מותר לי לשנות מנהג אחרי גירושי הורי?
שאלה
ההורים שלי גרושים, אבא שומר שש שעות בין בשר לחלב ואמא עכשיו שומרת שלוש שעות כבבית אביה…אני גרה עם אמא רוב הזמן, ואצלה קשה לי לשמור שש שעות. אמא כועסת עלי אם אני מביעה רצון לנהוג לפי המנהגים של אבא בבית שלה.
כמה שעות אני צריכה לשמור בין בשר לחלב?
תודה רבה !!!
תשובה
שלום רב, לא פשוט לחיות במשפחה שיש לה מנהגים שונים.
ישנם כמה עקרונות הלכתיים בנושא זה:
- אין לשנות מנהגך הרגיל וממנהג משפחתך. מנהגך הוא זה שהתחלת לנהוג בו בהיותך בת מצוה.
- לבית צריך להיות מנהג אחד, כדי למנוע קטטה (=קונפליקט) וטעויות.
- אישה גרושה יכולה לחזור למנהגי בית אביה, אלא אם כן יש ילדים – כי הם צריכים כאמור להמשיך מנהגיהם, ואז גם האם צריכה להמשיך איתם על מנת לאפשר זאת.
- במקרי צורך מיוחדים ניתן לשנות מנהג, באמצעות התרת נדרים.
- את חייבת בכבוד אמך, אסור לך להתבטא באופן מזלזל או לגרום לה לצער במכוון.
מכלל העקרונות הללו עולה שיש סדר עדיפויות לפיו את צריכה להתנהל:
אם אפשר לשוחח עם אמך באופן מכבד, ולהגיע להבנה שהדרך ההלכתית הנכונה דורשת ממך להמשיך לשמור על מנהגך ולנהל את הבית בהתאם – מה טוב. יתכן שהקושי של אמך עם רצונך לשמור שש שעות נובע לא מגופו של ענין אלא מהקונפליקט והרגשות השליליים כלפי אביך, ודוקא אם היא תבין שמדובר ברצונך-שלך היא תקבל אותו. זוהי הדרך הטובה ביותר, כי היא שומרת על כל העקרונות.
אפשרות שניה היא שתמשיכי להקפיד על שש שעות בין בשר לחלב, בלי שאמך תצטרך להסכים לשנות את מנהגיה שלה או לטרוח במיוחד לשם כך – למשל, אם אתן אוכלות בשרי דווקא בערב, זה פותר את הבעיה כולה.
אם שתי הדרכים הנ"ל אינן אפשריות – מסיבות טכניות או רגשיות – אז את יכולה לעבור לנהוג כמנהגי בית אמך, היות וזה ביתך העיקרי וזה המנהג בו. כבת הסמוכה על שולחן אמה את גם חייבת להמנע מלצערה וגם זקוקה לקשר בריא ביניכן, וגם מנהג הבית תקף עליך כבת בית.
איך את עוברת ממנהג למנהג?
כאן זה תלוי מה היה המנהג שהתחלת לנהוג בו כשנכנסת למצוות בגיל 12. אם באותו שלב הורייך עוד היו נשואים וחייתם לפי מנהג אביך – אז זהו מנהגך, ועל מנת לשנותו עליך לעשות התרת נדרים בפני שלושה בוגרים (בסוף התשובה נפרט כיצד).
אם כבר בהיותך בת 12 ההורים היו גרושים והיית בת בית אצל אמך – אז מנהגה הוא מנהגך ואת יכולה להמשיך בו.
באופן כללי, העדיפות הראשונה היא המשך מנהג בית האב שהיה המנהג המשפחתי עד הגירושין, וניתן להתפשר על כך רק מתוך הקושי מול האם ורק כאשר בית האם הוא ביתה העיקרי של הבת. אם אין הדבר כן – כלומר במקרה של משמורת משותפת או משמורת האב – אזי אין אפשרות לשנות את מנהג הבת.
