ריחוק בין בעל ואישה ומניעה מיחסי אישות לאורך זמן
שלום משיבת נפש
מאז הלידה של הילד השלישי שלנו, בעלי התרחק ממני מאד. הוא לא מתעניין בי, לא מבחינה רגשית ולא מבחינה פיזית. הוא לא מתקרב אלי ולא מתעניין לדעת אם אני בכלל טהורה או לא, זה לא נראה חסר לו. זה מצב שהוא מאד קשה לי, אבל אני בעבודה מול עצמי ומקבלת הרבה כוחות מחברות טובות שמבינות את ההתמודדות ולא שופטות אותי. אני עסוקה מאד עם הילדים ומשלימה עם המצב ה"שקט" הזה שאנחנו חיים כשני זרים בתוך אותו הבית בלי זוגיות אבל גם לא במלחמה. בשלב הזה, בגלל ההתנהגות שלו אני בעצמי גם כבר לא מעוניינת במגע שלו.
האם זו בעיה שאנחנו לא ביחד באינטימיות זוגית כל כך הרבה זמן (לפחות חצי שנה שאין בינינו מגע)?
ממילא בעלי לא מראה שום עניין בזה. והאם בכלל אני צריכה להמשיך לטבול במקווה? אני דווקא אוהבת לטבול וזה עושה לי טוב, אבל זה לא משרת שום מטרה זוגית.
אשמח לתשובתכן
תודה רבה ותזכו למצוות
תשובה
שלום יקרה,
המצב שאת מתארת מעציב וכואב ויחד עם זאת נשמע שאת מצליחה להשקיע בעצמך ולמצוא דרכים להתחזק. אנחנו מחזקות אותך בכך ומתפללות איתך שהמצב בבית לא רק יהיה "שקט" אלא גם מקום של שמחה וטוב.
מבחינה הלכתית בזוגיות יש התחייבות מצד האיש ומצד האישה לקחת חלק בסיפוק הצרכים המיניים אחד של השני ולהיות שותפים לעונג שבמצוות עונה ובקרבה הזוגית שהיא יוצרת (ראי מקורות בהרחבה). כמובן שיש מינונים והסכמות שונות אצל זוגות שונים. לאורך חיי הנישואין קורה לעיתים שאחד מעוניין והשני לא, בזמנים אלו אין לקיים יחסי אישות ללא הסכמה מלאה ורצון של שני בני הזוג (ראי הרחבה). אך לאורך זמן, על פי ההלכה אין זה נכון להימנע מהמצווה וכמובן שזה לא מצב בריא לקיום זוגיות תקינה. במצב שבו באופן מתמשך אחד מעוניין והשני לא יש לגשת לגורם מקצועי לקבלת עזרה כיוון שלמרות שאין לקיים יחסי אישות ללא הסכמה של שני הצדדים, המצב אינו תקין כשנמנעים מיחסי אישות באופן מתמשך ומעינוג בן או בת הזוג. כמו כן כששני בני הזוג לא מעוניינים ביחסי אישות לאורך זמן יש לקבל ייעוץ ואם בכל זאת המצב נמשך כך זה יכול להוות עילה לגירושין.
המצב שלך הוא מורכב וכמובן לא המצב המתואר לעיל. בעלך בחר להתרחק ממך ולהימנע מיחסי אישות ואת בתגובה כאובה וגם מרגישה רחוקה ממנו. חוסר הרצון שלו נראה כמבטל את חובתך כלפיו בסיפוק עונג המיני. יחד עם זאת, כדרכה של אישה נשואה ולמען השמירה על השקט היחסי שקיים כרגע בבית, אני ממליצה לך להמשיך לטבול במקווה כדי להיטהר, במיוחד אם זה משמח או מעצים אותך כפי שהזכרת. זה גם יאפשר לך להיות זמינה לקשר של מגע או יותר אם באופן פתאומי בעלך יחזור להביע עניין בך להתעניין בך ללא הכנה מוקדמת ואת תרצי גם להתקרב. בנוסף, זה יכול למנוע השלכות משפטיות עתידיות.
בהתייעצות עם טוענת רבנית, ראיתי לנכון להעלות נושא נוסף שאולי כדאי לך לתת עליו את הדעת והוא הנושא שהזכרתי למעלה, הנושא המשפטי. מבחינה משפטית אם בעתיד אחד מכם יתבע שלום בית בבית הדין או יתבע גט, יכולות להיות השלכות לכך שלא הייתם באינטימיות לאורך זמן רב. אין זה אומר שאת חייבת ליזום יחסי אישות, אבל יש דברים אחרים שתוכלי לעשות כעת כדי שלא למנוע בעיות משפטיות בעתיד אם תגיעו לכך. אם תרצי לברר יותר בעניין כדי שלא תפגענה זכויותייך בעתיד, אנחנו ממליצות לך להיות בקשר עם טוענת רבנית. (ראי כאן רשימה של טוענים וטוענות).
דברים אלו אינם משמשים ייעוץ משפטי אלא רק הפניה למקורות מידע לבירור הנושא.
לסיום חשוב לי לומר לך שיש כתובות של אנשי מקצועי שיכולים להיות לך לעזר לפי הרצון והצורך שלך ואנחנו מעודדות אותך להיעזר בייעוץ שיכול לשפר את המצב בבית.
