. לפי התיאור שלך היית צעירה ומבוהלת וחווית מצוקה נפשית קשה באותה תקופה.
על פי ההלכה מותר להפיל עובר אם הוא מסכן את חייה של האם, שכן היא אדם חי גמור והעובר עדיין פוטנציאל שלא הגיע למימוש, וללא ספק חייה האמיתיים קודמים לחייו שבדרך. העובר שלך אמנם לא סיכן אותך באופן גופני-רפואי, אך נשמע שהוא סיכן אותך באופן נפשי-רוחני, את יציבותך ואת שלום ביתך. הנפש היא חלק מאיתנו לא פחות מהגוף, ויש גם "פיקוח נפש" רוחני של הנשמה הכואבת. במקרים קיצוניים יש פוסקים שהיו מתירים הפסקת הריון כדי לשמור על שפיותך. (למשל שו"ת יעבץ ושו"ת ציץ אליעזר הנוטה להקל בתנאים מסויימים ב"צורך גדול")
4. בשאלתך את מכנה את הפסקת ההיריון שעברת "הרג". חשוב שתדעי שרבים מהפוסקים לא מתייחסים לכך כהרג, אלא כ"חבלה" או "השחתה" של הגוף. אם העובר עדיין אינו אדם בפני עצמו, אלא "ירך אמו", כלומר חלק מהגוף שלה, אז הוצאתו נחשבת כמו כריתת איבר מגופה. אמנם אסור לנו לפגוע ולהשחית את גופנו, אך אם כריתת האיבר מצילה את שאר הגוף – יש להתיר. נכון שיש שלבים שונים במהלך ההריון שבהם העובר מתפתח והופך להיות יותר דומה לאדם, אך הדעות המקלות ביותר, לא מתייחסות אליו כאדם עד שיגיע לשלב בו יוכל להיוולד ולשרוד מחוץ לרחם.
מאחר והמעשה כבר נעשה ואינך באה עכשיו להתלבט אם לעשותו ומתי, ראוי שתתייחסי אליו על פי השיטות המקלות ביותר ובתודעתך לא תראי בכך הרג, אלא פגיעה בחלק מגופך, כדי להציל את נפשך.
5. שאלת על דרך כפרה ותיקון. נראה לי שזו בחירה שלך לאן לנתב את הרצון הנפלא שלך לתקן. בעיני, נכון להביא אור לעולם במקומות שבהם האור נחלש. אם יש לך כוחות להתנדב עם תינוקות או ילדים, במעונות או במחלקות בבתי החולים, לתמוך באימהות צעירות ומבולבלות מתוך הניסיון שלך – תבורכי.
אך יתירה מכך – גידול בנייך שלך – זהו תיקון גדול ושליחות דתית ממדרגה ראשונה. אני מאחלת שהקב"ה ייתן לך כוחות לעשות זאת באהבה ובפיוס כלפי עצמך, מה שיקרין גם כלפיהם. אם את תדעי היום למחול לעצמך, תוכלי לגדל אותם כאנשים שיודעים שכאשר יטעו ויפלו בחיים, גם הם יוכלו למצוא כוחות לתקן, להביט בחמלה על הנפילה ולצמוח ממנה.
וְנִסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל… כִּי לְכָל הָעָם בִּשְׁגָגָה.
תמי
מקורות להרחבה:*
רש"י על סנהדרין עב, ב, ד"ה 'יצא': דכל זמן שלא יצא לאויר העולם לאו נפש הוא, וניתן להורגו ולהציל את אמו, אבל יצא ראשו – אין נוגעים בו להורגו, דהוה ליה כילוד ואין דוחין נפש מפני נפש.
שאילת יעב"ץ א, מג: וגם בעובר כשר היה צד להקל לצורך גדול, כל כמה דלא עקר, אפילו אינו משום פקוח נפש אמו אלא להציל לה מרעתו שגורם לה כאב גדול, וצ"ע.
שו"ת ציץ אליעזר חלק ז סימן מח – קונ' אורחות המשפטים פרק א
מותר להתעסק להפיל העובר כיון דרפואת אמו היא. וכל מפני צורך אמו מותר…
אולם בהיות ואליבא דכו"ע אין בזה משום רציחה ממש, וגדולי הפוסקים מבארים דהאיסור אינו רק מדרבנן … לכן בכל שרופאים נאמנים אומרים שישנו בדבר משום צורך רפואי לאם, והיא גם היא סובלת ומרגישה הרבה סבל מההריון, בכל כגון דא יש לדעתי להקל בדבר.
וכן:
שו"ת ציץ אליעזר חלק ט סימן נא – קונ' רפואה במשפחה שער ג
גם כשמצב בריאותה של האשה רופף מאד ולשם רפואתה או השקטת מכאוביה הגדולים דרוש לבצע הפלת העובר, אע"פ שאין סכנה ממשית, גם כן יש מקום להתיר לעשות זאת, וכפי ראות עיני המורה המצב שלפניו.
—
*המקורות אינם מהווים פסיקה הלכתית, במקרה של התלבטות עתידית, יש להתייעץ פרטנית.