לשאלה זו יש גם פן רגשי משמעותי. המנהג שאנו נוהגים בו בביתנו הוא חלק מזהות הבית, מקשר אותנו לשושלת המשפחתית שלנו ומכיל בתוכו את תחושת השייכות וההמשכיות. הקונפליקט עם אמך על מנהג הבית קשור לשאלה מי את ומהי זהותך המשפחתית – ובעצם זוהי זירה נוספת בה באים לידי ביטוי הקרע בין הורייך וכאב שבתהליך הגירושין. מבחינה זו, ברור שיש קושי לדון עם אמך בהלכות בשר וחלב כאילו שאין לסוגייה זו מטענים נוספים.
יחד עם זאת, אולי באופן זה ההלכה מזמנת לך ולאמך הזדמנות לדבר על שאלת השייכות המשפחתית וזהות הבית בו אתן חיות יחד כעת. מתוך בירור העניין יכולה להיווצר ביניכן שיחה משמעותית והבנה טובה יותר זו את זו.
נסביר:
א. בין בשר לחלב
הגמרא בחולין (ק"ה א) מלמדת אותנו שיש להפריד בין בשר לחלב. רבי יוסף קארו בשולחן ערוך (יו"ד צ"ט א) פוסק על פי הרמב"ם שהפרדה זו משמעה לחכות שש שעות. הרמ"א פוסק שמעיקר הדין מספיק להדיח את הפה ולנקות היטב את השיניים ולברך ברכת המזון, אך במדינות אשכנז לא נהגו כך אלא נהגו לשמור שעה אחת ולברך ברכת המזון. הרמ"א מציין שיש מנהג לשמור שש שעות וכך ראוי לעשות.
מכל זה ניתן ללמוד שרצוי לשמור שש שעות בין בשר וחלב, וכך נהגו גם בביתך עד שהורייך התגרשו. לאמך יש על מה לסמוך שחזרה לנהוג כמו בית אביה, כי מבחינתה מנהג בית אביה הוא מנהגה הקבוע והיא קיבלה את מנהג בית אביך רק כחלק מנישואין שכבר אינם קיימים. יחד עם זאת, לכתחילה היה עליה להמשיך להנהיג את הבית אחרי הגירושים לפי מנהג אביך כיוון שהוא כעת מנהגך (אלא אם כן עדיין לא הגעת אז למצוות כאמור).
כך כתב התשב"ץ (הרב שמעון בן צמח דוראן, אלג'יר מאה 14):
"והשאלה אינה אלא אם נתאלמנה האישה אם היא חוזרת לבית אביה כאשר היתה קודם שנשאת. או תשאר עם בית בעל' כאשר היתה קודם שנתאלמנה. ונראה שאם יש לה זרע ממנו תשאר עם זרעה בכלל חיוביהם ותקנותיהם. ואם אין לה זרע ממנו תשוב לבית אביה… לכל הדברים דינה עם בניה כדינה עם בעלה ודינה אם נתגרשה כדינה אם נתאלמנה" (ח"ג סקע"ט, מובא בהרחבה)
הרב יגאל אריאל פוסק לפי דין זה, אולם הציע לחלק בין מקרה בו האב ממשיך להות הורה משמעותי לבין מקרה בו האם היא האחראית על הילדים בחומר וברוח. אולם, הוא מעלה זאת רק כהשערה ואינו פוסק כך:
"נראה לעניות דעתי שאם יש לזוג ילדים והם נמצאים במשמורת אצל האישה עליה לחנכם לפי מנהגי בעלה לשעבר ולכן עליה להישאר במנהגי בית בעלה. … אם הבעל מזניח את ילדיו ואיננו דואג לחינוכם והאישה היא המגדלת אותם לתורה יתכן שמנהג האם הוא הקובע וגם היא יכולה לשוב למנהג בית אבותיה. וצריך עיון." (מאמר מאתר "ישיבה", מובא בהרחבה)
ב. האם מותר לך כבת לשנות את המנהג של בית אביך?
הגמרא במסכת פסחים (דף נ, ב) קובעת שאין לשנות מנהגים ולומדים זאת מהפסוק "שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך" (משלי א, ח). בתלמוד הירושלמי (פסחים פרק ד הלכה א) חולקים על עמדה הזו וקובעים שמותר לעשות התרת נדרים על מנהגים.