אני מקווה מאד שתימצא הדרך לתקן את הקשר השבור ביניכם. וגם אם לא, אני מתפללת שכל פתרון שתמצאו יהיה בדרכי נעם, לטובה ולברכה.
בברכה שה' ימלא כל משאלות ליבך לטובה,
רחל
הרחבות
מצוות עונה וחובת בני הזוג לספק את העונג המיני אחד של השני
את חובת הגבר לפקוד את אשתו לומדים בספר שמות (פרק כ"א, י') "שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע" – מצוות עונה היא מצוות קיום יחסי אישות שבין האיש לאשתו. חז"ל (כתובות סא, ב) קבעו את התדירות שהבעל חייב לקיים את המצווה ולמלא את חובתו כלפי אשתו, לפי כוחו ועבודתו של הבעל (ויתכן לומר כיום, של שני בני הזוג). התדירות הנמוכה ביותר היא פעם בחצי שנה לספנים אשר מתרחקים לאורך זמן מביתם ולכן פרק זמן זה הוא פרק הזמן שאין לזוג לעבור אותו ללא קיום מצוות עונה ואם עברו אותו זוהי עילה לגירושין (שו"ע אבן העזר ע"ו, א-ג, יא, יג).
כיום שתנאי העבודה השתנו התדירות הממוצעת לקיום המצווה היא פעמיים בשבוע (אגרות משה אה"ע חלק ג', כח, ופניני הלכה ברכת הבית ושמחתו פרק ב,ז)
אין ציווי מפורש בתורה המחייב את האישה להשתעבד לבעלה לענייני אישות. אך להלכה על פי מקורות חז"ל אישה שנמנעת מיחסי אישות באופן קבוע כדי לצער את בעלה מאבדת מזכויותיה בכתובה מדין "מורדת" (רמב"ם הלכות אישות יד, ח-ט, שו"ע שם עז, ב). מכאן מבינים שלחז"ל היה ברור שקיימת חובה כזו של האישה כלפי בעלה. ביחס לסיבת ומקור החיוב ישנן דעות שונות ונפרט מעט מן הדעות. לפי הרשב"א הזוג נישא זה לזו לצורך כך והאישה קיבלה על עצמה בעצם נישואיה מחוייבות זו (וכן הבעל לאשתו) "דנשתעבדו [התחייבו] זה לזה לכך שע"י כך עמדו ונשאו" (רשב"א נדרים טו, ב ד"ה ואמר). הנצי"ב מלמד שחובת האישה כלפי בעלה היא חלק מהקנין שהוא עושה בשעת הנישואין (שו"ת משיב דבר חלק ד, לה). הרב מלמד מסביר בסברא שאף על פי שמצוות עונה בעיקרה מוטלת על הגבר, קיום המצווה על ידו תלויה בשניהם יחד ויש לאישה שותפות מלאה בקיום המצווה של הגבר אחרת אין ערך כלל למצווה. (פניני הלכה שמחת הבית וברכתו ב, ב).
הרמב"ם בדעת מיעוט לא רואה את מצווה עונה כמצווה של האישה כלל, אלא כזכות שהיא זכאית לה במסגרת הנישואין מאת בעלה. (הלכות אישות יג, ב-ג).
בעניין הטבילה כותב האגרות משה שהאישה לא תמנע מטבילה (כאשר מתאפשר לה לטבול) מכיוון שמחוייבת למצוות עונה של בעלה בזמנים שקבעו חז"ל. (אגרות משה או"ח חלק ד', עה)
קיום יחסי אישות בהסכמה ובהדדיות
בהמשך לדברים לעיל, שאישה מחוייבת ביחסי אישות אנחנו לומדים מחז"ל שזה לא כולל היענות בזמן שאינה רוצה בכך: "ואמר רמי בר חמא אמר רב אסי אסור לאדם שיכוף אשתו לדבר מצוה שנאמר ואץ ברגלים חוטא וא"ר יהושע בן לוי כל הכופה אשתו לדבר מצוה הווין לו בנים שאינן מהוגנין" (עירובין דף ק,ב). פוסק הרמב"ם: "…ולא יהיו שניהם לא שכורים ולא עצלנים ולא עצבנים ולא אחד מהן ולא תהיה ישינה ולא יאנוס אותה והיא אינה רוצה אלא ברצון שניהם ובשמחתם יספר וישחק מעט עמה כדי שתתישב נפשה" (הלכות דעות ה, ד') ובשו"ע שאין לגבר לשמש מיטתו כאשר אשתו אינה רוצה בכך. (אורח חיים ר"מ, ג'). אפשר לסכם בדברי המהרי"ט "ודאי לא משעבדה ליה… בכל שעה" (שו"ת מהרי"ט חלק א', ה'). האגרות משה מביא דוגמה מתי אין לה חיוב, למשל כשמדובר בתדירות גבוהה מן הרגיל או בזמן שלאישה קשה לקיים יחסים (אגרות משה שם).
כל זה כאמור כאשר מדובר במצבים זמניים שהאישה לא מעוניינת בקיום יחסי אישות.
ניתן לקרוא עוד על שני הנושאים הנ"ל בספר "אבוא ביתך" של הרבנים סתיו עמ' 403-416 ובספר נשמת הבית עמ' 141-144