השריית תחבושות אקולוגיות (רב – פעמיות) בשבת
שלום, איזה אתר נפלא ואיזה כיף שהוא קיים.
אני משתמשת בתחבושות אקולוגיות לווסת, ורציתי לדעת איזו התנהלות מותרת במצבים כגון שבתות, חגים ויותר מכך- חג הצמוד לשבת (ובכך נוצרים מספר ימים שבהם אסור לכבס).
האם יש היתרים כלשהם להשרות את התחבושות במים?
האם בדיעבד יש דברים שניתן לעשות אם נקלעתי למצב שבו אין לי מספיק תחבושות אם לא אשטוף אותן בצורה מסוימת?
האם ההיבט של הפסד ממון מהווה כאן שיקול? (אין כאן הפסד ממון גדול, ואינני יודעת מה הטווח הממוני שממנו הדבר נחשב להפסד, אך תחבושת אחת סטנדרטית יכולה לעלות בסביבות 35-40 ש"ח, ואני מניחה שעל מנת שהיא תוכל להישאר שמישה לאורך תקופה ובאמת להשתלם כלכלית כדאי לכבס או לכל הפחות להשרות אותה במים כמה שיותר מוקדם, ולא לחכות עם זה יום- יומיים.)
אם יש כזו, אשמח לתשובה הלכתית שתאפשר לי ולחברותיי להמשיך להשתמש באותן תחבושות, ולא להצעה לשימוש בתחבושות חד פעמיות שאינן אקולוגיות בזמנים של שבתות וחגים. (אני סבורה שבעבר כאשר השתמשו בחיתולי בד היו כל מיני פסיקות שאולי מתוכן ניתן להתבונן בנושא ולברר אותו, אך ידי הייתה קצרה משגת ולא מצאתי מקורות בספרים המודרניים, אשמח להפניות אם ישנה האפשרות)
תודה גדולה גדולה.
תשובה
שלום,
בזכותך זכיתי ללמוד על התחום הזה של היגיינה אקולוגית, תודה. אני מעריכה את ההשקעה שלך בשמירה על הסביבה ועל הבריאות וגם את עצם הפנייה בשאלה אינטימית כל כך של נשים. יש לעיתים חשש לפנות בשאלות מהסוג הזה וכך נשים נשארות בשאלה ובעקבות השאלה שלך שאת תשובתה נפרסם באתר נשים נוספות יזכו ללמוד את הנושא ואולי גם יעזו לשאול שאלות מהסוג הזה.
בקצרה, איסור כיבוס בשבת הוא תולדה של מלאכת ליבון ולכן אסור מדאורייתא. שריית בגד הינה אחת מפעולות הכיבוס ובמקרה כמו של התחבושות, השריית בגד מלוכלך לצורך ניקוי, היא איסור מן התורה. על כן, השיקול של הפסד ממון אינו רלוונטי, כיוון שהוא שיקול שלוקחים בחשבון במקרים של איסור שבות (דרבנן) בהפסד מרובה ובתנאים מסויימים נוספים.
יוצא מכאן שלא ניתן להשרות את התחבושת בשבת.
אוסיף בהערה שהאיסור של כיבוס בשבת – שרלוונטי לגביניקוי כתמים ולכלוכים על בגדים ובדים – הוא נושא שרבים אינם מודעים אליו מספיק. זה דבר שקורה לא מעט שיש לכלוך על הבגד ובאים לשפשף אותו או לשים עליו מעט מים באופן אוטומטי ללא ידיעה שזה אסור בשבת. מדובר בהלכה לא פשוטה עבור הרבה אנשים, שכן קשה לא לטפל בלכלוך שמפריע לעין או אולי גם ישאיר כתם לטווח הרחוק, ולכן יש חשיבות להכיר וללמוד את הנושא ולדעת מה מותר לעשות במקרים ובמצבים שונים. מומלץ לקרוא בפניני הלכה כאן בעיקר סעיפים ג-ד ובשמירת שבת כהלכתה פרק טו.
וכעת אפרט את התשובה. יש שני חלקים לשאלה שלך, הראשון האם ניתן להשרות את התחבושת המשומשת בשבת כדי שלא תתקלקל ותהיה שמישה בעתיד. בנוסף שאלת האם יש מקום לשיקול של הפסד ממון כאשר התחבושת עלולה להתקלקל. החלק השני של שאלתך הוא מה ניתן לעשות בשבת (או חג) כאשר אין לך מספיק תחבושות, במיוחד ביומיים ואפילו שלשה ימי שבת וחג רצופים והאם מותר לשטוף אותן בצורה כלשהי.
נתחיל את עיונינו באיסור כיבוס, שהוא כאמור תולדה של מלאכת ליבון (רמב"ם הלכות שבת ט, יא). כותב בעל השולחן ערוך (אורח חיים סימן שב, סעיף ט): "מותר ליתן מים על גבי מנעל לשכשכו אבל לכבסו דהיינו שמשפשף צדו זה על זה אסור. אבל בגד שיש עליו לכלוך אסור אפילו לשכשכו דזהו כבוסו אלא מקנחו בסמרטוט בקל ולא בדוחק פן יסחוט".
המשנה ברורה מסביר ש"שכשוך" פירושו לתת עליו מים, ואפילו רק מעט מים, כיוון שהשריית בגד במים נחשבת לכיבוס. (בשונה מנעל עור שאין שרייתו כיבוסו).
מכאן שאין דרך להתיר ניקוי תחבושת מלוכלכת בעזרת מים. לעומת זאת, מותר להוריד בעזרת מטלית יבשה או דבר אחר בניגוב קל דם שנאסף על התחבושת.. ויש להיזהר שזה יהיה בניגוב קל ללא שפשוף התחבושת, וללא הספגה של הרטיבות בתחבושת בעזרת כח לתוך המטלית (שמירת שבת כהלכת טו, כז).