הגרי"ש אלישיב בהערותיו על הסוגיה בבבלי פסחים אומר שלגבי מנהגי אבות לא נחלקו הבבלי והירושלמי, ומוסכם שלא ניתן להתירם. הגרי"ש מציע שני הסברים לכך:
א. המנהגים אינם נדר שאדם נדר בעצמו אלא הם נדר שנדרו אבותיו ולכן התרת נדרים לא תועיל.
ב. יתכן שנדר כזה שעובר מאב לבן התקבל כדבר איסור ולכן אי אפשר לבטלו.
הנוהג המקובל בציבור הוא להחמיר ולא לשנות מנהגים כלל ללא סיבה. אולם בדברי הפוסקים רואים שישנם סיבות שמאפשרות לשנות את זמן ההמתנה בגלל מצב של חולי או חולשה (ילקוט יוסף פט, כב – מובא בהרחבה, ועוד פוסקים).
מכאן שאם לאדם יש סיבה רפואית (ויש לברר האם גם סיבה פסיכולוגית) שמונעת ממנו לשמור את מנהג אבותיו יוכל לעשות התרת נדרים ולשנות את מנהגו. לדוגמא אדם הסובל מהפרעות אכילה שבגינם אינו שם לב לשעה ומרגיש שהוא "פושע" כי אינו שומר מספיק שעות ישאל שאלת רב ואולי יתאפשר לו ולעשות התרת נדרים (ראי הרחבה). כך פוסק הרב יצחק יוסף (בילקוט יוסף כה) כשמתיר לאשכנזי לשנות את מנהגו תמידית עקב מחלה או חולשה על ידי התרת נדרים.
ג. כיצד מתירים נדר?
כדי להתיר נדר צריך לכנס "בית דין" של שלשה אנשים שצריכים לבדוק את הסיבה להתרת הנדר, רצוי שאנשים אלו יהיו אנשים שיש להם ידע בהתרת נדרים, אם יש לך רב שאת מתייעצת איתו כדאי לבקש ממנו להוביל את התהליך (שו"ע יו"ד רע"ח).
כל טוב,
בתיה
הרחבות
מקורות נוספים על המתנה בין בשר לחלב
בגמרא (חולין קה א) או מוצאים שלא אכלו בשר וחלב באותו ארוחה. או בגלל שטעם הבשר נשאר ביו השניים
(רש"י במקום )או בגלל שהבשר נשאר בין השנים ואי אפשר להוציא אותו. (הרמב"ם מאכלות אסורות פרק ט).
יש כמה דעות לגבי הזמן שצריך להמתין בין בשר לחלב-
הרמב"ם(שם) פסק שצריך לשמור כשש שעות
התו"ס (חולין דף קה א) פוסק שלא צריך להמתין בין סעודת שחרית לסעודת ערבית אלא כל עוד שסיים לאכול, פינה את השולחן וברך ברכת המזון יהיה מותר לו לאכול גבינה.
הגהות מיימוניות (על הרמב"ם שם) מוסיף שאם נוהגים שלא להמתין צריך לנקות את השניים היטב ורק אז יוכל לאכול גבינה,
השולחן ערוך (יו"ד פ"ט א) קובע שצריך לשמור שש שעות בין בשר וחלב.
הרמ"א פוסק שמעיקר הדין מספיק להדיח ולנקר את השיניים ולברך ברכת המזון. במדינות אשכנז נהגו לשמור שעה אחת ולברך ברכת המזון אך יש מנהג לשמור שש שעות וכך ראוי לעשות לדעת הרמ"א.
הפרי חדש מביא פירוש חדשני כשאומר שלא צריך לשמור בהכרח שש שעות, אלא מספר השעות שנהוגות בין ארוחה לארוחה לדוגמא בחורף יש ארבע שעות בין ארוחת צהרים לארוחת ערב ולכן יש לשמור ארבע שעות. הוא לומד זאת מהגמרא שמציינת שצריך להמתין בין סעודה לסעודה.
המנהג לשמור שלוש שעות יכול לנבוע א. מהשתלשלות המנהג, של הפסק של שעה, שהפך במרוצת הזמן להיות הפסק של שלש שעות. ב. הבדל בין ארוחה אחת לשניה היה שלוש שעות.
