האם מותר לשיר כשנמצאים בנות ובנים יחד?
שאלה:
שלום, יש לי שאלה… ניסיתי קצת לחפש לבד ולא מצאתי כ"כ תשובה ומקורות לעיין בהם. השאלה שלי היא האם מותר ללכת להופעה שבה הקהל מעורב ואין מחיצה או הפרדה? אני שואלת מכמה בחינות:
א. מבחינת צניעות- ריקודים ושירה…
ב. במקרה שזאת הופעה של זמר דתי בהרבה מהשירים יש בחינה של תפילה או ששרים ממש שירי קודש ויכול להיות שיהיו סיטואציות שהן כמו תפילה של גברים ונשים ביחד. האם יש בעיה גם מהבחינה הזאת?
השאלה עלתה לי בעקבות חתונה שהייתי בה שהרגשתי פתאום בתור משמחת שבכסא כלה לדוגמה יכולים להיות מצבים שגברים רואים נשים רוקדות או מתפללות ושגם הכלה עצמה יכולה להתפלל או לרקוד לפני כולם בחופה או לאחריה… אשמח גם להתייחסות בהקשר של חתונה. תודה רבה!
תשובה:
לפני שאתייחס באופן ספציפי לשאלות שאת שואלת, רציתי לברך ולשבח אותך על הרגישות והעדינות הרוחנית איתה נשמע שאת מתהלכת בעולם ועל ההבנה שרגישות זו צריכה לקבל ביסוס וכלים בשפה ההלכתית של תשובה ומקורות לימודיים שגם אותם ניסית לחפש.. הרגש הבריא לרצות התנהלות קדושה והשכל הבריא שמחפש את הכלים הנכונים לאור הזה, הוא שילוב יקר שאני מתפללת שתמשיכי לפתח בתוכך.
האמת היא שביחס לסיטואציות שאת מתארת אין מקורות הלכתיים מובהקים, אנסה לשרטט את העקרונות שנדמה שעל פיהם כדאי לנהל את ההחלטות בכל סיטואציה וסיטואציה. במידה ואת מרגישה שלא די לך בהם בשביל להכריע, את מוזמנת לחזור ולשאול:
1. עקרון ראשון הוא שמרחב בו נמצאים נשים וגברים בערבוביא המייצרת קלילות וקלות ראש – הוא מרחב בעייתי. ההלכה מכנה בכמה מקומות את המרחב הזה "פריצותא" ונדמה שהיא לא רק חוששת למדרון החלקלק ולהשלכות שעשויות להיות לקלות ראש כזו, אלא היא רואה בסיטואציה עצמה יצירת מרחב שמהווה אנטיתזה לקדושה ולחיים משמעותיים אליהם ההלכה והתורה מכוונת אותנו.
2. עקרון שני הוא שלא כל מרחב של ערבוב בין נשים לגברים הוא בעייתי. פסיקה מעניינת בהקשר זה נמצאת אצל הרב ווינברג שחי במאה הקודמת והכריע בשו"ת שרידי אש (ראי בהרחבה) שאין בעיה של שירה משותפת של נשים וגברים במחנות של תנועות הנוער שכן הם שרים שירי קודש ועל כן לא שייך לכנות את הסיטואציה "פריצותא" וגם דין "קול באשה ערווה" לא שייך בה בדרך כלל.
3. עקרון שלישי הוא שהפרדה מלאה, ולרוב הפוסקים גם מחיצה, נדרשת כאשר מדובר על כינוס שמטרתו המוצהרת היא תפילה (לשיטת הרב משה פיינשטיין שמובא בהרחבה ההפרדה והמחיצה בהקשר זה הם חיוב דאורייתא, לגבי המחיצה נראה שלהרבה פוסקים החיוב הוא מדרבנן).
4. עקרון רביעי לגבי הפרדה ומחיצה בכינוסים אחרים, נדמה שהדבר תלוי בשאלה מה האווירה הנוצרת כאשר גברים ונשים נמצאים בערבוב. הסוגיה בסוף מסכת קידושין (המובאת בהרחבה עם הסבר) מתארת שאביי ורבא, שניים מגדולי האמוראים, הקפידו להפריד בין נשים לגברים גם בכינוסים לדרשה וכדומה. סיפור זה מתואר בגמרא אך למעשה לא נפסק להלכה בספקי הפסיקה (ברמב"ם, בטור או בשלחן ערוך) ולכן נראה שנתון נוסף שצריך לשקול על מנת להכריע בהקשרים כאלה הוא מה מנהג הקהילה והחברה שבתוכה את חיה: בחברה בה נשים וגברים עובדים יחד ונפגשים זה עם זה, דומני שאין חיוב להתנהל בהפרדה מלאה, אך כמובן שיש לשים לב שהאווירה שנוצרת איננה אווירה של קלות ראש אלא אווירה מתאימה. .
