יש מתח ביני לבין אמא שלי על המשך לימודים בתיכון
אמא שלי ואני מאז ומתמיד חברות טובות, היא מחנכת אותי ב"גובה העיניים". אבל לאחרונה יש בינינו מתח כי אני החלטתי שאני רוצה לעזוב את הלימודים (אני בכיתה י') כי אני לא ממש מצליחה ואני יכולה לעבוד ולהרוויח כסף במקום לבזבז את הזמן שלי. אמא שלי פתאום נהייתה סמכותית, סגנון שלא הכרתי עד עכשיו ודורשת שאני אמשיך בלימודים. היא בעצמה לא סיימה תיכון בגלל שאחרי שאמא שלה נפטרה היא היתה צריכה לעזוב כדי לטפל באחים שלה הקטנים.
אני פונה אליכם בעצה כי אני לא רוצה להמשיך ללמוד אבל אני גם לא רוצה לפגוע באמא שלי. מה עליי לעשות?
תשובה:
שלום וברכה,
השאלה בעצם כוללת שתי שאלות: האחת נוגעת למצוות החינוך של האם כלפי בתה, והשניה מתייחסת לחובת הציות של הבת לדברי האם מתוקף מצוות כיבוד הורים.
בעניין כיבוד ההורים, מצווה אותנו התורה באופן מפורש: כַּבֵּ֥ד אֶת־אָבִ֖יךָ וְאֶת־אִמֶּ֑ךָ, כחלק מן המצוות שבין אדם למקום (קידושין ל, ע"ב, רמב"ם ממרים פ"ו ה"א: השווה הכתוב כבוד אב ואם לכבוד המקום), והתלמוד הירושלמי מכנה אותה מצווה 'חמורה שבחמורות' (פאה, פ"א, מ"א).
מכיוון שהורינו מביאים אותנו לעולם, והופכים בכך שותפים לקב"ה, עלינו להיות אסירי תודה, ולהוקיר אותם בכל מצב וזמן מכח הכרת הטוב כלפיהם. ספרי ההלכה מפרטים את כל חלקי המצווה הכלולים בכיבוד הורים ובמוראם, אך מעבר לכך מדובר ברגש פנימי עמוק, שלא תמיד ניתן למדידה בכלים אובייקטיביים טכניים, ולעתים מעשה שכלפי חוץ מתפרש בדרך מסויימת, הוא למעשה בעל משמעות שונה לגמרי, חכמינו אמרו שיש מי שמאכיל את הוריו במעדנים אך יורש גיהנום, ולעומתו יש מי שמעבידם במלאכה קשה אך יורש גן עדן, שכן הכל תלוי בנסיבות החיצוניות ובהתכוונות הפנימית של הבנים והבנות (שו"ע יו"ד ר"מ, ס"ד).
להמחשת חשיבות המצווה הפוסקים אף הביאו דוגמאות קיצוניות, שגם כאשר הבנים ניזוקו או התבזו ע"י הוריהם (למשל, קריעת בגדי הבנים בפומבי, או השלכת כספם לים), למרות הכל הם שתקו וקיבלו עליהם את הדין באהבה. השאלה שלנו רחוקה מאד מן המקרים הללו, מכיוון שברור לשני הצדדים, שהאם רוצה בטובת בתה, ואינה מעוניינת חלילה להזיק לה. נסיון חייה לימד אותה, כמה חשוב ללמוד ולרכוש מקצוע, והיא מעוניינת לחסוך מבתה את הקשיים שהיא עברה ועדיין עוברת.
ולעניין חובת החינוך של האם כלפי בתה, מוסכם על הכל, שהן הבן והן הבת שהגיעו לגיל חינוך, מחוייבים להתחנך (למשל רמב"ם שביתת עשור פ"ב, ה"י) ע"י האב והאם, ואעפ"י שישנם פוסקים, הרואים באב את המחנך העיקרי, רבים אחרים אינם פוטרים את האם מחיוב זה (למשל, ברכות יז, ע"א, ספר החינוך מצווה תי"ט), ואף רואים בה מחנכת ראויה יותר בשל תכונותיה ונוכחותה המשמעותית בחיי ילדיה (למשל, מנורת המאור כלל ו חלק ב אות קסח, ושל"ה, שער האותיות, אות דרך ארץ (מו, ב).
מלבד חינוך הילדים למוסר ולמצוות, מחויבים הוריהם להשיאם, ואף ללמדם מקצוע, שממנו יוכלו להתפרנס. חיוב זה חשוב ביותר, עד כי נקבע, כי הורה שאינו מלמד את בנו אומנות (מקצוע), כאילו מלמדו ליסטות, כלומר, מאלצו להפוך לשודד, מחוסר אפשרות לפרנסה מכובדת (קידושין ל, ע"ב). אמנם יש באפשרותם של כל בן או בת להחליט מהו מוסד הלימודים, שיתאים להם ביותר, ושבו ימצו את יכולותיהם באופן המיטבי (שו"ע יו"ד סי' רמ, סכ"ה).
בסיכום הדברים, כאשר הילדים מחונכים ולמדנים, יש בכך גם כיבוד להוריהם, שכן ברור לכל, שהם קיבלו חינוך זה מהוריהם (תפארת ישראל יכין אבות פ"ו, מ"ח, יומא פ"ו, ע"א). בדורנו הפכה מצוות הציות למאתגרת במיוחד, ולא פעם אנו מתקשים לקבל את דעת הורינו, בני הדור הקודם, מתוך תפיסה, שחכמתם ונסיונם אינם רלוונטיים לחיינו. אולם חשוב להקשיב לעצתם, ולעתים צדקתם תתברר לנו רק לאחר זמן. אני מייעצת לכן לשוחח ביניכן ולהגיע לפתרון, שיקל על תמר להמשיך בלימודיה בפחות תסכול, למשל באמצעות הסתייעות בשיעורי עזר, או אפילו מעבר לבית ספר קטן יותר.
כל טוב ובהצלחה
עידית