זוגיות קבועה ללא נישואין והורות משותפת שלא עם בן הזוג
שלום, זאת שאלה שממש מביך אותי לשאול אבל אני מרגישה צורך גדול בלברר אותה.
אני אתן קצת הקדמה כדי שתוכלו להבין את השאלה ולעזור לי…
אני נמצאת במקום אישי מבולבל. אני נמצאת בהליכים פסיכולוגיים ע"מ להתגבר על מחסומים שיש לי בתחום הזוגי ועדיין, אני מרגישה צורך גם במענה הלכתי.
מחוויות בחיים שלי אני מרגישה שכדי לספק לי ולכל האנשים האחרים את האושר הדרוש יש להבדיל בין הורות לזוגיות.
כמובן שאם לא הייתי אדם דתי היה לי יותר קל לנהל את חיי בתחום הזה, אבל חשוב לי להיצמד להלכה כמה שאפשר.
אני רוצה לייצר לעצמי "הורות משותפת" עם אדם ללא קיום יחסי אישות כלל. שנהיה רק הורים לילדים המשותפים שלנו (כי אני כן רואה ערך רב בגידול ילדים תחת המודל המשפחתי של אב ואם) ואת חיי האישיים לקיים יחד עם בן זוג.
אני לא רוצה שיהיה לו שום קשר לילדי או לאבא של ילדי ולכן גם אני נמנעת מלחשוב על חתונה. כרגע אני נמצאת בזוגיות עם אדם שלא מעוניין בילדים ומהבחינה הזאת אנחנו כביכול באותו המקום (כי אין רצון לילדים משותפים אז לא משהו שמפריע במערכת היחסים). אנחנו מנהלים מערכת יחסים זוגית לכל דבר (אני עדיין בתולה!)
ברור לי שמבחינה הלכתית לא נוכל לקיים יחסי אישות (אני ובן זוגי) וזה פער מאוד גדול בחיי זוגיות שהיינו רוצים לנהל.
ועכשיו לשאלה שלי. האם בן זוגי יכול להגדיר אותי הלכתית כפילגש בלי אישה נוספת? מה הם הלכות פילגש? מה מעמדה מבחינה הלכתית? איך נהפכים לפילגש מבחינה רשמית ע"פ ההלכה? האם "הזוג" יוכלו להינשא בשלב כלשהו? מה עונשה של פילגש? האם זה דבר שאפשרי כיום?
תשובה
שלום לך
תודה על פנייתך, המורכבות שאת מתארת מאד מורגשת וקראתי את השאלה כמה וכמה פעמים כדי לנסות ולהבין כמה שיותר ממה שבחרת לחלוק אתנו. שמחתי לשמוע שאת משקיעה בטיפול ובברור הסבך שאת מצויה בו.
עיקר שאלתך מתייחסת למעמדה ההלכתי של הפלגש, ואכן אנסה לענות על כך, אבל ברשותך אתייחס גם לחלקים המקדימים של הפניה שלך, מתוך מודעות לכך שאני יודעת רק מה שכתבת ולא יותר מזה, ושהתהליכים החשובים קורים מן הסתם בטיפול.
את מחויבת להלכה ואת כותבת שחשוב לך המודל המשפחתי של אב ואם.
נראה שעולות כאן שתי נקודות מרכזיות. הראשונה לגבי מבנה משפחתי שמפריד בין זוגיות להורות והשניה (וסליחה אם זה נשמע פשטני) היא איך אפשר הלכתית לקיים יחסי אישות בלי קידושין.
לגבי העניין הראשון, אף שלא זו עיקר הפניה שלך, אני מרגישה שחשוב לאמר:
ישנן במציאות משפחות בהן הורים לילדים אינם בני זוג. רובן כתוצאה מגירושין, מיעוטן בקרב נשים בשנות הפוריות המאוחרות שלהן שמאמציהן למצוא בן זוג מתאים לא עלו יפה, מסיבות שונות. במקרים אחרים עולות שאלות של נטיות מיניות ותחושה שאין להן/ם שום אפשרות לחיות עם בן/בת זוג לפי הדגם התורני.
מדובר במצב בדיעבדי שהאנשים והנשים המצויים בו לא תכננו אותו וכמעט תמיד לא היו בוחרים בו מראש. מזוית הראיה של התורה והעולם ההלכתי יש הבדל עצום בין מצבי חיים שקרו או שהם פתרון למצוקה גדולה ורבת שנים לבין תכנון מראש של משפחה כזו. המודל המיטבי של אב ואם כולל את החיים המשותפים שלהם, את הזוגיות והמשפחה.
ילדים נפלאים ובריאים גדלים גם במשפחות פחות נורמטיביות, אבל אם השאלה היא לכתחילאית, בשלב ובמצב שאפשר לכוון את העבודה האישית אליו, יש לאמר דברים נחרצים על ההשקפה התורנית וההלכתית על מבנה המשפחה וטובת הילדים. הדרך המיטבית לגדל ילדים היא במשפחה בה יש זוגיות אוהבת בין שני הוריהם. התורה מלמדת אותנו שהחיבור המקודש בין בני הזוג הוא המצע המתאים ביותר לגידול ילדיהם.
מדברייך ברור שישנן מורכבויות, שיש לך דרך ללכת ושאת צועדת בה באומץ. בגילך ועם הרצון והמחויבות שלך אני רוצה לעודד אותך שלא לכוון מראש לפתרונות שנועדו, בקושי רב, למצבי אין ברירה.
