האם אישה חייבת לשמח את בעלה במצוות עונה גם כשזה מצער אותה?
שלום,
האם אשה צריכה גם לשמח את בעלה במצוות עונה, או שרק האיש צריך כמו שכתוב ושמח את אשתו? ואם האישה צריכה לשמח את בעלה, האם היא צריכה במסגרת המצווה להסכים לכל השגעונות של בעלה, גם כאשר זה גורם לה צער?
הייתי רוצה להבין גם למה המצווה נקראית "תשמיש המיטה"? מהו לשון תשמיש?
תשובה
שלום לך יקרה,
חשוב לי לברך אותך גם על הבחירה לשאול בנושאים אינטימיים כאלה, שלא תמיד קל להגיע לשאול עליהם. גם נושאים אלה הם כמובן חלק מתורתנו הקדושה, ולכן חשוב מאוד לשאול גם עליהם, ויישר כוח לך שאכן את שואלת.
ראשית, אדגיש שעל פי ההלכה היהודית, מצוות עונה היא אחת מתרי"ג מצוות, והיהדות רואה ערך וחשיבות גדולים בקיום יחסי אישות תקינים בין בני זוג. איננו מתייחסים ליצר המין כדבר מוכרח או פחוּת, אלא אדרבה, ככוח אדיר של חיים, שמהווה את היסוד לקיום העולם והמשכיותו, וגם מאפשר לבני הזוג להיות שותפים עם הקב"ה במעשה בראשית. זאת בנוסף על הראייה הבסיסית שכל זוגיות אמורה להיטיב זה לזו, ויחסי אישות הם חלק חשוב מהדרך לבטא זאת.
מכל האמור עד כה את יכולה כבר להבין, שיסוד יחסי האישות הם היחסים בין איש ואישה שבוחרים לחיות יחד, וממילא ההטבה עם הזולת. לכן שורש מצוות 'ואהבת לרעך כמוך' נמצא קודם כל ביחסים בין איש לאשתו. מכאן, שאם לאחד מבני הזוג נגרם צער בעטיים, זהו מצב לא תקין, שיש לחתור ולמצוא את הסיבות שמביאות אליו ואת הדרך להיטיב את היחסים הללו. יתירה מזו, במצב מתוקן, אדם – ובוודאי בן זוג – שגורם צער לזולתו, אמור להרגיש צער מכך, ובדרך כלל הוא לא ייהנה גם בעצמו מהמעשה המיני, כשבת זוגתו אינה נהנית. נדגיש שכאשר שני בני הזוג מיטיבים זה לזו – הם מקיימים זוגיות תקינה של שני סובייקטים. מצב שבו אחד מהם נהנה על חשבון השני – זהו מצב לא תקין, בו אחד הסובייקטים מתפקד כאובייקט כלפי זולתו.
לכן, בוודאי שאישה אינה אמורה להסכים ביחסי אישות לכל השיגעונות של בעלה, כפי שהוא אינו אמור להסכים לשיגעונות שלה, בוודאי כשהדבר גורם צער לאחד מהם. היסוד צריך להיות שעושים רק מה שטוב לשניהם, ושניהם שמחים ומרוצים בו.
את צודקת גם שביסודה, מצוות עונה היא חובת האיש כלפי אשתו, והוא זה שמצווה לשמחה. עם זאת, חשוב להדגיש, שגם היא, כשהיא מתחתנת, בעצם מקבלת על עצמה ברצון לשמח את האיש שהיא מתחתנת איתו, וחלק מהחובות שלה כלפיו הם לקיים עמו יחסי אישות. אך כפי שכתבתי, קיום היחסים חייב להיות בדרך שמשמחת את שניהם ומיטיבה עם הזוגיות שלהם, ולא חלילה בדרך שפוגעת או גורמת צער לאחד מהם. נראה שיש שתי סיבות לכך שהתורה הדגישה במיוחד את החובה של האיש כלפי אשתו ביחסי אישות ובשמחתה:
א. עד תקנת רבינו גרשום מאור הגולה בימי הביניים (ובעדות המזרח ותימן עוד הרבה אחר כך), היה מותר לאיש לשאת שתי נשים, והתורה, שראתה ביחסי האישות את בסיס הקשר בין בני הזוג, צוותה על האיש לשים לב שאם הוא נושא עוד אישה, הוא חייב לשמור על הקשר הבסיסי וסיפוק הצרכים האנושיים של כל אחת מנשותיו.
ב. בטבעם של רוב הגברים הם נהנים בקלות יותר מיחסי האישות. הדבר נובע מצורת שחרור הורמון הטוסטסטרון בגופם, שגורמת לעוררות מינית מהירה יותר. דווקא משום כך, דאגה התורה לצרכיה של האישה, שלא יהיה מצב שבו האיש מסופק במהירות, בעוד שאשתו נשארה וחצי תאוותה בידה, ולכן צוותה על האיש לשים לב שאשתו נהנית באותה מידה שהוא נהנה, ובכך הבטיחה חיי זוגיות שמחים וטובים.
מכל האמור לעיל את יכולה גם להבין מדוע הדברים בלשון חז"ל מכונים "תשמיש המיטה": זוהי אחת מהלשונות הנקיים לבטא את המעשה הזה, שהוא חלק מהצרכים (תשמישים) הבסיסיים של בני הזוג, והציון שזה נעשה במיטה – כי זה המקום המתאים והצנוע לכך. כמובן שאין זה אומר שאחד מבני הזוג הוא חפץ של זולתו, דבר שמתשמשים בו, אלא ששניהם משמשים זה עם זו, והלשון רומזת גם לחלק החושי שיש במעשה הזה.
חשוב לי להדגיש: כל מה שכתבתי מכוון לזוגיות שמחה וטובה. בכל מצב שבו אישה חשה שאינה מסופקת, ובמיוחד אם היא מרגישה צער ושבעלה מכריח אותה לעשות דברים שאינה חפצה בהם, עליהם לפנות לעזרה מקצועית, שתסייע בעדם לשפר את המצב. לעיתים גם מצב שבו אישה מרגישה מוכרחת לעשות דברים למרות רצונה עלול להחוות כאונס (ולפעמים זו אכן ההגדרה למצב), ולהעיד גם על אלימות שקיימת בין בני הזוג, וצריך לטפל בה. דרכי הטיפול אינן בתחום עיסוקנו כמשיבות, אך במידה ויש צורך בכך אנו עומדות לרשות הציבור כמתווכות שמסייעות למצוא את אנשי ונשות הטיפול המתאימים.
לכן, כפי שכתבנו לך בתשובה הראשונית: אשמח מאוד לסייע ולהקשיב לפרטים נוספים שאני חשה שאולי מטרידים אותך, בשיחת טלפון. השבתי כאן על פי מה שקראתי, אך אם תרצי להתייעץ עוד – כתבי לי ונתאם בשמחה זמן לשיחה. גם אם כעת לא תרגישי צורך או רצון לפנות אלי, תוכלי תמיד לחזור ולכתוב לנו דרך האתר, ונשתדל לסייע בשמחה. הדלת פתוחה.
מברכת אותך בחיים שמחים ומאושרים,
חני פרנק