האם אפשר ללמוד משחק בקבוצה מעורבת?
שאלה
אני רוקדת כבר כמה שנים, ומודעת לצורך בהפרדה בין נשים וגברים במחול, הן מבחינה הלכתית והן מעצמי, בשביל תחושת החופש ואי הצנזורה התנועתית שלי. יש לי חלום חדש ללכת לקורס משחק, ובאיזור בו אני גרה יש קורסים מעורבים לנשים ולגברים בלבד, ויש חלק מהקורסים שהמורה הוא גבר (ויכול להיות שירשמו רק נשים).
מה הדין?
כנ"ל לגבי מורה גבר למחול בקבוצת נשים, האם שייך עניין "טרוד במלאכתו"? השאלה רלוונטית כלפי פסיכודרמה בה נוסף פן טיפולי, וגם לתיאטרון קונבנציונלי. אני יודעת שיש עניין תנועתי גם בתיאטרון, ולא רוצה להיות מודאגת מחוסר צניעות. יש גם עניין של קלות ראש, שזו אחת המטרות שלי בקורס, להשתחרר, אבל זו אחת הבעיות לכאורה בחברה מעורבת. ובעצם גם קלות ראש יכולה להיעשות בלי גסויות ותוך שמירה על גדרות הלכתיים- נגיעה וצניעות הלבוש. לא כך?
תודה לכן מראש, ותודה באופן כללי, האוויר הבריא והשפוי שנושב מתשובותיכן נסך בי הרבה רוגע ואמונה בעצמי.
שבת שלום וגמר חתימה טובה!
תשובה
שלום לך,
את שואלת שאלה מורכבת בצורה חכמה ועדינה. שאלתך מתעצמת מתוך המסר שנערות ונערים מוכשרים מקבלים בילדות והוא למקסם את עצמם ואת היכולות שלהם ולהשקיע את הכוחות בדברים בהם הם יכולים להצטיין. לכן את מחפשת דרך לממש את השאיפות שלך למרות המורכבות.
ראשית נבקש להעמיק את נקודת המבט לגבי המורכבות של עיסוק באמנות מתוך מחויבות הלכתית, ואז מתוך כך ניגש לשאלה ההלכתית עצמה.
השאלה שלך נובעת מתוך מציאות חיינו, מציאות של חברה מעורבת – אנו רגילות לחיות כך ויודעות איך להתנהג בצניעות ובכבוד במסגרות מעורבות. יחד עם זאת, החיים בחברה מעורבת מביאים לפתחינו הרבה דילמות ואתגרים.
האתגר שלפתחך נובע גם מאופיו של העיסוק באמנות וגם מהמפגש בין אמנות למחויבות הלכתית. אמנות היא דרך התבטאות מיוחדת והיא סוחפת אותנו למקומות של יצירה וגילוי ולמקומות של עומק ותודעה. בנוסף, אמנות מאז ומתמיד משתדלת לפרוץ גבולות, לערער הנחות יסוד ולשים מראה להתנהגויות חברתיות. אין בהנחה זו דבר רע אך לעיתים רבות יכולה האמנות להתנגש עם ערכים חשובים אחרים וליצור דילמות רבות.
במצב אידילי הלכה ואמנות יכולות לחיות יחד במתח מפרה. במדינה יהודית היינו רוצים לפתח אומנות יהודית מקורית עכשווית, שמצליחה להדהד את התרבות של ימינו ויחד עם זאת עומדת בדרישות ההלכה. אמנות שמצליחה להתמודד עם האתגרים שציינתי ועם השאלות שציינת בשאלתך סביב צניעות.
אז מהן בעצם הבעיות ההלכתיות בלימוד משחק בקבוצה מעורבת? ניתן לחלקן לשתי קבוצות: בעיות הלכתיות "חדות" ובעיות הלכתיות "עמומות".
הבעיות ההלכתיות החדות הן אלה שניתן להכריע בהן במפורש בין מותר לאסור. בתוכן נגיעה (של חיבה ולא של חיבה), קול באשה, הסתכלות באשה – אלו הן שאלות בהן המשחק בקבוצה (הן תיאטרון והן פסיכותרפיה) עלול להתנגש עם ההלכה. כאן השאלה היא מציאותית – האם ניתן להשתתף בקבוצה ולהמשיך לא לעבור על איסורים קיימים, וזה תלוי בפרטי המציאות.
הבעיות ההלכתיות העמומות הן כאלה בהן קשה יותר להגדיר את הקו בין המותר לאסור, ורוב המשקל מונח על ענייני אוירה ותחושה. כאן נפגוש שאלות מהותיות של חיבור חברי בין נשים לגברים, קרבה אינטימית שנוצרת מתוך יצירה משותפת או מתוך קשר טיפולי, וכדומה. אנו נוהגים להיות זהירים בדינים האלו בבחינת אל תביאני לא לידי נסיון ולא לידי בזיון. דינמיקות נפשיות וחברתיות נוטות להתפתח באיטיות ובצעדים קטנים, והחשש מול תחומים אפורים דורש זהירות.
לפעמים יש מקום להקל בעניינים מסוימים. למשל, אנו נתיר לרופא לטפל באשה כי הוא "טריד באומנותיה" (טרוד בעבודה שלו) ומאותה סיבה יהיו כאלו שיתירו למציל לעבוד בבריכת שחיה ששוחות בה נשים. בעבר פורסמו בתקשורת מקרים שנשים מסויימות קיבלו היתר פרטי לשיר לפני קהל. הדבר תלוי באופי העבודה ועד כמה הפן הגופני וההתבוננות בו תופסים בה מקום משמעותי.
לשיקולים אלה יש להוסיף את אישיות האדם עצמו. יצירתיות טובה חייבת לצמוח מתוך אישיות בעלת רמה גבוהה ובשלה. אישיות שיש לה מטען רוחני גדול, אוצר מלא באמונה גבוהה, מידות תרומיות, שאר רוח. ככל שהאדם יותר מבוסס רוחנית ומגיע ממקום אמוני, כך יוכל להתמודד באופן איתן יותר.
סיכומו של דבר, כוחות הנפש משתנים מאדם לאדם ומסיטואציה אחת לשניה. לרוב נשתדל להדיר את רגלינו ממקומות מאתגרים שיכולים להביא אותנו לעבור על גבולות ההלכה. אך לפעמים מסיבות אישיות יתאפשר להתיר. לכן, אני ממליצה לך להתייעץ עם רב או רבנית שמכירים אותך באופן אישי.
בברכה
בתיה קראוס