לגבי האפשרות לאישות במערכת היחסים הנוכחית שאינה מכוונת לחתונה:
על נושא היחסים לפני חתונה כותבת הרבנית חנה גודינגר כאן . בתמצית, איסור זה נלמד מכמה מקורות:
– אַל תְּחַלֵּל אֶת בִּתְּךָ לְהַזְנוֹתָהּ וְלֹא תִזְנֶה הָאָרֶץ וּמָלְאָה הָאָרֶץ זִמָּה (ויקרא יט, כט).
– לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל (דברים כג, יח).
– עצם מצוות קידושין, שמשמעה שאין לקיים חיי אישות ללא קידושין.
אמנם, את שואלת לגבי יחסים קבועים עם אדם אחד, ובצדק בהקשר הזה את מנסה לברר את מעמדה של הפלגש.
נראה שמוסד הפילגשות מצוי בפועל רק בתנ"ך, שם מדובר על קשר קבוע וממושך, הפילגשים חיות בקביעות עם בעליהן, יולדות להם ילדים ונתבעות לנאמנות גמורה. מדובר בנשים במעמד נמוך, על פי רוב שפחות. חז"ל דרשו את הנוטריקון פלגש – פלג אשה: חצי אשה, בלי זכויות או הגנות.
בימי חז"ל ובדורות שאחריהם דומה שלא היה מצב מצוי של פלגשות, והיא נידונה בד"כ כמבנה משפטי, המשמש לתיאור ופתרון הלכתי בדיעבד, של בעיות קיצון שנוצרו במציאות, כמו מצבי עגינות, וטיהור ילדים מכתמי ייחוס.
בתקופת הראשונים הנושא עמד במחלוקת שקולה אך תאורטית: בפועל לא נהגה פלגשות בקהילות ישראל.
ידוע שהרמב"ם סובר שמדובר באיסור (למירב הדעות דאורייתא) שהותר רק למלך. לצידו באיסור הפלגשות עומדים ראשונים רבים [1].
בראש המתירים עומד הרמב"ן [2] ואף שסבר שישנה אפשרות שכזו, חשש לה מאד מצד הנזק שהיא עלולה להביא לעולם, והורה שלא להתיר אותה הלכה למעשה.
לפני כמאתיים וחמישים שנה היעב"ץ סבר שהפלגשות עשויה להיות פתרון מתאים לצרות דורו, וכתב תשובה הקוראת לחכמי ישראל להתיר אותה. קריאה זו נותרה ללא מענה, ולמעשה נדחתה ע"י חכמי ישראל.
לאור זה נראה שאי אפשר לאמר שיש בימינו היתר להכנס למצב של פלגשות, וישנם פוסקים רבים האוסרים להחזיק פלגש גם בדיעבד. לכן, הדרך למערכת יחסים מלאה עוברת דרך חופה וקידושין.
לגבי הדברים האחרים ששאלת בעניין פלגש – אף שפלגשים היו על פי רוב תוספת לנשים החוקיות, זה אינו תנאי להיות פלגש, ולשיטות המתירים אין בד"כ מניעה לשאת לאשה מי שהיתה פלגש של אדם.
מאחר שאין מסורת של פלגשות ונראה שבימינו אין לה היתר בזרמים המרכזיים של ההלכה, קשה לדבר על פרטי ההלכות שלה, אבל עיקרן: קביעות ומונוגמיות של האשה ושמירת הלכות נידה.
היעב"ץ, שכאמור ניסה לפתוח את האפשרות הזו מתאר מה היא הפלגשות מבחינתו:
"מכל מקום איני רוצה שיסמוך אדם על ידי בזה כי אם ע"פ הסכמת גדולי הדור. ואם ייטבו דברי אלה בעיניהם. … עוד אני מעיד במי שרוצה לסמוך על הוראתי זאת על כל פנים לא יעשה כזאת עד שיימלך ברב ומורה צדק לעדתו. שיסדר לו ההיתר ע"פ יחוד גמור בטוח ממכשול דהיינו לייחד לה חדר בביתו ולהזהירה מייחוד כל שאר אדם. ושבאם תמצא שעברה ולא נזהרה. ישלחנה מיד מביתו. וכן יצוונה שתטבול בזמנה ויודיענה שאין בזה בושה כלל. ולבאר לה גם כן שהבנים שתלד ממנו כשרים כשאר מיוחסים שבישראל כשתשמור בריתה ותהא נאמנת לאיש הזה. מה שאין כן אם תזנה עליו. אזי בניה בני זנונים וחייבים עליה משום קדשה על כל ביאה וביאה בין איש זה בין אחרים… והכל הולך אחר כוונת הלב. בלבד שיכוין אדם דעתו לשמים. רחמנא לבא בעי."
אנחנו מבקשות לחזק אותך בתהליך הבירור הפנימי של רצונותיך ואמונותיך, ואנחנו כאן לכל שאלה ולכל סיוע שנוכל לתת לך.
רחלי
[1] רש"י בראשית כ"ה ו מחייב קידושין לפלגש, שו"ת הרשב"א, חלק ד, סימן שיד, שו"ת הריב"ש סימן שצח, רבנו יונה שערי תשובה חלק ג, צד-צה, יד רמ"ה סנהדרין כא, א, סמ"ג לא תעשה רכב, רי"ד סנהדרי גדולה כרך ה עמוד קכט, המאירי סנהדרין כא,א ועוד.
[2] רמב"ן שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן, סימן רפד
מתירים אחרים מבין הראשונים הם : ראב"ד הלכות אישות א, ד., רא"ש שו"ת הרא"ש כלל לג (א) ו-לה (י) , ריטב"א, בברכי יוסף, אבן העזר, סימן כו, טור אבן העזר, סימן כו. אבודרהם ברכת אירוסין ונישואין, ר"ן שו"ת הר"ן, סימן סח.