קושי בתענית ט' באב
מזה 5 שנים שהתחלתי לסבול בצומות, וכשאני אומרת לסבול זה לרוב סחרחורות הקאות וכיוצא באלה (עד אז הייתי צמה את כל הצומות בלי בעיה, השינוי היחיד שאני חושבת שגרם לבעיה היו הגלולות, לא יודעת איך זה קשור, אבל שם התחלתי להרגיש רע.) אני מגיעה למצב שעכשיו אני ממש חוששת מצומות, ובכל שאר הצומות מלבד ט' באב וכיפור, אני שותה. ט' באב לפנינו, חם מאוד, ואני חוששת מאוד. עשיתי בדיקות דם בין היתר בשביל זה, הכל די תקין, לא יכולה לעשות לעצמי הנחות בעניין, ובכל זאת אשמח לשמוע מה ניתן יהיה לעשות.
תשובה
בענין צום תשעה באב והחשש שאת מעלה – תשעה באב הוא יום שנכפלו בו צרות ודיני התענית שלו חמורים משל שאר צומות החורבן. עם זאת, זהו צום דרבנן (שלא כיום הכיפורים שהוא מהתורה) ולא גזרו על החולה להתענות.
אמנם, המצב אותו את מתארת אינו מצב של מחלה חלילה, אלא צער גדול, או חשש ממחלה או התייבשות בעקבות הצום.
במצב כזה ראוי להתענות עם הציבור, אך להיות בקשב לגוף ולהפסיק את הצום אם את מזהה חולשה או סחרחורת שהם חריגים מחולשה רגילה של צום. הכלל הוא שבעוד ביום הכיפורים רק בחשש סכנה מפסיקים את הצום, בתשעה באב מי שהוא בעל מיחושים קלים יתענה אך מי שנכנס לחשש חולי לא יתענה.
הצום מתחיל בשעה די מאוחרת כך שאם תאכלי ותשתי במהלך השבת נראה שלא תזדקקי לשתיה בליל תשעה באב. במהלך היום היי קשובה לעצמך. יתכן ותפסיקי את הצום בחצות היום ובכך תצאי ידי שותפות עם הציבור. יתכן ותראי שעלייך להפסיק קודם לכן.
יש שואלות שמעדיפות לקבל תשובה חלוטה שאינה משאירה את האחריות בידיהן, ויש שחשים שבאופן כזה אין למעשה היתר ועליהן לצום את כל הצום גם אם הדבר מביא לידי חולי או אפילו חס ושלום סכנה.
מהרב קנוהל זצ"ל למדתי שנכון יותר להשאיר את אפשרות הבחירה בידי השואלת, במקרים מסוימים. השאלה שלך נראית לי מקרה מובהק כזה, שכן בסופו של דבר –"לב יודע מרת נפשו" (ומעיקרון זה נלמד שחולה קובע לעצמו מתי אינו צם אפילו ביום הכיפורים) ורק את תוכלי לדעת את מצבך במדויק. תני אמון בעצמך וכך תוכלי לקיים את ההלכה במלואה ועם זאת לא להכניס את עצמך לקושי מוגזם.
יש שכתבו שמי שאינו יכול להתענות יאכל וישתה פחות משיעור כמו ביום הכיפורים אך הדעה המקובלת יותר שלא להחמיר כך מפני שאין שיעורים בצום דרבנן והעיקר לאכול לפי הצורך ולא לשם תענוג.
מאחלת לך צום קל, ושנזכה לראות בנחמה.
זיוית
מקורות:
1.תלמוד בבלי פסחים נ"ד
2.רמב"ן, תורת האדם
3.שו"ע או"ח תקנ"ד
4.מ"ב שם, סעיף קטן יא
5.ערוך השולחן תקנ"ד