ביחס לשתי הסיטואציות הספציפיות שתיארת בשאלתך:
הופעה – במידה ואת יוצאת עם חברות או בני משפחה, ולמעשה לא מביעה עניין וחיבור עם גברים אחרים המגיעים להופעה גם הם, אני לא חושבת שיש בכך איסור, אך שימי לב שאת מרגישה בנוח ובטוב עם המרחב.
חתונה – סיטואציה של חתונה מזכירה בדרך כלל את המרחב בו עסק הרב ווינברג בתשובה שלו בשו"ת שרידי אש (אליה הפנתי בתשובה והיא מצויה במקורות להרחבה). כיוון שכך גם כאן נדמה שאין בעיה הלכתית בשירה של נשים, לגבי ריקודים – ריקודים של ממש יש להקפיד שיקרו בהפרדה ומאחורי מחיצה, שמחה שיש בה גם בחינת "כל עצמותי תאמרנה" אפשר גם ליד כסא הכלה, ושוב במידה והאווירה מתאימה.
אני מצרפת לך מספר מקורות שתוכלי לעיין בהם יותר ולחדד לעצמך את העקרונות הנ"ל ומתוכם העדינות והרגישות הרוחנית שנדמה שכבר קיימת בתוכך – תכריעי כיצד נכון לנהוג בכל אחת מהסיטואציות שהזכרת.
בהצלחה וכל טוב
חנה
מקורות
גמרא מסכת סוכה דף נא ע"א.
משנה: מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו. במוצאי יום טוב הראשון של חג ירדו לעזרת נשים ומתקנין שם תיקון גדול
גמרא: במוצאי יום טוב כו'. מאי תיקון גדול? – אמר רבי אלעזר: כאותה ששנינו, חלקה היתה בראשונה והקיפוה גזוזטרא, והתקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה. תנו רבנן: בראשונה היו נשים מבפנים ואנשים מבחוץ, והיו באים לידי קלות ראש. התקינו שיהו נשים יושבות מבחוץ ואנשים מבפנים, ועדיין היו באין לידי קלות ראש. התקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה. היכי עביד הכי? והכתיב 'הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל'?! – אמר רב: קרא אשכחו ודרוש: 'וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד'. אמרו: והלא דברים קל וחומר: ומה לעתיד לבא שעוסקין בהספד ואין יצר הרע שולט בהם – אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד, עכשיו שעסוקין בשמחה ויצר הרע שולט בהם – על אחת כמה וכמה
ביאור קצר: המשנה מתארת שבשמחת בית השואבה בבית המקדש בתחילה היה ערבוב בין נשים לגברים ובהמשך עשו חכמים תיקון גדול והפרידו את המינים. בסוף הסוגיה אומרת הגמרא שהפרדה נדרשת גם במקומות בהם לכאורה לא שולט יצר רע כמו הלוויה.
רמב"ם הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ח הלכה יב
אף על פי שכל המועדות מצוה לשמוח בהן, בחג הסוכות היתה שם במקדש שמחה יתירה שנאמר (ויקרא כ"ג) ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים, וכיצד היו עושין ערב יום טוב הראשון היו מתקנין במקדש מקום לנשים מלמעלה ולאנשים מלמטה כדי שלא יתערבבו אלו עם אלו
ביאור קצר: הרמב"ם מגדיר את הבעיה שביקשו חכמים לפתור בהפרדה בבית המקדש כבעיה בעצם הערבוב, בשונה מהאופן בו הוא עצמו מסביר בפירוש המשנה במסכת סוכה שהבעיה היא חשש הסתכלות ולא עצם הערבוב.
גמרא מסכת קידושין דף פא ע"א
אביי דייר גולפי רבא דייר קנה אמר אבין סקבא דשתא ריגלא
פירוש רש"י שם:
גולפי – מקום קבוצת אנשים ונשים או לדרשה או לחופה היה מסדר קנקנים של חרס הרבה ביניהם שאם יבאו זה אצל זה יקשקשו וישמע קול:
דייר – לשון דרי דרי (מגילה דף יב.) שורות שורות:
דייר קנה – מסדר קנים שהעובר עליהן קולם נשמע:
סקבא דשתא ריגלא – ריעוע של ימות השנה ליחוד ולעבירה ימות הרגל שיש קבוצת אנשים ונשים לשמוע דרשה ונותנים ונושאים זה עם זה סקבא דדרישדור"א (רידוישידור"א: קיהיון, פגימוּת [כאן בהוראה מושאלת: נקודת התורפה]) בלע"ז כמו דמסקב להו לחמרייהו (ב"מ דף כז:):
ביאור קצר: הגמרא מתארת שאביי ורבא הקפידו על הפרדה מלאה ועשו "טריקים" שונים כיצד לדאוג שההפרדה תישמר, כאשר הסיטואציה בה עסקו איננה בית מקדש או בית כנסת אלא דרשה או חופה.