ברור מכאן שיש אסמכתא לכל הדעות הנהוגות במשפחתך. אך להלכה יש העדפה לשמירת שש שעות.
מקורות בנושא שינוי המנהג בהמתנה בין בשר וחלב
פתחי תשובה (בסימן פט סעיף ג) מביא דעת החת"ס שאדם שאינו בריא יכול לשנות מנהגו וכך פסק גם ערוך השולחן (קפ"ט סעיף ז). הם לא הכריחו התרת נדרים. אך מדברי הילקוט יוסף נראה שהדעות הללו מתיחסות רק שיש שינוי זמני במנהג.
סעיפי הילקוט יוסף יורה דעה פט כב שהופיעו בתשובה
כב חולה קצת, [אפילו אין בו סכנה] מותר לו לאכול גבינה ומאכלי חלב לאחר שעה אחת מאכילת בשר, ואין צריך להמתין שש שעות. וכן חולה אולקוס שצריך לאכול כל איזה זמן, ואין לו מה לאכול אלא מאכלי חלב, אינו צריך להמתין שש שעות בין בשר לחלב. ואם יכול יחצוץ את שיניו, כדי שלא יהיה בשר בין שיניו. [ילקוט יוסף חלק ח' איסור והיתר כרך ג' עמוד שצח. יביע אומר חלק א' חלק יורה דעה סימן יד אות יג]
כה אשכנזי שנהג תמיד להמתין בין אכילת בשר לחלב שש שעות, ועכשיו מפני חולשתו או מחלתו רוצה לנהוג תמיד כהמקילין להמתין רק איזה שעות, כיון שרוצה לבטל מנהגו לגמרי צריך שיעשה התרה. ומועיל לעשות לזה התרה, כיון שאצלו אינו חיוב מן הדין. אבל במקום שכולם נהגו להמתין שש שעות, אין מועיל לזה התרה לאשכנזי, עד שיתירו כולם. וספרדי שצריך להמתין שש שעות בין בשר לחלב מעיקר הדין, ואחד רוצה לנהוג להקל תמיד, [ולא מפני מחלתו באופן חד פעמי], אין מועילה לו התרה על כך. [ילקו"י איסור והיתר כרך ג' עמ' שצט. יבי"א ח"ב חיו"ד סי' ל' אות ו'. וח"ו סי' ז אות ה'. שו"ת יחוה דעת ח"א סימן נ']
כיצד תנהג אם אחרי גירושיה במצב בו מנהג בית אביה שונה ממנהג הגרוש?
ספר התשב"ץ חלק ג' סימן קע"ט:
במקומות שיש קהלו' חלוקו' בתקנותיהם שהם כמו שני בתי דינין בעיר אחת פלג מורין כב"ש ופלג מורין כב"ה דלית ביה משום לא תתגודדו לא תעשו אגודו' אגודו' כדאיתא בפ"ק דיבמו' (י"ד ע"א). ונשא איש מאנשי קהלה אחת אשה מאנשי קהלה אחרת אין ספק שהאש' היא נכללת עם בעל' בכל חיובו דאשתו כגופו בכל הדברים ונפטר' מקהלת בית אביה. ודבר זה מלתא דפשיטא היא ואין בו ספק שלא יהיו שנים מסובין על שולחן אחד חלוקין בעסותיהן האסור לזה מותר לזה ואם היו הקהלו' מורדות זו מזו מחמת איזו תקנ' ביניהם.
והשאל' אינה אלא אם נתאלמנ' האש' אם היא חוזרת לבית אביה כאשר הית' קודם שנשאת. או תשאר עם בית בעל' כאשר הית' קודם שנתאלמנ' ונראה. שאם יש לה זרע ממנו תשאר עם זרעה בכלל חיוביהם ותקנותיהם. ואם אין לה זרע ממנו תשוב לבית אביה.