השיקול של "הפסד מרובה" הוא שיקול במצבים של הפסד ממוני משמעתי באיסורי דרבנן, כך שהשיקול הזה לא רלוונטי במקרה שלך.
לשאלתך האם מותר רק להשרות את התחבושת במים, ללא שפשוף וניקוי: בגמרא יש מספר התייחסויות להשריית בגד במים ובפוסקים הראשונים יש חלוקות שונות בין השריה מותרת והשריה אסורה, אך במקרה כמו שלנו לכל הדעות "שרייתו הוא כיבוסו". (ראי בהרחבה בהמשך). כך ראינו בשולחן ערוך לעיל לפי פירושו של המשנה ברורה.
ראינו אם כן שכיבוס והשרייה של תחבושות רב פעמיות לא מתאפשרים כלל בשבת. אבל מהבדיקה שלי באתרים שונים המייעצים לגבי טיפול וניקוי של תחבושות רב פעמיות, וכן בהתייעצות עם כמה חברות שיש להן ניסיון של שנים בשימוש בהן, נראה שאת יכולה להיות רגועה. כדי לשמור על טיב התחבושות אין צורך בשטיפה מיידית, אפשר לתת להן להתייבש במקום מאוורר או לקפל ולשים בתוך שקית עד שמתאפשר לכבסן, אפילו לאחר מספר ימים. יש המלצות לפני כיבוס ביד להשרות אותן לכמה שעות וכן אם יש חשש לכתמים. (אם נשארו כתמים אחרי הכיבוס יש המלצה להרטיב מעט ולהניח באור השמש).
לגבי שבת וימים טובים ברצף, אכן המסקנה היא שצריך להצטייד במספר תחבושות מספק ליומיים ולעיתים רחוקות גם שלשה. זה דורש ממך השקעה כספית ואפשר להסתכל על זה כמו ההשקעה שאנשים משקיעים באביזרים מיוחדים לחגים כגון חגז שאנשים קונים כדי לבשל ולחסוך בגז ביום טוב. אפשר להשוות את ההשקעה אפילו לחפצים מיוחדים שקונים למצוות החג למרות שהם בשימוש רק יום או כמה ימים בשנה, כגון צלחת ליל הסדר מהודרת, קערה לדבש ועוד.
בברכה
רחל
מקורות הרחבה – האם השרייה של בגד נחשבת לליבון?
במשנה במסכת שבת (דף קמכ, ב) לומדים "היתה עליו [על הכר] לשלשת – מקנחה בסמרטוט, היתה של עור נותנין עליה מים עד שתכלה שבת". מכאן מבינים שיש חלוקה בנתינת מים על בדים רגילים לבין נתינתם על עור. רש"י מפרש שבדי עור קשים לכיבוס ולכן נתינת מים ללא שפשוף או פעולה אחרת אינה נחשבת לכיבוס. אך בבדים רגילים "שרייתו במים הוא כיבוסו". את דברי רש"י אנחנו לומדים במסכת זבחים דף (צד, ב) "בגד שרייתו זהו כיבוסו. רבא לטעמיה דאמר רבא זרק סודר למים חייב".
לעומת המשנה והמימרא ישנם התייחסויות נוספות בגמרא אשר לפיהם יש מצבים בהם מותר לאדם להיכנס למים עם בגדיו ולא נאמר שם שהם עוברים על איסור ליבון על ידי השריית הבגד במים (מסכת ביצה דף יב,א וביומא דף עז,ב).
ישנם חילוקים שונים בראשונים הבאים להסביר את ההבדל, מתי השרייה היא איסור כיבוס ומתי ההשריה מותר.
- חלוקה בין סוגי הבדים, אלו המתנקים בקלות כך שהשרייה היא כיבוס ממש, לבין בגדים שהשרייה לא מנקה ללא פעולות נוספות.
- יש חולקים בין השריית בגד נקי שאין בו איסור כיבוס לעומת בגד מלוכלך שיש בו איסור כיבוס
- יש עוד חלוקה בין המתכוון לכבס לבין מי שלא מתכוון לכבס בפעולת ההשרייה.
- וכן, יש המחלקים בין השרייה שהיא בדרך של ניקוי לבין השרייה שהיא בדרך טינוף, למשל במים מלוכלכים או ניגוב ידיים במגבת כאשר המים אינם מנקים את המגבת אלא מלכלכים אותה.
ניתן לעיין עוד בחילוקים במשנה ברורה במבוא ס"ק לט ובשיעור של הרב ברוך גיגי כאן המתאר בהרחבה ועם הפניה למקורות.
להלכה, מכיוון שמדובר בתולדה שאיסורה דאורייתא, נפסק להלכה לחומרה שאין להשרות בגד כלל כאשר בנוסף לאיסור כיבוס יש גם חשש לסחיטת המים. לגבי נתינת מים מועטים שהיא לא השרייה ממש, מותר על בגד נקי שאין כוונתו לכבס ויש להיזהר לשים מעט מים בלבד כדי שלא לבוא לידי סחיטה (רמ"א בשולחן ערוך שם). וכן מותר בדרך של לכלוך כגון בניגוב ידיים על מגבת (שולחן ערוך ודעת הרמ"א שם סעיף י') ולפני השו"ע יש להוריד קודם כמה שיותר מים מן הידיים לפני ניגובן במגבת.
כאמור, במקרה של תחבושת מלוכלכת, גם לפי המקלים בכל החלוקות הנ"ל, יהיה אסור להשרות את התחבושת.