שו"ת אגרות משה,חלק או"ח א' סימן ל"ט
אבל בשעת התפלה וכשמזכירין שם שמים ודברי תורה וקדושה מסתבר שהוא דאורייתא שהלא הקדושה שתיקנו בביהכ"נ כתב הר"ן במגילה דף כ"ו שהוא משום שעיקרו עשוי לומר בו דבר שבקדושה עיי"ש ואם דברי הקדושה עצמן אין בהם דיני הקדושה לא היה שייך לתקן קדושה על ביהכ"נ בשבילם, ולכן משמע שבעת התפלה הרי הוא בדיני קדושה מדאורייתא ויהיה אסור לנהוג בו קלות ראש בתפלה מדאורייתא.
ביאור קצר: הרב פיינשטיין מכריע שהפרדה ומחיצה בבית כנסת הם חיוב דאורייתא. הבסיס לדבריו הוא שיטת הר"ן שמסביר שכל הקדושה שיש בבית כנסת קשורה ותלויה בכך שאומירם בו "דבר שבקדושה" (כלומר קדיש וקדושה וכדומה). עקרון זה מגדיר שכאשר מתפללים בבית כנסת צריך להקפיד הקפדה יתרה שלא תהיה קלות ראש וממילא נדרשת הפרדה מלאה בין גברים לנשים.
שו"ת שרידי אש ח"א סימן ע"ז
ומה שנוהגים לשיר ולזמר זמירות קודש בנים ובנות יחד – כבר נשאלתי ע"ז ממנהיגי המחנות, והשבתי להם, כי בבואי לברלין ראיתי בבתי החרדים מזמרים אנשים ונשים יחד זמירות קודש בשבת, והשתוממתי למנהג זה שהוא נגד דין מפורש באו"ח סי' ע"ה סע' ג', שקול זמר אשה בשעת ק"ש אסור. ועי' שם במג"א, שקול אשה ערוה, כגון אשת איש או נדה אסור אפילו שלא בשעת ק"ש והבתולות בימינו לעולם בחזקת נדה… ואולם אחרי חקירה ודרישה נאמר לי כי הגאון הצדיק ר"ע הילדסהיימר ז"ל וכן הגרש"ר הירש ז"ל בפרנקפורט על נהר מיין התירו בזמירות קודש לזמר יחד, והטעם משום דתרי קלא לא משתמעי וכיון שמזמרים יחד אין חשש איסור, אבל לא נחה דעתי בזה וחפשתי ומצאתי בשדי חמד מערכת קול, שהביא בשם רב ספרדי להתיר זמירות קודש של אנשים ונשים יחד… ואולי מטעם זה כתבו הפוסקים לאסור רק קול זמר אף שבגמ' נאמר קול סתם, משום שזמר גורם להרהורי תאוה ולא קול סתם שרגיל בו. מ"מ יש מקום לומר, שבזמירות קודש הזמר מעורר רגש קודש ולא הרהור עבירה. ועי' בב"י שהביא בשם רה"ג, שאף בשעה שמנגנות אם יכול לכוון לבו לתפלתו בענין שאינו שומע אותה ואינו משים לבו לעי' אין לו להפסיק קריאתו… ויש עוד סניף להתיר זמירות קודש עפ"י מה שכתב הרמ"א באבהע"ז סי' כ"א, שכל שאינו עושה דרך חיבה רק כוונתו לשם שמים, מותר. ומקור דבריו בתוס' קידושין פ"ב, א ד"ה הכל לש"ש, שע"ז אנו סומכים השתא שאנו משתמשים בנשים, ואף שיש לחלק בין שימוש בנשים ובין שמיעת קול זמר, מ"מ יש לומר כיון שהמזמרים זמירות קודש ג"כ מתכוונים לש"ש, כדי לעורר רגשות דתיים אצל הבנות ולטעת בלבם חיבה לקדשי ישראל, יש לסמוך על המקילים
ביאור קצר: הרב ווינברג מתאר שמע ששרים שירי קודש גברים ונשים יחד והתחלה התפלא על כך עד שהכריע שאין בדרבר איסור כיוון שכאשר האווירה היא אווירה של קדושה אין חשש של קלות ראש ויצר הרע.