ודבר זה נלמד מן התור' ומדברי חז"ל מן התור' בת כהן שנשאת לישראל נפסל' מן התרומ' נתאלמנ' אם יש לה זרע נפסל'. אם אין לה זרע חוזר' לבית אביה. וכן בת ישראל שנשאת לכהן אוכלת בתרומ' שנא' כל טהור בביתך יאכל אותו. או מן הכתוב וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו נתאלמנ' אם יש לה זרע אוכלת בתרומ' בשביל זרעה. אם אין לה זרע אינ' אוכלת אפי' יש לה עובר שנא' ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו ופי' בפ' הערל (ס"ז ע"א) שאינו ילוד אינו מאכיל הרי למדנו מה"ת שהאלמנ' הולכת אחר זרעה בין זכר בין נקב'.
מדברי חז"ל מה ששנו במס' שמחות (פי"ד) אביה אומר תקבר אצלי ובעל' אומר תקבר אצלי קוברין אות' אצל אביה. ואם יש לה בנים ואמר' קברוני אצל בני קוברין אות' אצל בניה ואע"פ שירא' מזה דמסתמא קוברין אות' אצל אביה אפילו יש לה בנים אין ללמוד מזה לנדון שלפנינו שבענין קבור' יש טעם לקבר' אצל אביה מן הסתם ממה שאמרו בירושלמי (מ"ק פ"ב ה"ד) שמותר לפנות המת בתוך שלו אפי' מהמכובד לבזוי משום דערב לאדם בשעה שהוא מונח אצל אבותיו. ולפי זה אפי' אמר בעל' תקבר אצלי תקבר אצל אביה. אע"פ שבחייה היא נמשכ' אחר בעלה.
אבל בנדון הזה יש ללמוד כיון דאם אמר' קברוני אצל בני. היא נקברת אצל בניה. הוא הדין שהיא נשארת עם בניה בחיוב שהית' כשהי' בעלה קיים. כיון שקרובי אביה יכולין לכוף לבניה שתהא נקברת עמהם כדמוכחא ההיא ברייתא דבכפיה איירי מדתניא שיכולין קרובי האב לכוף לבעל לקבר' אצלו מפני שהוא חייב בקבורת' כדאיתא התם (שם). וה"ה שאם בניה אינם רוצים שתקבר אצלם והוא רוצ' להקבר אצלם שכופין אותם ותקבר אצלם שהיא נמשכת אחריהם כמו שהית' נמשכת אחר בעל' וכיון שדינה בקבורת' עם בניה כדינה עם בעלה ה"ה לכל הדברים דינה עם בניה כדינה עם בעל' ודינה אם נתגרש' כדינה אם נתאלמנ':
הרב יגאל אריאל, "מבנה המשפחה המודרנית" – מאמר באתר "ישיבה" בכתובת https://www.yeshiva.org.il/midrash/848
ונשאלתי, מה דינה של אישה שביטלה את מנהגיה בגלל נישואיה והתגרשה, האם היא יכולה או חייבת לחזור למנהגי בית אביה או שמכיון ששינתה את מנהגיה שוב אינה חוזרת בה? נראה לעניות דעתי שאם יש לזוג ילדים והם נמצאים במשמורת אצל האישה עליה לחנכם לפי מנהגי בעלה לשעבר ולכן עליה להישאר במנהגי בית בעלה. ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר דבר, בת ישראל שנישאה לכהן והתאלמנה שאם יש לה זרע מבעלה היא ממשיכה לאכול בתרומה. אך אם אין לה זרע ושבה לבית אביה. ואה"נ אם הבעל מזניח את ילדיו ואיננו דואג לחינוכם והאישה היא המגדלת אותם לתורה יתכן שמנהג האם הוא הקובע וגם היא יכולה לשוב למנהג בית אבותיה. וצריך עיון.
הרבנית בתיה קראוס היא יועצת הלכה, בוגרת קרן אריאל, המכון התלמודי עיוני במתן ולומדת בתוכנית 'הלכתא' במתן מזה שש שנים. מלמדת הלכה במתן בתכנית מורות הלכה ובשיעורים השנתיים, בהתמקדות בממשק בין הלכה וחברה, משפחה ורווחה. עו"ס בכירה בתחומי זיקנה, נכות, וקהילה.